מ"ג במדבר ז ו
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויקח משה את העגלת ואת הבקר ויתן אותם אל הלוים
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הָעֲגָלֹת וְאֶת הַבָּקָר וַיִּתֵּן אוֹתָם אֶל הַלְוִיִּם.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּקַּ֣ח מֹשֶׁ֔ה אֶת־הָעֲגָלֹ֖ת וְאֶת־הַבָּקָ֑ר וַיִּתֵּ֥ן אוֹתָ֖ם אֶל־הַלְוִיִּֽם׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּנְסֵיב מֹשֶׁה יָת עֶגְלָתָא וְיָת תּוֹרֵי וִיהַב יָתְהוֹן לְלֵיוָאֵי׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּנְסֵב משֶׁה יַת עֶגְלָתָא וְיַת תּוֹרֵי וִיהַב לְלֵיוָאֵי: |
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
ולבני קהת לא נתן וגו'. ר' נתן אומר (מכאן) [זה] נתעלם מעיני דוד שלא נשאו הלוים את הארון אלא בעגלה שנאמר וירכיבו את ארון האלהים אל עגלה חדשה ויחר אף ה' בעוזא ויכהו שם על השל ויחר לדוד על אשר פרץ ה' פרץ בעוזא. א"ל אחיתופל לדוד לא היה לך ללמוד ממשה רבך שלא נשאו הלוים הארון אלא בכתף, שנאמר ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו. (הרי) [לכן] דוד משלחו ומעלהו [אח"כ] בכתף, שנא' (דה"א טו) ויקרא דויד לצדוק ואביתר הכהנים וללוים לאוריאל עשיה ויואל שמעיה ואליאל ועמינדב ויאמר להם אתם ראשי האבות ללוים התקדשו אתם ואחיכם והעליתם את ארון ה' אלהי ישראל וגו' כי למבראשונה לא אתם פרץ ה'. וכתיב ויתקדשו הכהנים והלוים וגו' וישאו בני הלוים את ארון האלהים כאשר צוה משה וגו' בכתפם במוטות עליהם. [גי' הגר"א היכן צוה ולבני קהת לא נתן] (דה"א כד) אלה פקודתם לעבודתם לבא לבית ה' כמשפטם ביד אהרן אביהם, כאשר צוהו ה' אלהי ישראל [והיכן צוה ולבני קהת לא נתן לא] חדשו כלום אלא מפי משה ומשה מפי הגבורה.
מלבי"ם - התורה והמצוה
קנא. ויקח משה תקנתי מאמר זה עפ"י גי' הגר"א, ור"ל שמה שנתן משה שתי עגלות לבני גרשון וארבע לבני מררי לפי דעתו, היה זה מפי הגבורה. וכן מה שתקן דוד כ"ד משמרות היה מפי משה ומפי הגבורה שע"ז מביא בסוף המאמר פסוק אלה פקודתם לעבודתם לבא לבית ה' כמשפטם שפסוק זה אמר בסוף חילוק המשמרות וע"ז סיים הא לא חדשו כלום. וכן אומר בברייתא דל"ב מדות (מדה י"ז) דבר שאינו מתפרש במקומו ומתפרש במקום אחר משפחות בני קהת יחנו משפחות הגרשוני יחנו וכו', אבל לא מצינו שצוה הקב"ה את בניו להיות כ"ד משמרות, היכן שמענו אלה פקודתם לעבודתם לבא לבית ה' כמשפטם ביד משה ואהרן. מלמד שמצוה זו מימות משה ואהרן. ומבואר שפסוק זה נאמר לענין המשמרות.
ולפ"ז היה נראה לכאורה שפסוק ואלה פקודתם, מקומו קודם ר' נתן אומר זה נתעלם מעיני דוד, כי זה שיך לענין המשמרות. אמנם מדברי הרמב"ם בספר המצוות (מצוה לד) מבואר שהיה גורס כגי' הספרים, וזה לשונו מצות שישאו הכהנים את הארון על כתפיהם וכו' וכאשר צוה דוד לשאת את הארון פעם שניה אמר וישאו בני הלוים וכו' כאשר צוה משה בדבר ה' בכתפם במוטות עליהם. וכן כשזכר מחלקות הכהנים לכ"ד משמרות, אמר אלה פקודתם לעבודתם לבא לבית ה' כמשפטם ביד אהרן באור צוה ה'. בארו החכמים שההא רומז לשאת הארון בכתף. וכן בספרי, כאשר צוה ה' היכן צוהו ולבני קהת לא נתן.
אמנם ברמב"ן בהשגותיו לשרש השלישי פי' שמה שכתוב והיכן צווהו ולבני קהת לא נתן, קאי על כאשר צוה שנאמר גבי ארון, וצירף גם פסוק אלה פקודתם ללמד שגם בענין המשמרות לא חדדו דבר, וזה יעלה כגי' הגר"א.