מ"ג דניאל ב טז
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ודניאל על ובעה מן מלכא די זמן ינתן לה ופשרא להחויה למלכא
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְדָנִיֵּאל עַל וּבְעָה מִן מַלְכָּא דִּי זְמָן יִנְתֵּן לֵהּ וּפִשְׁרָא לְהַחֲוָיָה לְמַלְכָּא.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְדָ֣נִיֵּ֔אל עַ֖ל וּבְעָ֣ה מִן־מַלְכָּ֑א דִּ֚י זְמָ֣ן יִנְתִּן־לֵ֔הּ וּפִשְׁרָ֖א לְהַֽחֲוָיָ֥ה לְמַלְכָּֽא׃
רש"י
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"על" - נכנס ושאל מן המלך אשר יותן לו זמן
"ופשרא" - ולהגיד למלך אף פתרון החלום כי לפי דבריו האחרונים היה יודע החלום וכל שאלתו עליו למען דעת אמיתת הפתרון כמ"ש למעלה ותפס העיקרמלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
השאלות
(טז) השאלות (טז) למה אמר ופשריה להחויה והלא עיקר בקשת המלך שיגידו לו החלום?:
"ודניאל נכנס ובקש מן המלך שיתן לו זמן ויגיד הפתרון אל המלך," אחר שנודע לו המעשה היה לו מבוא ליכנס אל המלך, באשר לא נקרא בראשונה עם החכמים ובכ"ז רוצים להרגו כאלו יש לו שייכות בזה, והיה הבקשה שיתן לו זמן ויגיד הפתרון, כאלו כבר יודע את החלום רק אל הפתרון צריך זמן, כי כבר אמר המלך שלא יתן זמן לחכמים אודות החלום ודבר המלך אין להשיב, לכן היה הבקשה בעבור הפתרון: