לקוטי תורה (טשרנוביל) הדרכה ז

<< · לקוטי תורה (טשרנוביל) · הדרכה ז · >>

תחלת כל דבר צריך לעזיבת החטא, מה שחטא בדיבור ובמעשה ובמחשבה, אפילו חטא קל בכלל ובפרט, ואין בכלל אלא מה שבפרט, דהיינו שצריך לפרוט כל פרטי עוונותיו וכל החטאים בפני הש"י ולבקש ולחנן מלפניו ית' שמו מחילה וסליחה וכפרה עליהם, ולבכות במר נפש על כל פרטי עונות ולעשות תשובה גמורה על זה במסירות הנפש, באמרו האיך הכעיס טיפה סרוחה כמוהו לפני מלך מלכי המלכים גדול ונורא אשר מלאכים שרפים ואופנים חלים וזעים ומפחדים מהדר גאונו ויראתו ית' עליהם ומקבלים עליהם עול מלכות שמים באימה וביראה, והוא הכעיס נגדו כל כך ונתלכלך בכתמי עונותיו, כי כל חטא הוא כתם ונדמה לצואה, כמאמר הכתוב הסירו הבגדים הצואים. וכל כי האי חוצפא לדמות בעיניו שרוצה לדבק בו ית"ש, אך ורק שהוא יתב' בעל הדין ובעל הרחמים ורוצה בתשובת רשעים, כמאמר הכתוב הפותח יד לדופקי בתשובה. ובכן מהראוי לשוב אליו באמת בלי שום פניה ומחשבה זרה ח"ו, שלא יהיה כטובל ושרץ בידו ח"ו, רק לקבל עליו מסירות נפשו על כל עבודתו אשר רוצה לעבוד אליו ית"ש. וסדר עבודתו כך הוא: דהיינו לקיים הכון לקראת אלקיך ישראל. וקודם כל תפלה ותפלה יסדר שבחו של הבורא ב"ה וב"ש, ויכניע כל תאותו בהשבר לבו ורוחו בקרבו, ישפיל וימאוס בעולם הזה עד קצה האחרון בחושבו שכל העוה"ז הוא כגרגיר החרדל בפני העולם הבא, ומוטב לדבק בו יתברך שהוא תענוג כל התענוגים, והוא בלתי בעל תכלית. וכמאמרם יפה "שעה" אחת בתשובה ומעשים טובים. שהוא מלשון הסרה, מלשון ואל מנחתו לא שעה. דהיינו שמסיר ממנו כל תאוות רעות בתשובה, דהיינו ששב מזה אל הש"י. ומעשים טובים דהיינו לדבק בו ית' ולעסוק במצות ומעש"ט מכל חיי העולם הזה השפל והנבזה, וכשעושה כך יכול אח"כ לסדר שבחו של מקום ב"ה, ויכול להתפלל בכוונה. וקודם כל תפלה מג' תפלות יתן פרוטה אחת לצדקה ובזה יוכל להתיל את עצמו מבין הקליפות ויוכל התפלה לעלות למקורה להיות כתר להש"י. ואחר התפלה יקבע עתים לתורה, דהיינו תנ"ך משניות שהוא תיקון לנשמה, ואח"כ לימוד שולחן ערוך א"ח וש"ע יורה דעה וזוהר. וגם לומר בכל יום תהלים שהוא נעים זמירות ישראל. וזמירות הוא מלשון לזמר עריצים. שבזה מזמר ומכרית כל הקליפות והדינים והמסכים שנעשו מחמת עונות ב"א, ובכל עת ורגע ידמה בעיניו כאלו הקב"ה תופס אותו שלא ישוב אחר תאוותו השפילות והזרות, כמא"ה תפסו בבגדים. ויפול עליו אימה גדולה ויראה ותשובת המשקל כנגד ההנאה שהיה נהנה עד עכשיו מחטאת נעוריו, יצער את עצמו בתענית ערב ראש חדש שובבי"ם ת"ת ובה"ב אחר פסח וסוכות, ולא לשתות שום משקה המשכר רק בשבת ויום טוב בשביל הקידוש ולא יותר. וצדקה הוא מעלה גדולה והוא תיקון על חטאת נעוריו ומעלה נפש רוח ונשמה שלו ומזכך זיכוך אחר זיכוך, ומקרבת הגאולה, כמאמר חז"ל "גדולה צדקה שמקרבת הגאולה". גאולת כלל וגאולת פרט ודו"ק. סליק.

העתק מכ"י אדמו"ר בעצמו זלה"ה אות באות:

להיות שמנקודה ראשונה נבראו ונתהוו כל העולמות, כי כן גזר ואומר הבורא ברוך הוא וב"ש, ובאמירתו ברא הוויין וברואין ויצורין ונעשין, ואמירה הוא בלב, מבשרי אחזה אלהי, שהשם יתברך נתן חיות לכל האיברים ברוחניות ובגשמיות, ובהסתלק החיות הקדוש שהוא החיוניות שבלב ברו"ח נסתלקו כוחות הק' ובהסתלק רוח החיוני בגשמיות היא סבה להעדר כוחות הגשמיות. וכמו בהסתלק אור א"ס ב"ה וב"ש למעלה נשאר מקום פנוי לבריאות העולמות בהשתלשלות מעלה לעלול עד עולמות הגשמיים, ואע"פ שנסתלק הק' למעלה נשאר רשימו. כי כן כח הק' והרשימו הוא בסוד נקודה, ומנקודה הזאת נאצלו ונבראו ונתציירו ונעשו כל העולמות בנין שלם בכל פרטיות קומת כל העולמות, כי כל עולם ועולם היא קומה שלימה, בחי' עשר ספירין, כי אין דבר שבקדושה פחות מעשרה, ובהארתו ית' ויתע' שמו שהי' מאיר אל הנקודה בחמשה פעמים אור שאמר הבורא ברוך הוא בתורתו הקדושה המאירה היה מאיר לכל העולמות בכל הבחי', כמאמר הקדוש רשב"י בתקונים, שהבורא ב"ה וב"ש ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין ואסחר כל עלמין ואיהו בתוך כל עלמין ואיהו מלעיל כל עלמין ואיהו מתחות כל עלמין, וזהו שלימות אדם שבכל עולם ועולם כנ"ל. והוא תיקון עולמות בחי' מ"ה מספר אד"ם. כמאמר מה שמו מה אומר אליהם. ושמו הוא רצון כי כן עלה ברצונו יתב' שמו רצון הפשוט לברוא כל העולמות, אע"פ שהוא שלם בכל מיני שלימות, כמאמר אני ה' לא שניתי, אך אין מלך בלא עם בני ישראל, ועל מי יתגלה י"ג מכילין דרחמי יתברך שמו בבריאות העולמות בהשתלשלות מעלה לעלול עד עולם השפל עלמא דבחירה למאוס בטוב ולבחור ברע. ובמ"ה הוא תיקון העולמות ושבירת כלים בבחי' עולם קטן שהוא אדם הגשמי שהוא כלול מכל העולמות, ובהתערותו מלתתא כן מעורר מלמעלה הן לטוב הן וכו'. ואדם החוטא בהשבר לבו תאוות הלבוחמדה שהם שתים שהן ארבע אבות הטומאה, רוח חמדה רוח שטות רוח זנות רוח חטאת. ובשב לבו אל ה' בכל לבו ובכל נפשו מתקן ש"כ עולמות בבחינת קומתו וממעמקים יקרא אל ה' ויענהו ה' אליו ויעתר לו, ואע"פ שאין לו שום לב אפילו הכי יקרא אל ה' מן המיצר, ואע"פ שנסתלק ממנו כל כוחות הקדושה אע"פ כן נשאר רשימו, כי כן טבע הקדושה והוא נקודה ומנקודה יכול לעשות בנין שלם בכל הבחינות כנ"ל, בבורא יתברך שמו באה"ה, ולהבדיל באה"ה באדם הגשמי באתערותא דלתתא מעורר עליו רחמנותו יתברך שמו וממשיך עליו כל הבחי' הארתו ית' שמו כנ"ל, בבחי' בנין שלם וה' יגמור בעדו כל טוב סלה.

ענין תלת כלול גו תלת, הוא בסוד נקודה לעשות עצמו בבחי' נקודה להיבטל קמיה קוב"ה, כמאמר כל ברך לך תכרע וכל קומה לפניך תשתחוה. והשתחויות שהיו במקדש היה על דרך זה להתבטל נגדו ית' שמו, היה יכול לקבל אור חדש. והכלל העולה הוא שאופני עבודת השם ב"ה וב"ש הם עד"ז, שצריך אדם לעבוד הבורא ב"ה וב"ש תחלה בבחי' אמונה, כמאמר בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה. וכל איש הישראלי הוא בבחינת צדיק, כי הקב"ה שהוא צדיקו של עולם שורה בתוכו. ומבחינת אמונת הבורא ב"ה וב"ש שהוא ממלא כל וכו' ושהוא מכה"כ ולית אתר פנוי מניה בסוד ומלכותו בכל משלה. אפילו בקליפות ולירא וליבוש מפניו יתברך שמו, כמאמר אם יסתר וגו'. ועל זה נאמר אצל משה רבינו ע"ה ויהי ידיו אמונה עד בא השמש. כי מבחי' אמונה יכול לבוא לבחי' ידים שהם זרועות עולם שהם בחי' אהבת השם ברוך הוא ויראתו ית"ש. כי צריך אדם להעלות מכל דבר ודבר מזה העולם אל ד', ובעליות העובדא מן זה העולם עולה דרך עולמות עד אין קץ ואין תכלית אל הבורא ב"ה וב"ש, כמאמר ברוך ה' וגו' מהעולם ועד העולם. וזהו בבחי' מעשה. ובבחינת תורה צריך תחלה לקשר קודם הלימוד אל הבורא ב"ה וב"ש בבחי' פתח ואמר, בתחילה לפתוח לבו ואח"כ יאמר, ובתפלה הוא ג"כ על דרך זה אף שאינם שוים, כי בחי' מעשה הוא בחי' נה"י בחי' אמונה ואמת ובטחון והתקשרות. ובחי' תורה הוא בחי' גופא דאילנא דחיי, הוא בחי' חג"ת ע"י התקשרות אל הבורא ב"ה וב"ש קודם הלימוד בבחי' אהבה ויראה, ובחי' תפלה הוא בחי' מוחין בהתקשרות אליו ית"ש קודם התפלה, וגם בתפלה בהתלהבות כרשפי אש, כי מפני כן נקרא תפלה, הוא לשון דביקות, כמאמר נפתולי אלהים נפתלתי. וכהמס דונג מפני אש יאבדו רשעים מפני אלהים. וכל הקליפות יבטלו וכל הדינים אשר המה מכסים אור התורה ואור התפלה ימתקו ויתגלו רחמיו וחסדיו יתברך שמו והשפעתו יתברך שמו בכל העולמות אמן ואמן נצח סלה ועד.

בגזירת עירין פתגמין ומאמר קדישין שאלתין על כל נשמתין קדישין העומדין בתפלה ובתחנונים ערב ובוקר וצהרים לפני המקום ב"ה וב"ש ביראתו יתברך שמו ובאהבתו יתברך שמו, להיות מנענע כל הכוחות והאברים והעצמות וגידין לעורר כח העליון ב"ה וב"ש, כמאמר כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה. וכמאמר הכתוב תנו עוז לאלהים. ודברי חז"ל ישראל מוסיפין כח בפמליא של מעלה על ידי האהבה והיראה שהם נקראים כנפיים, ועל ידי כנפי תתאה מתעוררים כפני מלאכים שרפים ואופנים וחיות הקודש למעלה לומר שירות ותשבחות לאל עליון בורא שמים וארץ, וזה נקרא עבודת האדם, כמאמר חז"ל על פ' ולעבדו וגו'. איזהו עבודה שהוא בלב הוי אומר זו תפלה. ויש כמה צלותין, תפלה למשה זה מוחא וליבא, לקשר ולייחד בלב אחד ונפש חפיצה בלי פירוד מחמת מחשבת חוץ מחשבות זרות, ויש תפלה לדוד כי מדריגת דוד הוא בחינת מלכות, מלך ישראל. ומלכות נקרא אדנ"י בסוד אדנ"י שפתי תפתח. סוד דיבור. ויש תפלה לעני זהו בחי' מעשה התפעלות והתעוררות נפש אלהית באברים וכו' וכנ"ל. ומהאי טעמא מנענעי' ישראל בתפלתם בכדי לעורר כנ"ל, דהיינו כח ואור א"ס השורה באותיות, וזה אינו מצוי בשום אומה עכו"ם, כי עבודתם להבל ולריק אין בהם כח וחיות להתפעל ולהתעורר תנועת אברים וכוחות, והם עומדים כאבן דומם אעפ"כ עומדים בחרפות פנים בבית תפלתם, ומשום זה בכן מה מאוד ראוי כ"א להיות ליבוש ולפחוד בבואו לבית הכנסת או לבית המדרש שהם נקראים מקדש מעט, ולהכניס תחלה מורה מקדש, כמאמר הכתוב וממקדשי תיראו. ואח"כ ליכנס אל הקודש פנימה לירא ולפחוד מאימת מלך מלכי המלכים הקב"ה, ולא לדבר מעת בואו עד צאתו שום דבר בטל, ובשעת התפלה אסור אפילו דיבור תורה, דהיינו ללמוד, כי מצוה להתפלל ביחד, כמאמר הכתוב ברב עם הדרת מלך. מלכו של עולם, וכשצריך אתה לדבר צריך לילך לחוץ. אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו בזה ובבא בגשמיות וברחניות, ונזכה לביאת המשיח ב"ב אנס"ו. סליק.

ע"כ העתק הרב אדמו"ר זצוקל"ה.

טקסט זה לא נשלם עדיין... את/ה מוזמנ/ת להשלים זאת. לכל שאלה ניתן לפנות בדף השיחה

עיקר היחוד שאנו עם ב"י משתוקקים בתשובה ותפלה ודביקה, לדבק ברצון עליון דביקות עצמיות בו ית' הוא בתפלת שמונה עשרה ששם עיקר היחוד, ועד שמונה עשרה הוא הכנה לבא אל המלך, ובכל היכל והיכל דנין את האדם אם ראוי הוא לדבק במלך עצמו בשמונה עשרה על ידי הדיבור, כי הדיבור מקשר אותנו להבורא ב"ה וב"ש, ובתפלת שמונה עשרה יש י"ב ברכות שהם שאלות צרכי בני אדם, דהיינו רפואה וחיים ופרנסה, ומתחיל מאתה גבור לעולם אדנ"י. וראשי תיבות הוא שם אגל"א לשון התגלות, שהשם ב"ה וב"ש רצונו וחפצו שיתגלה אלהותו ויושפע חסדיו ורחמיו על כל מעשיו, ובכן על זה צריך האדם שיהיה תפלתו בשאלת צרכי האדם, להיקשר את עצמו בהכלל את עצמו עם כל נשמות ישראל, ולהתפלל לפני השם ב"ה וב"ש שיסיר המניע מכל ישראל מי שמונע השפעתו ית' שמו, כי מדרכו הטוב להטיב עם כל הנבראים, וצריך ליכלל את עצמו עם תפלתו יתברך שמו שגם הוא התפלל, כמאמר חז"ל והביאותים אל הר קדשי ושמחתים וגו'. תפלתם לא נאמר אלא תפלתי וכו'. ובברכות שומע תפלה, כשאומר כי אתה שומע תפלת כל פה, צריך לכוין בזה לכלול את עמו בתפלות השם יתברך. ובזה הכוונה בודאי יקובל התפלה, שכביכול השם יתברך בעצמו שומע תפלתו ותפלת עמו ישראל ברחמיו, כי הקב"ה ותורה וישראל כולם קרוים אחד, כי הקדוש ב"ה אחד וישראל נקראים אחד, כמאמר הכתוב ומי כעמך ישראל וגו'. והקב"ה מתפאר בישראל שנאמר ישראל אשר בך אתפאר, והבן. סליק.

אזהרת לעזוב דרכו דרך מרה שחורה אשר אין זה דרך ה׳, כי בדרכי ה׳ כתיב ( דה"ב יז, ו): "וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ" שהוא התרוממות הלב ונטייתה למעלה, כמאמר הכתוב (דברים כח, מד) ואתה תהיה למעלה ולא תהיה למטה חס ושלום, כי עיני לשמיא נטלית, כי צריך לחשוב תמיד ולהסתכל למעלה, כמ״ש (אבות ב, א) דע מה למעלה ממך, וצריך לחשוב תמיד בגדולות השם וביראתו יראת הרוממות, למען תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו, וכמאמר הכתוב (דה"א כט, יא): "לְךָ ה' הַגְּדוּלָּה וְהַגְּבוּרָה" וגו׳ ולראות תמיד שלא לשאר ח"ו למטה בגדולתו, שהיא אהבת עצמיות ויראת עצמיות, דהיינו שאוהב לעצמו או ירא לעצמו, דא יראה דלא שויה לעיקרא, וזאת אהבה ויראה נפולה, ומזה יכול לבוא למרה שחורה לעצבות, ואין זה דרך האמת, אבל בדרכי התורה כתיב (משלי ג, יז): "דְּרָכֶיהָ דַּרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם", ועצה הטובה אשר נכונה להיות המחשבה תמיד כנ״ל, ועיקר עסק התורה מפגת טעמם של כל המדות רעות בהמתקת הדינין בשרשן והבן. סליק ענין:

אזהרת רשות בגזרת עירין פתגמין ובמאמר קדישין שאלתין, ובצירוף קודשא בריך הוא ושכינתיה בדבר המנין אשר כל בי׳ עשרה שכינתא שריא ובפרט בעת התפלה, ואין לך דבר שבקדושה פחות מי׳, וכמאמר רז״ל מעולם לא ירדה שכינה למטה מי׳. ושכינה הוא מה שהשרה והשכין אלהותו בתחתונים ושכינה בתחתונים צורך גבוה הוא וישראל מוסיפין כח בפמליא של מעלה כי באתערותא דלמטה תליא אתערות׳ דלעילא ירידה לצורך עליה דהיינו כשאדם נופל באיזה מחשבה ר״ל וכן בדיבור וכן במעשה אשר אינו לה׳ צריך להתבונן באותו רע דוקא ולהאמין באמונה שלימה שהוא שלוח מאתו יתברך כדי להכניע השקר ולהוציא המוץ מתוך התבן ולברור האוכל מתוך הפסולת ולשבר הקליפה שמצד זוהמת הנחש ולדבק ביראת המלך מלכו של עולם ולפחוד מאוד איך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי וחטאתי לאלהים ובמה יכול לברר בכח חלק אל שיש בכל אדם שמבחינה זאת נקראים כל ישראל צדיקים שנאמר ועמך כולם צדיקים שצדיקו של עולם שוכן בתוך כאו"א מישראל ואור ה׳ חופף עליהם כל היום וצריך כ״א לדבק בו יתברך עם חלק אל ממעל שיש בו עד כלות הנפש בלי מניעות תאוות הגוף כי כל מחשבה ודיבור ועשיה הוא שיעור קומה שלימה ועולם בפ״ע וזה לעומת זה הן בקדושה והן בקליפה וצריך להגביה ולהעלות א׳׳ע. לדבר ולקשר ולחבר ולייחד אל א״ס ב״ה וב״ש ועיקר היא ההתחברות ואהבת מכירים שלא לראות בחבירו שום מדה רעה ר״ל רק כשיראה יתלה בעצמו שיש בו כל מה שראה או כולו או מקצתו ולא לחנם הראה לו הקב״ה אלא כדי שישוב בתשובה ע״ז ויכניע לבבו הערל ותמיד צריך האדם להיות במדריגת הכנעה לבלתי רום לבבו מאחיו רק בשעת העבודה צריך להגביה א״ע כמא״ה ויגבה לבו בדרכי ה׳ כ״א לפי מדריגתו הן רב הן מעט צריך שיהיה חשוב בעיניו עבודתו ושבוודאי יעלה לנחת רוח לפני השם יתברך ובוקע רקיעין ועולה לפני אדון כל להיות עטרה לו יתברך ואחר העבודה צריך לחשוב שלא יצא עדיין י"ח לפני ממ׳׳ה הקב״ה נורא כזה שהוא אל רם ונשא אשר צריך לפחוד ממנו. סליק:

לא אמות כי אחיה ואספר מעשי י"ה. דהנה על בראשית ברא אלהים פירש רש"י מתחלה עלה במחשבה לברוא במדת הדין ואח"כ שיתף עמו מדת הרחמים. ואיתא בזוהר הק' צריך לאכללא שמאלא בימינא, דאיתא במדרשות ושאר ספרי קודש שהשם יתברך היה בונה עולמות ומחריבן, הוא סוד השבירה בסוד וימת וימלוך, כדאי' בכתבים. וזהו נקרא ירידת העולמות שכל העולמות נפלו והוצרכו להתלבש בחומריות, שקודם חטא אדם הראשון לא היה שום חומריות כלל. והנה כל עיקר עבותינו היא לתקן השבירה שהאדם הוא כלול מכל העולמות, וכשמתקן את עצמו למטה ניתקן גם כן למעלה, ואופן התיקון הוא כן, שצריך לשבר החומר שלו, דהשבירה הי' שירדו העולמות ונתלבשו בחומר והאדם הוא כלול מכל העולמות ולכן ניתקן הכל כשמשבר החומר שלו, דהיינו כל התאוות ולהכניע כל המדות אל הש"י, דהיינו אהבה שלא לאהוב רק אותו, יראה שלא לירא יראה חיצונית רק מהש"י, וכן התפארות שלא לפאר רק אותו, נצחון שלא לנצח לשום בריה רק את היצר הרע, הוד שיודה וישבח תמיד להבורא יתבר' שמו, ושיקשר את עצמו תמיד להש"י ושימליך תמיד את הבורא יתברך, ובזה נכללו כל המדות הכתובים בספרי מוסר שצריך לשבר אותם, והנה השבירה היה מחמת גדלות, כדאיתא בכתבים, ולכן מ"ה מתקן כל השבירות, ר"ל במאמר ואנחנו מ"ה, דהיינו שפלות, דכשיש לאדם גדלות אינו ביראה ואינו יכול לשבור שום מדה, כמאמר אין אני והוא יכולין לדור וכו'. ולתקן השבירה צריך לשבר כל המדות כנ"ל. והנה איך באים לזה הוא ביראה.זה השער לה'. וביראה כולל הכל, וכשיש לו יראה יש לו הכל. וזה שאמרו רז"ל אין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה, שנאמר יהיב חכמתא לחכימין. ולכאורה קשה וכי מי נתן לו חכמה הראשונה, אך שיש ב' מיני יראות, חכמה עילאה וחכמה תתאה שהוא בחי' יראה, כמאמר הן יראת ה' היא חכמה. וזהו יהיב חכמתא לחכימין, ר"ל למי שיש בו חכמה תתאה שהיא היראה, כמאמר כל שיראתו קודמת וכו'. והנה כוונת השם יתברך הי' כך בבריאות העולם, שיהיה שבירה את זה לעומת זה עשה האלהים כדי שיהי' בחירה שכר ועונש, וכשמתקן ומכניע החוחמר שלו, דהיינו שמכניע כל המדות את השי"ת כנ"ל, נכלל שמאלא בימינא, שמהרע נעשה כולו טוב שנעשה כסא לטוב, וכשאינו מתקן אז הוא בשבירה, ומאן דנחית מדרגיה קרי ביה וימת. וזהו לא אמות כנ"ל כי אחיה דהיינו כל זמן שאני חי, והנה יש כ"ח עתים י"ד לטובה וי"ד להיפך כאמור בקהלת, את זה לעומת זה וגומר. וצריך לאכללא כנ"ל. אך זהו פתח וכניסה כמאמר הכתוב זה השער, אך כשעובד להשם יתברך בזה יוכל לבוא ע"י זה לרוח הקודש ולהחיות מתים מדה כנגד מדה, כמאמר חז"ל במדה שאדם מודד בה מודדין לו. דהיינו שהוא החייה את המתים דהיינו ניצוצות קדושה שירדו ונפלו בעמקי הקליפות, וזה נקרא מת כמה שכתוב בזוהר הקדוש, מאן דנחית מדרגיה וכו'. והוא העלה אותן ניצוצות הנ"ל, בכן נותנין לו מדה כנגד מדה. והנה הרמב"ם ז"ל הביא קושיית סתירת הידיעה של הקב"ה עם הבחירה ע"ש. והנה נבאר כי ענין הבחירה הוא עניין טוב ורע, כמאמר ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע וכנ"ל. וזה בא מחמת חטא אדם הראשון ששזה היה שאכל מעת הדעת טוב ורע. והענין הוא כי מפי עליון לא תצא הרעות כי אם הטוב, כמאמר הכתוב לא יגורך רע, כי בדעת עליון לא שייך שום תואר טוב ורע כלל רק שם הוא בסוד חסד וגבורה, וכשנשתלשל מעלה לעלול ובא למטה לעולם הגשם נעשה טוב ורע. וזה היה מחמת חטא אדם הראשון שהיה ירידת העולמות ונתלבשו בגשמיות וחומריות נעשה למטה טוב ורע. אבל קודם החטא לא היה רע ושום חומריות בעולם, ולכן ידיעת השם יתברך אינה סתירה על הבחירה כי הבחירה הוא טוב ורע למטה בעולם הגשם השפל, והידיעה של השם ית' הוא הדעת העליון כביכול הוא בסוד חסד וגבורה ואין שייך שום תואר טוב ורע כלל. ואפשר שזה היה כוונת הרמב"ם ז"ל בתירוץ כי לא מחשבותי מחשבותיכם על הכוונה הנ"ל, וזהו כי לא אחפות במות המת. פי' במות הוא על דרך מאן דנחית מדרגיה קרי ביה וימת המת, כי רשעים בחייהם קרויים מתים, והקב"ה אינו חפץ בזה שישאר הרשע ברשעתו ובמיתתו רק שישוב בתשובה אליו ית', וחפץ הוא לרצון כי כך רצונו יתברך, ישראל עלה במחשבה ורצון העליון כשעלה ברצונו הפשוט ושם לא שייך רע כלל. אך ורק מחמת חטא אדם הראשון וזוהמת הנחש שהטיל בחוה והיא היתה אם כל חי וכל הנשמות יצאו ממנה, ואדם הראשון היה כלול מכל הנשמות, ובחטאם נדבק בהם זוהמת הנחש. וכך גזרה דעתו ית' כדי שיהי' בחירה ומסר לנו הבחירה כמאמר אשר בחר בנו מכל העמים. וזהו כלל גדול שיראה כל אדם שיהי' אצלו בחירה ולא יתגשם כל כך עד שתינטל ממנו הבחירה, וכשעומד אדם על הבחירה אזי בקל יוכל לבוא לידי תשובה ולזכך חומרו על ידי התורה והמצות, ולכן כשקיבלו ישראל התורה נעשה חירות מסטרא אחרא, כי פסקה זוהמתן ונעש' כמו שהי' קודם חטא אדם הראשון, ולכן היה חירות מכל, וכן כשיבוא מצב"ב אזי ינער הקב"ה את כל הרשעים והרשעה כעשן תכלה, כן יעשה הקב"ה בעצמו בלי הדרגה כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות וכמו שהי' קודם והבן. סליק:

