מ"ג איוב לד ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות איוב


<< · מ"ג איוב לד · ט · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי אמר לא יסכן גבר ברצתו עם אלהים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי אָמַר לֹא יִסְכָּן גָּבֶר בִּרְצֹתוֹ עִם אֱלֹהִים.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּֽי־אָ֭מַר לֹ֣א יִסְכׇּן־גָּ֑בֶר
  בִּ֝רְצֹת֗וֹ עִם־אֱלֹהִֽים׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לא יסכן גבר" - לא יהנה אדם אם תמים דרכיו

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי אמר". עתה מבאר סוף דברי איוב והסתירה שיש בדבריו.

"איוב" אמר אלה הדברים, הלא ראינו "שלא יסכן גבר ברצותו עם אלהים". שבמה שהוא מרוצה עם אלהים ועובד אותו לא יגיע לו שום תועלת. (וזה הוכיח מהיסורים שבאו עליו הגם שעבד את ה'):

ביאור המילות

"לא יסכן". לא יועיל, ברצות, מענין רצון, או מענין הליכה וריצה, בהתהלכו עם אלהים:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"כי אמר" - מוסב למעלה שאמר מי גבר וגו' שיאמר כדברי איוב כי אמר לא יסכן וגו' ר"ל אין הנאה ותועלת בא לאדם במה שירצה ללכת עם האלהים בדרכו ובפקודיו

מצודת ציון

"יסכן" - ענין הנאה ותועלת כמו הלאל יסכן גבר (לעיל כב)

"ברצותו" - מלשון רצוי ורצון

<< · מ"ג איוב · לד · ט · >>