לבוש יורה דעה קסד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קיצור דרך: LEV:YD164

לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) · לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה · לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר · לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה


<< | עשרה לבושי מלכות · לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה · סימן קסד | >>

סימן קסד בטור יורה דעה ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)

הממשכן שדה לא יחכירנו
ובו ארבעה סעיפים:
אבגד

סעיף א[עריכה]

לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה, דפוס פראג שס"ט, סימן קס"ד.

המלוה לחבֵרו על שדהו – אסור לחזור ולהשכירה לו בדבר קצוב לשנה, שזה הוי ריבית גמור; שהרי השדה הוא לא קנה ואין לו עליו אלא הלוואה, וכל מה שנותן בשכירות קצוב הוי כמו ריבית קצוצה.

ויש מי שמתיר לעשות כן במשכנתא דסורא. כיצד? כגון שכתב לו במשלם שניא אילין תיפוק ארעא דא בלא כסף, שאז נראה כאילו מכר או השכיר לו הקרקע עד אותו הזמן, ובתוך אותו הזמן יכול ליהנות ממנו מה שירצה, דשכירות קונה כמו מכר.

ובלבד שלא התנו כן מתחילה, שאם התנו הרי היתה הלוואה זו ממש על דעת ריבית. וגם צריך שכבר החזיק המלוה בשדה זו, שיהא נראה לכל שהשדה היא שלו וקנאה במשכנתא דסורא שהיא מותרת, כמו שיתבאר בעזרת השם סימן קע"ב, ואחר כך השכירה ללווה עצמו על אותו תנאי. אבל בלאו הכי לכולי עלמא אסור.

סעיף ב[עריכה]

ואם היתה במשכנתא דסורא, ולא החזיק בה המלוה אלא השכיר אותה המלוה מיד לאחר, ואותו האחר השכיר אותה לבעל השדה – הרי זה מותר; כיון דאפסקיה אחר שאינו מלוה ולא אתני כן מתחילה – לא מיחזי כריבית, שאינה באה מיד לווה ליד מלוה. ויש מי שאוסר.

סעיף ג[עריכה]

אבל דרך מכירת חלוטין מותר. כיצד? מותר למכור שדהו או ביתו לאחר בתורת מכר גמור לחלוטין לעולם, וחוזר וחוכרו ממנו, אף על פי שיתנה עמו שיחכירנו לו אחר כך – מותר, דבתורת מכר גמור אין שייך בו ריבית, שאין ריבית אלא בדרך הלוואה.

סעיף ד[עריכה]

הלווהו על שדהו בתנאי, שאמר לו: "אם לא תתן לי מעותי מכאן עד שלוש שנים – הרי השדה קנויה לי לחלוטין", ולא אמר לו "מעכשיו", בענין שאין המקח מקח משום שהוא אסמכתא, ואסמכתא לא קניא כמו שיתבאר בלבוש עיר שושן בעזרת השם סימן ר"ז, ואם כן לא הוה אלא הלוואת מעות בלא קניין בשדה. לפיכך תוך אותן השלוש שנים לא יאכל הפירות דהוי ריבית קצוצה, ואם אכלם – יוצאים בדיינים.

ויש אומרים שמה שאכל תוך השלוש שנים אינו אלא אבק ריבית, דלא הוי אלא כמשכנתא בלא נכייתא כמו שיתבאר בסימן קע"ב בעזרת השם; דהא מכל מקום על שדהו הלווהו, ואין הפירות באין לו אלא מן השדה, ואין זה אלא אבק ריבית.

לפיכך אם שתק זה והניחה בידו אחר השלוש שנים מפני שהיה סבור שנחלטה לו, וזה אכל הפירות גם אחר השלוש שנים, ואחר כך נודע ללווה שבטעות הניחה בידו דאסמכתא – אינה קונה. ומחילתו אינה אלא מחילה בטעות, כשבא להוציאו מידו – צריך להחזיר לו גם הפירות שאכל אחר השלוש שנים, דמחילה בטעות אינה קונה.

אבל הפירות שאכל תוך השלוש שנים הוו משום אבק ריבית, ואבק ריבית אינה יוצאת בדיינים. ועוד: דתוך השלוש שנים אמרינן: הואיל והיה בידו לפדות ולא פדה – הרי מחל הפירות. ואין כאן מחילה בטעות כמו שהוא לאחר השלוש שנים, שהיה סבור שזה לא יצטרך לתת לו לפדותו.