מ"ג איוב ג יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות איוב


<< · מ"ג איוב ג · יג · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי עתה שכבתי ואשקוט ישנתי אז ינוח לי

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי עַתָּה שָׁכַבְתִּי וְאֶשְׁקוֹט יָשַׁנְתִּי אָז יָנוּחַ לִי.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּֽי־עַ֭תָּה שָׁכַ֣בְתִּי וְאֶשְׁק֑וֹט
  יָ֝שַׁ֗נְתִּי אָ֤ז ׀ יָנ֬וּחַֽ לִֽי׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"שכבתי" - הייתי שוכב בקבר

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כי עתה", ר"ל אם "ישנתי אז" בעודי נפל ואז "ינוח לי" (מתנועת המציאות אשר לא ינוח רגע על מצב אחד), אם כן "עתה" כבר "הייתי שוכב שקט" ושאנן:


ביאור המילות

"עתה שכבתי ואשקוט ישנתי אז ינוח לי". המנוחה הוא הפך התנועה, והשקט הוא הפך הרוגז, והמנוחה קודם להשקטה, שתחלה ינוח הגוף מתנועתו ואח"כ תנוח הנפש מרגזה, כמ"ש נחה שקטה כל הארץ (ישעיה י"ד), לא שקטתי ולא נחתי (לקמן ג'), ועז"א שאם ישנתי אז והיה לי מנוחה, עתה כבר הייתי במעמד ההשקטה. וגם ר"ל הלא גם עתה אם אשכב יהיה לי השקטה מן הרוגז שיש לי, כ"ש שהיה טוב אם ישנתי או שהיה לי מנוחה, כי על הנפל לא יצדק שם שכיבה שצודק רק מיתת הגדולים שעמד והלך ובניותו על עפר ישכב, ולא יצדק על הנפל רק שינה, וכן לא יצדק עליו השקטה, כי אין לו רוגז, רק מנוחה מן התנועה, ועתה כשימות ישכב מן ההליכה, וישקוט מן הרוגז:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"כי עתה" - א"כ היה הייתי א"כ עתה שוכב בקבר בהשקט וכאשר הייתי ישן בקבר אז היה לי מנוחה וכפל הדבר במ"ש

<< · מ"ג איוב · ג · יג · >>