מ"ג במדבר ה כט
כתיב:
זאת תורת הקנאת אשר תשטה אשה תחת אישה ונטמאה.
מנוקד:
זֹאת תּוֹרַת הַקְּנָאֹת אֲשֶׁר תִּשְׂטֶה אִשָּׁה תַּחַת אִישָׁהּ וְנִטְמָאָה.
עם טעמים:
זֹ֥את תּוֹרַ֖ת הַקְּנָאֹ֑ת אֲשֶׁ֨ר תִּשְׂטֶ֥ה אִשָּׁ֛ה תַּ֥חַת אִישָׁ֖הּ וְנִטְמָֽאָה׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | דָּא אוֹרָיְתָא דְּקִנְאֲתָא דְּתִסְטֵי אִתְּתָא בָּר מִבַּעְלַהּ וְתִסְתָּאַב׃ |
| ירושלמי (יונתן): | דָא אַחְוָיַת אוֹרַיְיתָא קִנְאָתָא דְתִסְטֵי אִתְּתָא בַּר מִן רְשׁוּתָא דְבַעֲלָהּ וְתִסְתָּאֵב בְּתַּשְׁמִישׁ דְעָרִיס: |
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
עז. אשר תשטה אשה להביא אשת חרש ואשת שעמום שבית דין מקנאים להם. (אף) לפוסלן מכתובתם או אף להשקותם, תלמוד לומר והביא האיש את אשתו אל הכהן האיש משקה ואין בית דין משקים.
חחת (אישה) [אישך] להוציא את הארוסה. משמע מוציא את הארוסה או מוציא את היבמה תלמוד לומר איש איש כי תשטה אשתו להביא היבמה דברי רבי יאשיה.
ר' יונת אומר (איש איש כי תשטה אשתו) [תחת אישך] להוציא את היבמה משמע מוציא את היבמה
ומביא את הארוסה תלמוד לומר תחת אישה להוציא את הארוסה.
מלבי"ם - התורה והמצוה
עו. זאת תורת הקנאות כבר בארתי בפי' התו"ה (שמות) שר' יאשיה סבירא ליה דכל מקום שאומר זאת תורת בין בתחלת הענין בין בסוף, מלמד שהוא תורה נוהגת לעולם. וכן דעת ר' יהודה סתמא דספרא בכל מקום שאומר זאת תורת, אמר בספרא לבית עולמים. וזה כמה שאמר התוס' בסוטה שלר' יהודה נוהג מנחת סוטה בנוב וגבעון, ובזבחים אמרו להפך. ועין במ”ל פ"א מה' קרבן פסח ודברתי מזה במקום אחר. ועל כן אמר ר' יאשיה שמה שאמר זאת תורת הקנאות מרבה לדורות היינו בנוב וגבעון כמה שאמר במדרש רבה בפירוש. ור' יונתן חולק במכלתא שם וכן פה ולקמן, וסבירא ליה שלא בא לרבות רק שסדר הלשן כן הוא, לחתום הדברים כלשון הזה. והוא הדין שכך סבירא ליה בזאת תורת שבא בתחלה כמה שאמר שם במכלתא,והיינו שר' יונתן סבירא ליה דאין מנחה בבמה.
עז. אשר תשטה אשה תחת אישה וכו' או איש, מפרש רש”י שמלת או בא במקום אם כמו או נודע כי שור נגח הוא, כלומר אם איש קנאי הוא. ובאמת כבר בארתי בהתורה והמצוה שחז"ל לא רצו בזה לפרש מלת או כמלת אם, ופירשוהו כפשוטו. וסבירא ליה לר' יאשיה שמה שאמר אשר תשטה אשה תחת אישה, שדבר בצד שלא קנא לה הבעל כגון אשת חרש ואשת שעמום, רק הב"ד קנאו לה להפסיד כתובתה. ומדבר בשני צדדים. אשר תשטה בלא קנוי הבעל או איש אשר תעבור עליו רוח קנאה היינו אם אינו חרש ושעמום וקנא בעצמו. [נזכר לעיל שמה שאמר דברי ר' יאשיה מוסב גם על דרוש זה ומיושב קושיית התוס' (דף כד ע"ב) ד"ה ר' יונתן תימא האי רבויא לר' יאשיה מנא לן]
וממה שאמר תחת אישך מוציא ארוסה [כ"ה בגמ' וכן צריך לגרוס בספרי] שהארוסה אינה תחתיו וברשותו. וממה שאמר איש איש כי תשטה אשתו מרבה כל איש אף יבם. וסבירא ליה שזה נקראת תחת אישה דלא מחסרה מסירה לחופה. ובפרט למה שאמר בגמ' (שם) שמיירי שבא עליה יבם שאז אף לשמואל כבר קני לה לענין שצריכה גט ושיורש את נכסי אחיו, וכ”ש לרב.
ובדברי ר' יונתן צריך לומר תחת אישך להוציא את היבמה כמו שהוא בגמ' . ומה שאמרו התוס' (שם) להק' דהקישא אשה לאיש לר' יונתן מנא לן, יש לומר שסבירא ליה כר"ע על פי מה שפרשתי דבריו למעלה ( נשא לו ).