מ"ג איוב כב ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות איוב


<< · מ"ג איוב כב · ח · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואיש זרוע לו הארץ ונשוא פנים ישב בה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְאִישׁ זְרוֹעַ לוֹ הָאָרֶץ וּנְשׂוּא פָנִים יֵשֶׁב בָּהּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְאִ֣ישׁ זְ֭רוֹעַ ל֣וֹ הָאָ֑רֶץ
  וּנְשׂ֥וּא פָ֝נִ֗ים יֵ֣שֶׁב בָּֽהּ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואיש זרוע לו הארץ" - בתמיה וכי מחמת שהיית גדול תירש את הארץ כלום הוא ראוי להתקיים

"ישב בה" - יאריך בה כמו ותשבו בקדש (דברים יא)

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"איש זרוע לו הארץ", שע"י שאתה איש זרוע ותקיף בארץ הכל נכנעים תחתיך, ולא לבד שלא יענישו אותך על רוע מעשיך, כי עוד "ישב בה נשוא פנים" שהכל ישאו פניו בכבוד, וכבוד והדר יעטרהו, ולפעמים יקרה ג"כ שיענישך ה' תיכף, והוא אם.


ביאור המילות

"ואיש זרוע". יל"פ ג"כ שר"ל שלו הארץ ע"י שכובש אותה בכח הזרוע וביד חזקה, או שישב בה בכבוד מצד שהוא נשוא פנים וכולם יכבדו אותו:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ואיש זרוע" - כאומר הנה בעניי העם התאכזרת ועשית משפט חרוץ אבל מי שהיה אלם ובעל זרוע היה לו כל הארץ ועשה בה כל חפצו ולא מחית בידו עם כי היה לאל ידך

"ונשוא פנים" - מי שהיה נשוא פנים בעבור רוב העושר וכדומה הוא ישב בכולה כאלו היתה שלו ולא מחית בו

<< · מ"ג איוב · כב · ח · >>