מ"ג איוב טו יח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות איוב


<< · מ"ג איוב טו · יח · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֲשֶׁר חֲכָמִים יַגִּידוּ וְלֹא כִחֲדוּ מֵאֲבוֹתָם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֲשֶׁר־חֲכָמִ֥ים יַגִּ֑ידוּ
  וְלֹ֥א כִ֝חֲד֗וּ מֵאֲבוֹתָֽם׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אשר חכמים יגידו" - ויתוודו פשעם ולא כחדו עוונם מאבותם זהו אשר ראיתי והנני אספר לך והיכן ראיתי יהודה הודה ולא בוש במעשה תמר ראובן הודה ולא בוש במעשה בלהה ומה היה שכרם

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אשר", ונגד מה שהאריך איוב להוכיח שאין האדם חפשי בבחירתו רק כל מעשיו מוכרחים, (שהידיעה הקדומה וגזרת הכוכבים מכריחים אותו על כל מעשיו הן לטוב הן לרע) משיב לו שהוא דבר מוסכם "אשר כל החכמים הגידו, ולא כחדו מאבותם", ר"ל שלא יוכלו לכחד את אבותם ורצונם, שכולם מרגישים שיש להאדם כח האובה והרוצה לעשות כפי חפצו, וכח האובה מניעו אל כל מעשה אשר יעשה:


ביאור המילות

"מאבותם", משורש אבה שמורה על הרצון, אם תאבו ושמעתם, ובא על הרצון הראשי שהוא אב לכל הפעולות:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"אשר חכמים יגידו" - מוסב למעלה לומר אספר לך מה שראיתי בחוש הדבר אשר יגידו החכמים ולא מנעו מלספר מה שקבלו מאבותם

מצודת ציון

"כחדו" - מנעו כמו ולא כחד ממנו (שמואל א ג)

<< · מ"ג איוב · טו · יח · >>