מ"ג איוב טו כג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות איוב


<< · מ"ג איוב טו · כג · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
נדד הוא ללחם איה ידע כי נכון בידו יום חשך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
נֹדֵד הוּא לַלֶּחֶם אַיֵּה יָדַע כִּי נָכוֹן בְּיָדוֹ יוֹם חֹשֶׁךְ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
נֹ֘דֵ֤ד ה֣וּא לַלֶּ֣חֶם אַיֵּ֑ה
  יָדַ֓ע ׀ כִּי־נָכ֖וֹן בְּיָד֣וֹ יֽוֹם־חֹֽשֶׁךְ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"נודד הוא" - כלומר מובטח הוא לנוד

"ידע" - לו באמת

"כי נכון" - ומזומן לבוא בידו כלומר אליו ועמו יום חשך כמו מן הבא בידו (בראשית לב)

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"נודד", ר"ל כ"ז נדמה לו בכח דמיונו בעת שלום, וכ"ש בעת "שהוא נודד ללחם איה", וצריך הוא לבקש מחייתו שחסר לו, שאז יגדל הפחד יותר, ויתחולל כ"כ כאילו "ידע" בבירור "כי נכון בידו יום חשך" וכאילו בא קיצו, וכ"ש בעת אשר.


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"נודד" - והוא נודד ממקומו בעבור הלחם לבקש איה ימצאנה

"ידע" - יודע הוא בעצמו שיום החשך יהיה נכון ומתקיים בידו כי בעצמו ישפוט אשר כלתה אליו הרעה ובעבור זה יוסיף לדאוג בכל עת

מצודת ציון

"איה" - אנה

<< · מ"ג איוב · טו · כג · >>