מ"ג במדבר יג כג
<< · מ"ג במדבר יג · כג · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויבאו עד נחל אשכל ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד וישאהו במוט בשנים ומן הרמנים ומן התאנים
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם וּמִן הָרִמֹּנִים וּמִן הַתְּאֵנִים.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיָּבֹ֜אוּ עַד־נַ֣חַל אֶשְׁכֹּ֗ל וַיִּכְרְת֨וּ מִשָּׁ֤ם זְמוֹרָה֙ וְאֶשְׁכּ֤וֹל עֲנָבִים֙ אֶחָ֔ד וַיִּשָּׂאֻ֥הוּ בַמּ֖וֹט בִּשְׁנָ֑יִם וּמִן־הָרִמֹּנִ֖ים וּמִן־הַתְּאֵנִֽים׃
תרגום
| אונקלוס: | וַאֲתוֹ עַד נַחְלָא דְּאֶתְכָּלָא וְקָצוּ מִתַּמָּן עוֹבַרְתָּא וְאֶתְכָּל דְּעִנְבִּין חַד וְנַטְלוּהִי בַּאֲרִיחָא בִּתְרֵין וּמִן רִמּוֹנַיָּא וּמִן תֵּינַיָּא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְאָתוּ עַד נַחְלָא דְאַתְכְּלָא וְקָצוּ מִתַּמָן עוֹבַרְתָּא וְאִתְכַּל דְעַנְבִין חַד וְסוֹבְרוֹהִי בְּאַסְלָא בִּכְּתֵיף תְּרֵין מִנְהוֹן וְכֵן מִן רוּמָנַיָא וְכֵן מִן תֵּינַיָא: |
| ירושלמי (קטעים): | וַאֲתוֹ עַד נַחַל סְגוּלָה וּקְטָעוּ מִתַּמָן עוֹבָרָא וּבֵיהּ סְגוֹל דְעִנְבִין חָד וְטַעֲנוּ יָתֵיהּ בְּקוֹפָא בֵּינֵי תְּרֵין גוּבְרִין וְכֵן מִן רִמוֹנַיָא וּמִן תֵּינַיָא: |
רש"י (כל הפרק)
"זמורה" - שוכת גפן ואשכול של ענבים תלוי בה:
"וישאהו במוט בשנים" - ממשמע שנאמר "וישאוהו במוט" איני יודע שהוא "בשנים" מה תלמוד לומר בשנים (סוטה לד.) בשני מוטות הא כיצד שמונה נטלו אשכול אחד נטל תאנה ואחד רמון יהושוע וכלב לא נטלו כלום לפי שכל עצמם להוציא דבה נתכוונו כשם שפריה משונה כך עמה משונה. ואם חפץ אתה לידע כמה משאוי אחד מהם צא ולמד מאבנים שהקימו בגלגל (יהושע ד, ח) הרימו להם איש אבן אחת מן הירדן על שכמו והקימוה בגלגל ושקלום רבותינו משקל כל אחת ארבעים סאה וגמירי טונא דמדלי אינש על כתפיה אינו אלא שליש משאוי ממשאוי שמסייעין אותו להרים:מפרשי רש"י - לחץ על המילה "הראה" בצד שמאל להצגה
מפרשי רש"י
מפרשי רש"י
משכיל לדוד (כל הפרק)
"זמורה" וכו' ממשמע שנאמר במוט וכו' - הרבה נתחבטו בזה קמאי ובתראי ואענה גם אני חלקי. ולכאורה נראה לדייק מדסמך רש"י דברים אלו למה שהקדים זמורה שוכת גפן וכו' ולא כתב זה בדיבור בפני עצמו על הכתוב מזה נראה דהכי פירושו דמדכתיב זמורה דהיינו שוכת גפן א"כ הרי זה מוט אחד והדר כתיב וישאוהו במוט א"כ ממילא הרי הן ב' מוטות ואמאי הדר וכתב בשנים אלא לרבות עוד ב' מוטות אחרות אלא דפירוש זה אינו עולה לפי מאמר רז"ל בסוטה דסתמא קאמר עלה ממשמע שנאמר במוט אינו יודע שבשנים. ומ"ש הרא"ם ז"ל דר"ל אינו יודע שבשנים אנשים ולאו ממשמעות דמוט אלא מוישאוהו קא דריש שהוא לשון רבים ומיעוט רבים שנים אחר המחילה אינו נראה דהא וישאוהו קאי על רישיה דקרא ויבאו עד נחל אשכול ויכרתו וכו' וישאוהו וכו' ומעתה שפיר אצטריך לכתוב בשנים בני אדם דאל"כ הוה אמינא דוישאוהו אכלהו קאי כמו ויצאו דלעיל ולא שייך הכא לומר מיעוט רבים שנים אלא נראה דה"פ דהא ודאי במוט אחד א"א לישא שום משאוי על גביו דמיד נופל אלא צריך לתלותו ולקשרו במוט א"כ לא הול"ל וישאוהו במוט אלא ויתלוהו או ויקשרוהו במוט וישאוהו בשנים ומדכתיב וישאוהו במוט משמע שהיה נושא ע"ג המוט וזה א"א במוט א' אלא על כרחך ב' מוטות היו ואמאי הדר וכתב בשנים אלא דר"ל בשני מוטות שכל מוט הרי למדנו שיש במשמעותו שנים א"כ הרי ד' מוטות הא כיצד ח' נטלו אשכול. ומ"מ איך שיהיה קשיא לי על דרשת רבותינו היכי מצינן למימר דבשנים ר"ל ב' מוטות והרי שם מוט לשון נקיבה כנראה מריבוי השם מוטות ונלמד גם כן מכינוי הנמצא בירמיה מוטות עץ שברת ועשית תחתיהן וכו' ולא כתיב תחתיהם וא"כ הול"ל בשתים ואפשר דמוט לחוד ומוטה לחוד והתם בירמיה מיירי במוטה כדכתיב ויקח חנניה הנביא את המוטה וכו' והכא מוט ותדע דתרתי נינהו מוט ומוטה צא ולמד מדתנן בפ"ג דביצה לא יביאנה במוט ובמוטה. ואף על גב דבמוט נמי הריבוי מוטות דהכי אמור רבנן גופייהו בב' מוטות אין ראיה דהכי נמי אשכחן בריבוי אב אבות ומה שסומך רש"י פירושו זה על מ"ש לעיל זמורה שוכת גפן נראה לפי שרוצה לומר יהושע וכלב לא נטלו כלום לפי שכל עצמן להוציא דבה נתכוונו וכו' ואהא תיקשי מנ"ל שלהוציא דיבה נתכוונו דילמא לקיים מאמר משה ולקחתם מפרי הארץ לכך הקדים רש"י זמורה שוכת גפן ואם איתא שלא לקחו אלא לקיים ציווי משה זמורה אמאי להו דזמורה לאו פרי הוא א"ו להוציא דבה נתכוונו ולהפליג הדבר נטלו גם כן הזמורה כדי שיכבד יותר ויהיה נראה יותר תמוה בעיני העם. ומ"ש עוד רש"י ואם חפץ אתה לידע כמה משאוי וכו'. ק' דדילמא דוקא התם באבנים נטלו בכל כחם אבל הכא לא היה כ"כ כובדו לפי חשבון ק"ך סאה לכל א' ואה"נ שבפחות משמנ' הוו מצו לנשאו אלא שעשו כן להגדיל התמיהא הואיל וכל עצמם להוציא דבה נתכוונו. וי"ל דהוכחתו מדכתיב ומן הרימונים ומן התאנים ותו לא. ואם איתא שהיו יכולים לישא האשכול בפחות בח' הוו נטלו נמי איזה פרי אחר שהרי בז' מינים נשתבחה א"י והו"ל ליטול גם כן זיתים ותמרים דסתמא גם הם היו משונים כמו הרימונים ותאנים ואם כוונתם להגדיל בעיני האנשים האשכול ולכך נשאוהו בח' הו"ל להגדיל התמיהא טפי ולדלו כלהו עשרה האשכול לבד א"ו לא יכלו לישא האשכול בבציר מח':