עם טעמים:
אֶ֤רֶץ חִטָּה֙ וּשְׂעֹרָ֔ה וְגֶ֥פֶן וּתְאֵנָ֖ה וְרִמּ֑וֹן אֶֽרֶץ־זֵ֥ית שֶׁ֖מֶן וּדְבָֽשׁ׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
[ה] זיתים העושים שמן. פירוש, דרך הכתוב לסמוך השמן אל הזית, לומר "שמן זית", וכאן אמר "זית שמן". ואין לומר שהם שני דברים, זית ושמן, שזה אינו, שאם כן היה הזי"ן בפתח, ולפיכך פירש שרצה לומר זיתים העושים שמן. ובפרשת תבא (להלן כו, ב) פירש רש"י "זית שמן" [זית] אגורי שמן, ששמנו בתוכו. מפני שהוקשה לו, דודאי כל זית עושה שמן, אם אינו עושה הרבה - עושה מעט, ומתרץ שרוצה לומר 'אגורי שמן', רצה לומר ששמנו אגור בתוכו, שיש בו שמן הרבה, ואין כל זית יש בו שמן הרבה. וכאן לא הוצרך לתרץ כך, שאף על גב שכל זית עושה שמן, מכל מקום הכתוב בא לומר עיקר שבח הארץ, שיש בהם זיתים העושים שמן, וזאת היא הברכה, לא הזית. וכאילו כתיב 'ארץ שיש בו שמן זית'. והא דלא כתיב 'ארץ שמן זית', שאין הארץ מוציא השמן, רק הזית, ולפיכך כתב ארץ שמוציא הזית שעושה שמן. אבל לקמן (שם), דקאמר שהבכורים הם משבעת מינים שנשתבח בהן הארץ, ואם כן לא יתכן לומר שהשבח הוא השמן, דהא אין מביאין בכורים משמן, דדרשינן בספרי "מפרי האדמה" ולא משקה, שאין מביאין בכורים משקה, והוצרך לתרץ דהא דכתיב "זית שמן" רצה לומר אגורי שמן, ששמנו אגור בתוכו, שיש בו שמן הרבה:
ועוד, דלקמן קשה, שאין לסמוך הזית אל השמן, ואדרבה, השמן נסמך בכל מקום אל הזית, ולפיכך הוצרך לומר מפני שרצה לומר ששמנו אגור בתוכו כתב "זית שמן", כלומר זית שיש בו שמן הרבה. אבל כאן לא קשה, דמפני שהשמן בכאן עיקר, כתב "זית שמן", כי לעולם סמך הטפל אל העיקר, יאמר 'בגד של ראובן', כי ראובן עיקר והבגד טפל, ולא יסמך העיקר אל הטפל. והשבח בארץ הוא השמן, לכך כתב "זית שמן". אבל לקמן דאמרינן שהבכורים הם משבעת מינים שנשתבחה בהן ארץ ישראל, ואם היה השמן עיקר, כיון שאין בכורים משמן, לא היו בכורים ממה שנשתבחה בו ארץ ישראל, ולכך הוצרך לתרץ 'אגורי שמן ששמנו אגור בתוכו', והשתא הסמיכות שפיר, זית של שמן, דהיינו שהוא מלא שמן:
ארץ חטה ושעורה. לפי שהארץ מכוונת כנגד העשירית לכך נשתבחה בעשרה דברים, כי התבואה חמשה מינים, ולקח מהם השנים שהם עיקר, והניח שבולת שועל ושיפון וכוסמין שהן בכלל חטה ושעורה, הרי חמשה, וגפן ותאנה ורמון זית ודבש הרי עשרה, וכן נשתבחה בארץ זבת חלב ודבש, כלומר הרצון המשפיע הרחמים והדין, כלשון (בראשית לו) בת מי זהב, והמשכיל יבין.
ארץ חטה ושעורה. י' תיבות בפסוק לכך צריך ליתן י' אצבעות בפת בשעת ברכה ועוד כנגד י' מצות שנעשו בפת לא תחרוש לא תזרע כלאים לקט שכחה פאה לא תחסום תרומה ומעשר ראשון ושני וחלה:
