מ"ג איוב טו ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות איוב


<< · מ"ג איוב טו · ה · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי יאלף עונך פיך ותבחר לשון ערומים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי יְאַלֵּף עֲו‍ֹנְךָ פִיךָ וְתִבְחַר לְשׁוֹן עֲרוּמִים.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּ֤י יְאַלֵּ֣ף עֲוֺנְךָ֣ פִ֑יךָ
  וְ֝תִבְחַ֗ר לְשׁ֣וֹן עֲרוּמִֽים׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כי יאלף עונך" - יצרך הרע את פיך לדבר כדברים האלה והיה לך לבחור לשון ערומים

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי יאלף", מוסיף לאמר שאחר "שעונך אלף את פיך", שאתה מדבר דבריך ברגילות גדול שמזה נראה שכבר חשבת ושנית ושלשת דברי מינות האלה זה זמן כביר, עד שעונך הרגיל את פיך לדברם במהירות, ויותר מזה ממה "שתבחר לשון ערומים" שתדבר דבריך בלשון פילוסופי, שזה מורה שלא נפלו דברים אלה מפיך במקרה מרוב הצער והיסורים, רק אחרי עיון ושקידה ימים רבים, א"כ הלא:


ביאור המילות

"יאלף", מענין לימוד והרגל, ושם עון מציין עוות השכל והמינות, וזה מרגיל את פיך, ויש הבדל בין פה ולשון, שהלשון מציין הדבור הגבוה ודבור תבוני, כמ"ש בפי' משלי, והנה לשון חכמים הוא מה שידברו החכמים דברים אמתיים בכח תבונתם, כמ"ש לשון חכמים תיטיב דעת, לשון חכמים מרפא, אבל "לשון ערומים", הם ההיקשים הנעשים בערמה ותחבולה היקשים מתעים מזויפים:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"כי יאלף" - אמרי פיך ילמד את עוונך לזולת ר"ל דבר העון אשר בך אשר תחשוב כי שוא עבוד אלהים הנה העון הזה תלמד לזולת לאחוז בה גם הוא

"ותבחר" - אבל בחרת לשון ערמה להסתיר הדבר במתק אמרי המליצה ולא תאמרנה בפה מלא ותתהפך במלים אולם מתוך הדברים נראה הכוונה

מצודת ציון

"יאלף" - ילמד כמו פן תאלף ארחותיו (משלי כב)

<< · מ"ג איוב · טו · ה · >>