מ"ג איוב ג ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות איוב


<< · מ"ג איוב ג · ח · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יקבהו אררי יום העתידים ערר לויתן

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יִקְּבֻהוּ אֹרְרֵי יוֹם הָעֲתִידִים עֹרֵר לִוְיָתָן.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
יִקְּבֻ֥הוּ אֹֽרְרֵי־י֑וֹם
  הָ֝עֲתִידִ֗ים עֹרֵ֥ר לִוְיָתָֽן׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"יקבוהו" - יקללוהו כמו קבה לי (במדבר כב)

"אוררי יום" - המקללים את ימיהם לפי שהם מכוונים לקלל קללה מתוך צערם

"העתידים עורר לויתן" - להיות ערירים במחברתם ליחד ליווי שלהם מחברת איש ואשתו מאין בנים ובגמ' ירושלמי ראיתי עורר לויתן לקונן על ליווי שלהם כשימות כמו לא יערער על מתו

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"יקבוהו", אחר שלבסוף יקבוהו ויקללוהו "אוררי יום" הילדים שיולדו ע"י זיוג זה הם יקבוהו, אשר "העתידים עורר לויתן" שכל העתידים להזדוג בו בלילה הזה יהיה לויתן וחבורם ערירי, ולא יולדו ממנו תולדות רק ערירים יהיו בלא בנים:

ביאור המילות

"יקבוהו אוררי". הקללה עצמה נקרא אירור, ופרישת הקללה על העצם המקולל בא בלשון נקבה מענין פרישה, ומשתתף עם נקבה שכרך עלי, שפורש ומבאר דבריו היטב:

"ערר". פעל נגזר משם ערירי:

"ולויתן" מענין חיבור, כמו הפעם ילוה אישי אלי, והכינוי מוסב על חבור האיש והאשה לזווג, או שבא על חבור היום והלילה, שאוררי יום יקבו גם הלילה שחבור היום והלילה העתידים יהיה ערירי שלא יוליד תולדות, ור"ל במליצה על המתחבר ומזדווג בהם שיהיה ערירי:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"יקבהו וגו'" - הספדנים המאררים בהספדם את יום מיתת המת אשר יספדוהו ומוכנים המה לעורר אבלות ולמדו לשונם לארר ולקלל המה יקבוהו את הלילה ההוא

מצודת ציון

"יקבהו" - ענין קללה כמו לכה קבה לי (במדבר כב)

"העתידים" - המוכנים כמו להיות עתידים ליום הזה (אסתר ג)

"עורר" - מלשון התעוררות

"לויתן" - ענין אבלות ובירושלמי לא תעורר אשה לויתה במועד (מועד קטן פרק משקין)

<< · מ"ג איוב · ג · ח · >>