"ירשיעך פיך ולא אני", א"כ א"צ שאני ארשיע אותך להוכיח שאתה רשע, כי פיך המדבר מינות הוא ירשיע אותך ויברר שאתה רשע, "ושפתיך יענו בך", והעדים על זה יהיו שפתיך, ר"ל השפתים שהם המדברים במליצה ובלשון ערומים, ר"ל שהדבור עצמו שאמרת דברי מינות וכפירה מרשיע אותך, ויופי הדבור והמליצה הם עדים אל פיך וראיה לזה, וא"צ כלל שארשיע אותך אני:
ביאור המילות
"פיך, ושפתיך". השפה חיצונית נגד הפה, ומציין הדבור החיצוני המלבש את ההגיון הפנימי, וענה שאחריו ב' הוא מלשון עדות, לא תענה ברעך עד שוא:
