מ"ג איוב טו ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות איוב


<< · מ"ג איוב טו · ב · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
החכם יענה דעת רוח וימלא קדים בטנו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הֶחָכָם יַעֲנֶה דַעַת רוּחַ וִימַלֵּא קָדִים בִּטְנוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הֶחָכָ֗ם יַעֲנֶ֥ה דַעַת־ר֑וּחַ
  וִימַלֵּ֖א קָדִ֣ים בִּטְנֽוֹ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"החכם יענה דעת רוח" - תמוה הוא וכי מי שהוא חכם יענה וירים קול בדעת של רוח והבל

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"החכם", החכם בדבריו צריך להשקיף על שני ענינים,

  • א) שיהיו דבריו בחכמה ולא בסכלות,
  • ב) שיהיו לתועלת, לא לדבר דברים שאין בם תועלת, וכ"ש שלא לדבר דברים שיגיע מהם נזק, ונגד הראשון אומר "החכם יענה דעת רוח", הכי ראוי שיענה דברי רוח וסכלות, ולא לבד שאין ראוי שידבר דברי רוח בפיו, כי אף במחשבתו ראוי שלא יחשוב רוח הבל, וז"ש וכי ראוי "שימלא קדים בטנו", הגם שאינו מוציאו בפיו:


ביאור המילות

"קדים". רוח מזרח שהוא החזק שברוחות:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"החכ" - היתכן לחכם שישיב הודעת דברי רוח וימלא בטנו מן מחשבות רוח קדים ודברים שאין בהם ממש

<< · מ"ג איוב · טו · ב · >>