לבוש יורה דעה קסג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קיצור דרך: LEV:YD163

לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) · לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה · לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר · לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה


<< | עשרה לבושי מלכות · לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה · סימן קסג | >>

סימן קסג בטור יורה דעה ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)

דין הפוסק חיטין לחיובו בשער של עכשיו
ובו שלושה סעיפים:
אבג

סעיף א[עריכה]

לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה, דפוס פראג שס"ט, סימן קס"ג.

מי שהיה נושה בחבֵרו מעות, ובא ואמר לו "תן לי מעותי שאני רוצה ליקח בהן חיטין", אמר לו "אין לי מעות אלא צא וחשוב כמה יבואו לך חיטין בעד מעותיך בשער של עכשיו, ועשה עלי כשער של עכשיו, ויהיו לך אצלי חיטין בהלוואה אימתי שתרצה אתן לך חיטין", אם יש לו חיטין כשיעור מעותיו שחייב לו – מותר אפילו לא יצא השער, משום דזכי בהו מהשתא. ואף על גב דלא משיך, כי מוקרי ברשותיה מוקרי. ולא הוי ליה ריבית, הואיל ואם בא לחזור קאי עלייהו במי שפרע.

ואם אין לו חיטין – אסור אפילו יצא השער, דכיון שאינו נותן לו עכשיו מעות שיוכל לקנות חיטין מיד בשוק במעות אם ירצה, שמא אחר כך יתייקרו בשעת הפרעון והוי ריבית. ונאמן המוכר לומר שיש לו חיטין, ואין צריך ראייה לדבריו, כדלעיל בסימן שקודם זה סעיף ב.

סעיף ב[עריכה]

וכן הדין אם מתחילה כשבא ואמר לו "תן לי מעותי" כו', ואמר לו "זה יהיו לך חיטין אצלי בהלוואה", והיו לו חיטין ועשה הלוואתו עליו כשער של עכשיו, ובא אחר זמן ואמר ליה "תן לי חיטי שאני רוצה למוכרו וליקח בדמיהם יין", ואמר ליה "צא ועשה אותם עלי יין כשער של עכשיו שבשוק על היין", אם יש לו יין – הרי זה מותר, דזכי בו מעכשיו בעד חיטיו אף על פי שלא משך.

ואם אין לו יין אסור, כיון שאינו נותן לו מעות מזומנים עכשיו שהיינו יכולין לומר: הרי יוכל לקנות יין עכשיו בשוק.

סעיף ג[עריכה]

אמר לחבֵרו "הלוויני מנה", ואמר לו "מנה אין לי, חיטין במנה יש לי שאני נותן לך", ונתן לו חיטין במנה כמו שהוא השער בשוק, וזה מפני שהיה דחוק למעות ולא יכול להמתין עד יומא דשוקא אוזיל לגביה זה המלוה שהלווהו וחזר ומכרו לו בעד תשעים, אף על פי שעדיין הם שווים מאה והחוב של החיטין ישאר עליו לשלם לו מאה – הרי זה אסור לעשות כן, אם לא שיתנו ביניהם כשיפרע לו אחר כך המאה שחייב לו בעד החיטין שיפרע לו בפירות. אבל במעות אסור להתנותם, דמיחזי כהערמת ריבית; שלא קבל הלווה מזה המלוה רק תשעים ומתנה עמו שיפרע לו מאה, אף על גב דאוזיל הפירות גביה והוא לקח ממנו פירות בעד מאה, מכל מקום מיחזי כריבית.

ודווקא שאמר ליה מתחילה "הלוויני מנה", דנראה שבא הכל דרך הלוואת מעות. אבל אם אמר לו "הלוויני כך וכך סאים חיטין" אף על גב שחזר ואוזל גביה ומכרו לו בזול – מותר להתנות לתת לו בפירעון מעות כל דמי החיטין.

ואם עבר ועשה כן, ואמר לו "הלויני מנה" כו' והתנה עמו לתת לו מאה במעות, יש אומרים שמוציא ממנו מאה בדין; שאף על פי שחכמים אסרוהו – לא אסרוהו אלא משום הערמת ריבית, אבל אפילו אבק ריבית אין כאן.

ויש אומרים דאבק ריבית מיהא הוי ואסור, ואין מוציאין לא מלוה למלוה ולא ממלוה ללווה. מכל מקום אם רוצה זה לפרוע לו חיטין בעד מאה אף על פי שהתנה מעות – הרי זה מותר, אלא שאין כופין אותו לפרוע חיטין להוציאו מידו. אבל מעות אסור לו ליתן אפילו מעצמו משום אבק ריבית. וכל זה לא מיירי אלא כשלא התנו מתחילה שיחזור וימכור לו הפירות בזול, אבל אם התנו כן מתחילה – הרי זה ריבית גמור אפילו פרע לו פירות.