מ"ג דברי הימים א טז כא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות דברי הימים א


<< · מ"ג דברי הימים א טז · כא · >>

מקרא

כתיב: לא הניח לאיש לעשקם ויוכח עליהם מלכים

מנוקד: לֹא הִנִּיחַ לְאִישׁ לְעָשְׁקָם וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים.

עם טעמים: לֹֽא־הִנִּ֤יחַ לְאִישׁ֙ לְעׇשְׁקָ֔ם  וַיּ֥וֹכַח עֲלֵיהֶ֖ם מְלָכִֽים׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לא הניח לאיש לעשקם" - אע"פ כן שהלכו ממקום למקום ומנהג להזיק עוברי דרכים כשבאין למלון מוצאין עליהן עלילות אבל אלו לא הניח הקב"ה להזיקם ולעשקם דוגמא או עשק את עמיתו (ויקרא ה') ואם תאמר מה שלא עשקום חומסי דרכים ושאר הארצות שעברו אלו בתוכן לפי שלא הרגישו בם אבל אם היו מרגישים בם היו עושקים אותם לכך נאמר ויוכח עליהם מלכים כלומר ודאי עשקום כגון פרעה לאברהם ואבימלך ליצחק ולבן ושכם ליעקב ואמר להם הקדוש ברוך הוא

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ויוכח" - בעבורם הוכיח במכאוב את מלך מצרים ומלך פלשתים על כי לקחו את שרה (ואומר עליהם כי בעבור זה פחד אבימלך לגעת ברבקה)

מצודת ציון

"לעשקם" - מלשון עושק וגזל

"ויוכח" - ענין תשלומין גמול הרעה כמו וצור להוכיח יסדתו (חבקוק א)