צריך האדם לשמור את הדיבור בכל מה שיכול, לפי שהרבות בדברים הוא בבחי' קטנות הדעת. ולכן נשים דרכן להרבות בדבור לפי שנשים דעתן קלות. וזה סוד שאמרו בגמ' תשעה חלקי דיבור ניתנ' לנשים. שהו סוד מחמת שהם הקטנות הדעת ולא בבחי' היחוד של עשר ספירות שהוא עשר ולא תשע, אבל בבחי' קטנות תשע ולא עשר ח"ו. וסוד הדיבור כשמרבה בדיבור יתפרד היחוד מחשבה עם דיבור ומעשה, לפי שבאיש צדיק שהוא בבחי' גבורי כח עושי דברו, שהם מתקנים הדיבור ויכולים לדבר דיבורים נוכח פני ד', ואז נתייחדין כל האברי' אל המחשבה ביחוד ממש, וזה בחי' לשמוע בקול דברו. ושמיעה לשון אסיפה ודיבור שנעשה ביחוד ממש המחשבה עם הדיבור, אבל אם מונח ח"ו בעולם הפירוד, אז הוא ח"ו בבחי' פה להם ולא ידברו עינים להם ולא יראו, אף להם וגו'. שזה קאי על החמשה חושיים והיינו דרך האיש המתקן את פיו יכול לדבר דיבורים לפני ה', וכן מי שמתקן חוש הראי' יכול לראות בעין שכלו אורות עליונים. וכן מי שמתקן הבחי' טעם שלו שהוא בחי' אשר בלא ראות השכל רק בבחי' טעימה בלב, דהיינו שמתקן הטעם שבכל התענוגי', כגון אכילה ושתיה וכדומה, ואינו נהנה רק מהרוחניות והחיות אלוהית אשר בתוכו. ולכך איתא שמשה רבינו ע"ה לא רצה לינק מן הנכריות, לפי שהי' עתיד לדבר עם השכינה ולהרגיש ענין טעמו וראו כי טוב ה' ולא להנות מהבלי העולם הזה, ואם האדם מתקן חוש הריח אז זוכה להרגיש בחי' והריחו ביראת ה'. ואם מתקן בחי' הרגלים ורגלים היינו מדריגות התחתונות, אז יכול להיות הולך מדרגא לדרגא ואז נעשה קומה שלימה אדם השלם, אבל אם ח"ו אינו בענין הבחי' הנ"ל, אז הוא בבחי' אף להם וגו'. ה' יזכנו לתקן הה' חושיים אמן סלה.