מ"ג בראשית ח יט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות בראשית


<< · מ"ג בראשית ח · יט · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כל החיה כל הרמש וכל העוף כל רומש על הארץ למשפחתיהם יצאו מן התבה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כָּל הַחַיָּה כָּל הָרֶמֶשׂ וְכָל הָעוֹף כֹּל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ לְמִשְׁפְּחֹתֵיהֶם יָצְאוּ מִן הַתֵּבָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כׇּל־הַֽחַיָּ֗ה כׇּל־הָרֶ֙מֶשׂ֙ וְכׇל־הָע֔וֹף כֹּ֖ל רוֹמֵ֣שׂ עַל־הָאָ֑רֶץ לְמִשְׁפְּחֹ֣תֵיהֶ֔ם יָצְא֖וּ מִן־הַתֵּבָֽה׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
כָּל חַיְתָא כָּל רִחְשָׁא וְכָל עוֹפָא כֹּל דְּרָחֵישׁ עַל אַרְעָא לְזַרְעֲיָתְהוֹן נְפַקוּ מִן תֵּיבְתָא׃
ירושלמי (יונתן):
כָּל חַיְתָא כָּל רִיחֲשָׁא וְכָל עוֹפָא דִרְחִישׁ עַל אַרְעָא לְזַרְעֲיַתְהוֹן נְפָקוּ מִן תֵּיבוּתָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"למשפחתיהם" - קבלו עליהם על מנת לידבק במינן

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

למשפחותיהם — כמו למינם. ויש אומרים שהולידו בתבה, וכל משפחה יצאה ולא התערבה באחרת, וזה איננו רחוק:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יח - יט) "ויצא נח ובניו". פי' חז"ל שלא רצה להזדווג לאשתו פן יבא מבול שנית וילד לבהלה, לבד כל החיה שהם יצאו למשפחותיהם ע"מ להדבק במינם, וגם ר"ל כי בתיבה היו כל הבע"ח ביחד ולא הזיקו זה את זה, אבל בצאתם נפרדו זה מזה וכל אחד התחבר עם משפחתו, הטורפים בפ"ע, והאוכלים עשב בפ"ע, כי קודם המבול לא טרפו טרף, כמ"ש ולכל חית השדה את כל ירק עשב לאכלה, שלא אכלו בשר, ואחר המבול התחילו הטורפים לאכול בשר, ונפרדו הבע"ח זה מזה כ"א למשפחתו ולסוגו ומינו:


 

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

כל החיה כל הרמש וגו' כל רומש על הארץ. אמר ר' זירא: רומש מלא כתיב, פרט לכלאים. למשפחותיהם, פרט לסריס. אמר ר' ירמיה בן אלעזר: למשפחותיהם ולא הם. אמר ליה אליעזר לשם רבה, כתיב: למשפחותיהם יצאו מן התבה, אתון היכי הויתון? אמר ליה: צער גדול היה לנו בתיבה; בריה שדרכה להאכילה ביום, האכלנוה ביום; בלילה, האכלנוה בלילה. האי זקיתא לא הוה ידע אבא מאי אכלה. יומא חד הוה יתיב וקא פלי רומנא, נפל תולעתא מניה ואכלתיה, מכאן ואילך הוה גביל לה חיזרא כי מתלע ואכלה. אריא אישתא זניתיה, דאמר רב: האי אריה לא פחות משיתא ולא טפי מתריסר זייניה אישתא. אורשינא אשכחיניה אבא דהוה גני בספנא דתיבותא, אמר לה: מאי טעמא לא בעית מזוני? אמרה ליה: חזיתך דהות טרידא, אמינא לא אצערך. אמר לה: חיישת מצערי? יהי רעוא דלא תמות, שנאמר: "ואומר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים":

<< · מ"ג בראשית · ח · יט · >>