לבוש יורה דעה קלז
קיצור דרך: LEV:YD137
לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) • לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה • לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר • לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה
<< | עשרה לבושי מלכות • לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה • סימן קלז | >>
סימן קלז בטור יורה דעה ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)
א • ב • ג • ד • ה • ו
סעיף א
[עריכה]
כל הכלים האסורים מחמת יין של גוים, והכניס בהן ישראל יין קודם שהכשירו – אסור בשתייה אפילו הוא יבש. ואף על פי שיש ביין זה שהכניס ששים כנגד קליפת הכלי – מין במינו לא בטל, כיון שיש בו טעם יין אסור כל זמן שלא עבר עליו שנים עשר חודש. ומכל מקום מותר בהנאה.
ואם הוא כלי שמכניסין בו יין לקיום – גזרו עליו לאסור היין שהכניס בו מיד שהכניסו בו; אף על פי שבוודאי עדיין לא קבל טעם יין אסור – החמירו בו שלא יבוא להכניס בו לקיום. אבל אם הוא כלי שאין מכניסין בו יין לקיום והוא יבש – לא החמירו בו כל כך, דהא צונן הוא ולא בלע. ולא אסרו היין אלא אם כן עמד בו יינו של ישראל עשרים וארבע שעות, דמעת לעת בולע אפילו צונן, דכבוש הרי הוא כמבושל.
ואם היה ביין שהכניס בו מעורב קיתון של מים, אם יש במים ששה כנגד קליפת הקנקן – מותר אפילו בשתייה, דאמרינן: סלק את מינו כמי שאינו, ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו. וכבר כתבנו סימן קל"ד שטעם היין בטל בששה פעמים כנגדו. ומיהו צריך ששה פעמים כנגד כל קליפת הכלי, ולא סגי כנגד היין שבלע דלא ידעינן כמה בלע, אלא שזה ברור לן שלא נכנס בו יין בצונן יתר מכדי קליפה. ויש אומרים שאפילו אין בו מים – בטל בששים ביין כסתם יינם. ועיין לעיל [[לבוש יורה דעה קלד|סימן קל"ד.
ובכלים האסורים משום יין נסך אין חילוק בין אם הם בני יומן או אינן בני יומן, דביין נסך לא אמרינן טעמו פגום בכלי שאינו בן יומו; דכל טעם יין נסך אסור אפילו היא פגום, דמכל מקום טעם יין הוא. שאין כל היינות טעמן יין משובח הוא, ואף על פי כן אסרו חכמים. ואין לו היתר עד שנתיישן הכלי שנים עשר חודש, שאז וודאי נתייבש כל לחות יין שהיה בו.
סעיף ב
[עריכה]אם דרך ענבים בגת של גוים שלא הכשירו – מותר, שהרי החרצנים והזגים שאינם מין יין הם, יש בהן ששים כנגד קליפת הגת. אבל אסור להוציא היין דרך הנקב שהיין של גוים יורד בו, שהנקב אסור מחמת בליעת יין נסך, והיין יוצא משם צלול מבלי תערובת החרצנים ונאסר, ואין כאן שאינו מינו שמבטלו.
ודווקא בדרך ענבים בגת כן הוא הדין. אבל אם יש בו קיתון של מים – מותר להוציאו גם דרך הנקב, דהא כל יין שיוצא – יוצאין גם עמו המים המעורבין ומבטלים איסור הבלוע בנקב הברזא. ואם עבר והוציא דרך הנקב גם בדרך ענבים, לפי מה דאמרינן בסימן קל"ד דסתם יינם בטל בששים – גם כאן הכל מותר. ולא אמרינן ראשון ראשון נאסר כיון דצונן הוא, ועיין לעיל סימן צ"ט.
סעיף ג
[עריכה]יין שניתן לקנקנים של גוים שלא הוכשרו, שנאסר במשהו לפי מה דאמרינן מין במינו ביין במשהו, ואחר כך הריק אותו היין וערבו עם יין אחר – כשר, שהיה לו בקנקנים אחרים, הרי היין הראשון אף על פי שכבר נאסר מכל מקום אם יש ביין השני ששים כנגד יין הראשון – הכל מותר לכולי עלמא אפילו בשתייה, אפילו למאן דאמר מין במינו לא בטל; שכיון שהיין הראשון לא נאסר כי אם בשתייה – אינו אוסר במשהו אלא בנותן טעם.
ואם אין בו ששים ביין השני כנגד היין הראשון, אם יש ביין השני מים ששה חלקים כנגד היין הראשון שנפל בו, או כנגד קליפות הקנקנים האסורים – גם כן הכל מותר אפילו בשתייה, ואף על פי שלא היה מים ביין הראשון, דאמרינן ביין השני: סלק את מינו...
סעיף ד
[עריכה]כלים האסורים מחמת יין של גוים, אף על פי שאסור ליתן בתוכן יין כדכתבינן, מכל מקום מותר ליתן בתוכו בין מים בין שכר ושאר כל מיני משקין אף על פי שרוצה לשתותן, לפי שהיין פוגם אותם ולא גזרינן בהו משום שמא יתן בהן יין.
ואין זה מבטלין איסור לכתחילה כיון שפליטתן מועטת, ואי אפשר לבוא לידי נתינת טעם במשקין. ובלבד שידיח בתחילה ליכלוכי היין שעל פני הכלים, דכולי האי אין להקל לבטל האיסור בעין לכתחילה אף על פי שהוא דבר מועט.
וכל שכן שמותר למלוח בשר באותו כלי שנאסר מחמת יין אף על פי שהכניסו בו לקיום.
- חדא: שאין מלח מפליט כלי.
- ועוד: שאי אפשר לבוא לידי נתינת טעם.
- ועוד: דאיידי דטרוד לפלוט דמא לא בלע.
סעיף ה
[עריכה]אם נתן יין כשר בכלי האסור מחמת יין, לדברי המתירין סתם יינם בששים – מותר לתת אחר כך בתוכו יין, שכבר יצא טעם יין שבו ונתבטל ביין הראשון.
ונראה לי דמיירי והוא דעביד ליה ביין זה כדינו או בשכשוך או בעירוי. שדבר פשוט הוא שיותר יצא ונפלט בליעת הקנקן ונתערב בהיתר ונתבטל וחזר ונבלע בתוכו מן ההיתר, ממה שהיה מתייבש על ידי יישון שנים עשר חודש.
ולדברי האוסרין במשהו לא נתיר לתת בו יין פעם אחרת עד שיכשירנו, כיון שהיין הראשון גם כן אסור היה לא הכשיר הכלי, אף על גב דעביד ביה כדינו שכשוך או עירוי, שאין יין מבטל טעם יין. וכבר כתבתי בסימן קל"ה סעיף י"ב דבדיעבד יש להתיר, עיין שם.
סעיף ו
[עריכה]גוי מסיח לפי תומו, ואומר על כלי יין שנתיישנו וכהאי גוונא – אינו נאמן. דלא האמינו גוי מסיח לפי תומו אלא לעדות אשה מן הטעם שנתבאר שם במקומו בעזרת השם, ולא בשאר איסורים אפילו הם דרבנן. ועיין לעיל סימן קכ"ב סעיף י"א.