מ"ג במדבר ה יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי



<< · מ"ג במדבר · ה · יד · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והוא נטמאה או עבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא לא נטמאה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהִוא נִטְמָאָה אוֹ עָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ וְהִיא לֹא נִטְמָאָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְעָבַ֨ר עָלָ֧יו רֽוּחַ־קִנְאָ֛ה וְקִנֵּ֥א אֶת־אִשְׁתּ֖וֹ וְהִ֣וא נִטְמָ֑אָה אוֹ־עָבַ֨ר עָלָ֤יו רֽוּחַ־קִנְאָה֙ וְקִנֵּ֣א אֶת־אִשְׁתּ֔וֹ וְהִ֖יא לֹ֥א נִטְמָֽאָה׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
וְיִעְבַּר עֲלוֹהִי רוּחַ קִנְאָה וִיקַנֵּי יָת אִתְּתֵיהּ וְהִיא מְסָאֲבָא אוֹ עֲבַר עֲלוֹהִי רוּחַ קִנְאָה וְקַנִּי יָת אִתְּתֵיהּ וְהִיא לָא מְסָאֲבָא׃
ירושלמי (יונתן):
וִיעִבַּר עֲלוֹי רוּחַ קִנְאָתָא וִיקַנֵי יַת אִתְּתֵיהּ וְהִיא אִסְתְּאָבַת אוֹ עָבַר עֲלוֹי רוּחַ קִנְאֵיתָא וִיקַנֵא יַת אִתְּתֵיהּ וְהִיא לָא אִסְתְּאָבָת:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ועבר עליו" - קודם לסתירה

"רוח קנאה וקנא" - פירשו רבותינו לשון התראה שמתרה בה אל תסתרי עם איש פלוני

"והיא נטמאה או עבר עליו וגו'" - כלומר הוא התרה בה ועברה על התראתו ואין ידוע אם נטמאה אם לאו 


רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

וְעָבַר עָלָיו – קֹדֶם לַסְּתִירָה.
רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא – פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ לְשׁוֹן הַתְרָאָה (סוטה ג' ע"א), שֶׁמַּתְרֶה בָּהּ: אַל תִּסָּתְרִי עִם אִישׁ פְּלוֹנִי (סוטה ה' ע"ב).
וְהִוא נִטְמָאָה אוֹ עָבַר עָלָיו וְגוֹמֵר – כְּלוֹמַר: הוּא הִתְרָה בָּהּ, וְעָבְרָה עַל הַתְרָאָתוֹ, וְאֵין יָדוּעַ אִם נִטְמְאָה אִם לָאו.

ספורנו

לפירוש "ספורנו" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"ועבר עליו רוח קנאה" רוח טהרה להתרות בה מאחר שידע ששטתה מדרכי צניעות:

" וקנא את אשתו" התרה בה ואמר אל תסתרי עם איש פלוני: " או עבר עליו רוח קנאה" רוח שטות בלתי סבה ראויה שיקנא:

" והיא לא נטמאה" אבל אם עברה על התראתו ונסתרה אף על פי כן:

מדרש ספרי

לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

מג. ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו רשות דברי רבי ישמעאל. ר' אליעזר אומר חובה

מד. ר“ע אומר מה תלמוד לומר נטמאה נטמאה שלשה פעמים, אלא טמאה לבעל וטמאה לבועל וטמאה לתרומה. ר' ישמעאל אומר אינו צריך, ומה אם גרושה קלה שמותר לחזור למגרשה בישראל, פסולה מן הכהונה, סוטה חמורה דין הוא שתהיה פסולה מן הכהונה

מה. מה תלמוד לומר והיא נטמאה והיא לא נטמאה אם היא נטמאה למה שותה ואם טהורה היא למה היא משקה.

אלא בא הכתוב ללמדך שלעולם אין משקים אלא על הספק. ומכאן אתה דן לשרץ ומה אם במקום שלא

עשה אונס כרצון עשה ספק כודאי, כאן שעשה אונס כרצון אינו דין שנעשה ספק כודאי. ומה כאן רשות היחיד אף להלן רשות היחיד, מה כאן דבר שיש בו דעת לישאל אף להלן דבר שיש בו דעת לישאל, מכאן אמרו ספק טומאה ברשות היחיד טמא ספק טומאה ברשות הרבים ספיקו טהור, את שיש בו דעת לישאל ספיקו טמא ואת שאין בו דעת לישאל ספיקו טהור. 


<< · מ"ג במדבר · ה · יד · >>