מ"ג איכה ד א
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
איכה יועם זהב ישנא הכתם הטוב תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֵיכָה יוּעַם זָהָב יִשְׁנֶא הַכֶּתֶם הַטּוֹב תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי קֹדֶשׁ בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֵיכָה֙ יוּעַ֣ם זָהָ֔ב יִשְׁנֶ֖א הַכֶּ֣תֶם הַטּ֑וֹב תִּשְׁתַּפֵּ֙כְנָה֙ אַבְנֵי־קֹ֔דֶשׁ בְּרֹ֖אשׁ כׇּל־חוּצֽוֹת׃
תרגום (כל הפרק)
רש"י
"יועם" - יכהה כמו דאת מתרגם (ויקרא יג) כהה עמיא
"זהב" - מראית פנים המצהיב כזהב
"ישנא" - ישתנה ממראיתו
"הכתם" - קבוצת כלי נוי הזהב שהם לעדי קרוי כתם
"אבני קדש" - בנים המאירים כאבנים טובות ומ"א כל רביעית דם שיצא מיאשיהו בכל חץ וחץ שנעצו בו היה ירמיהוו קוברו במקומה ועליה הוא קורא תשפכנה אבני קדשאבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
אלשיך
ולא זו בלבד, אלא שעל הכתם ועל הזהב ועל אבני קדש נשא קינה אחת על מעמד שלשתן, ועל בני ציון לבדם נשא קינה בפני עצמה. והוא כמאמרם ז"ל (בראשית רבה יט ט) כל מקום שנאמר איכה לשון קינה. ובזה יאמר "איכה יועם" וכו', לומר איכה וקינה אחת אני נושא על מה שיועם זהב וישנא הכתם הטוב ושתשתפכנה אבני קודש וכו', אך על בני ציון היקרים קינה ואיכה אשא עליהם לבדם, וזהו איכה נחשבו לנבלי חרש וכו' (לקמן פסוק ב):
(א) ולענין התכת תיבות המקרא, אפשר הוכח יוכיח את בני עמנו בל ישתו מעייני לבם ועינם אל חמדת כתם וזהב, אחרי אשר נפלה עטרת ראשינו ויחרב בית מקדשנו. והוא כמאמרם ז"ל בבראשית רבה (טז ב), על פסוק וזהב הארץ ההיא טוב (בראשית ב יב), לא נברא זהב אלא לבנין בית המקדש. נאמר כאן טוב, ונאמר להלן (דברים ג כה) ההר הטוב הזה והלבנון. ובזה יאמר ויצדק אומרו לשון "יועם" ולא אמר הועם, לומר "איכה" ראוי "יועם" ויתאבל "הזהב, וישנא הכתם הטוב", אחר שמה שנקרא "טוב" הוא בית המקדש אשר בשבילו נברא, "תשתפכנה" אבניו "בראש כל חוצות":
או יאמר אוי ואבוי על בני ציון היקרים, כי הלא ירדו פלאים בשלילת הדרגה. כי הנה לכל הדברים החשובים על פי הדרגתם היא הפסדן, ואלה אשר יקרותן עלה על כולם נפלאתה מפלתם. והוא כי הלא "איכה יועם זהב", אך "הכתם הטוב" מזהב לפי חשיבותו נתמעט הפסדו כי "ישנא" בלבד ולא יועם בעצם כזהב , "והאבנים" הבלתי חשובות כזהב "תשתפכנה" בלבד: