לבוש יורה דעה קלח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קיצור דרך: LEV:YD138

לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) · לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה · לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר · לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה


<< | עשרה לבושי מלכות · לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה · סימן קלח | >>

סימן קלח בטור יורה דעה ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)

דיני הכשר כלי היין בגת
ובו אחד עשר סעיפים:
אבגדהוזחטייא

סעיף א[עריכה]

לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה, דפוס פראג שס"ט, סימן קל"ח.

גת של אבן שזיפתה גוי, ונתן בה יין בשעת זפיתה כדי לעבורי קוטרא דזיפתא, או שזפתה ישראל ונתן בה יין, ונגע בה גוי בעוד משקה טופח עליה – הרי נאסר היין שבה בנגיעתו. וצריכה ניגוב כדי להוציא כל טעם היין נסך הבלוע שבתוך הזפת, ודין הניגוב יתבאר לקמן סעיף י בעזרת השם.

וכן הדין אם דרך הגוי בגת של אבן אפילו פעם אחת, ואפילו שאינה זפותה – צריכה ניגוב ולא סגי בהדחה. דבגת שדרך בה החמירו טפי אפילו לפי שעה, מפני שמשהין אותה ביין כל ימות הגתות והוי כמכניסו לקיום. ומיהו בניגוב סגי, כיון שאינה זפותה. אבל אם דרך בזפותה לא סגי ליה בניגוב עם הזפת, משום דעייל חמרא בפילי דזיפתא. אלא יקלוף הזפת ואחר כך ינגב, מפני שהיין נכנס בדופני הגת דרך הזפת.

ואם ירצה לעשות לה עירוי שלושה ימים – סגי לה ואין צריך לקולפה, דעירוי מפליט כל הבלוע בגת. וכן אם רוצה ליישנה שנים עשר חודש גם כן אינו צריך לקולפה, שעל ידי היישון נתייבש מתוכה כל טעם היין.

ושל עץ אינו קשה כל כך כמו אבן, ובעי זפת טובא יותר משל אבן ובלעה חמרא טפי. לפיכך אם דרך בה גוי כשאינה זפותה – ינגב. ואם זפתה הגוי ונתן יין בה בשעת זפיתה למתק מרירות הזפת אפילו לא דרך בה, או שזפתה ודרך בה אחר כך, או שזפתה ישראל ונתן בה יין ונגע בה גוי בעוד משקה טופח עליה – דין אחד להם שצריכה קליפה וניגוב, או עירוי בלא קליפה.

ואם יש נעורת של פשתן או בלאי בגדים בין נסר לנסר, כמו שעושין כדי לדבקה כדי שלא יטפטף היין משם – לא סגי לה בניגוב, שאין הניגוב מועיל לנעורת ולבלאים התחובים בין הנסרים. אלא צריכה מילוי ועירוי שלושה ימים או הגעלה, שהמים נכנסים בכל מקום ומפליטין.

ושל חרס שהוא רך ביותר ובולע טפי, אם זפתה הגוי ונתן בה יין בשעת זפיתה אפילו לא דרך בה, או שזפתה ישראל ונתן בה יין ונגע בה הגוי בעוד משקה טופח עליה – אינה ניתרת בקליפה וניגוב, דניגוב אינו מפליט בכלי חרס אלא במילוי ועירוי שלושה ימים ואין צריך קליפה. אבל אם זפתה הגוי ודרך בה – צריכה קליפה ומילוי ועירוי, או הגעלה בלא קליפה, או יישון שנים עשר חודש, או להסיקה בכבשן עד שירפה הזפת.

ובשל אבן ושל עץ שאינן זפותים, שאמרנו שהחמירו בהן כשדרך בהן הגוי וצריכות ניגוב, הני מילי כשתחילת תשמישתן על ידי גוי, דבפעם ראשונה בלע יותר. אבל אם תחילת תשמישתן על ידי ישראל, ונאסרו על ידי דריכת גוי – סגי להו בהדחה, דבפעם שנית אינו בולע הרבה.

ובשל חרס שאינה זפותה ודרך בה גוי, אם תחילת תשמישתה על ידי גוי – צריכה עירוי שלושה ימים. ולא סגי לה בניגוב, מפני שהחרס בולע בפעם ראשון שהוא עודנו רך ורפה הרבה מאוד, עד שלא מועיל לו ניגוב אלא עירוי. ואם תחילת תשמישתן על ידי ישראל, ודרך בה גוי – אינה צריכה אלא ניגוב; דכבר שבעה מבליעת יין כשר של ישראל, ולא בלע הרבה משל גוי.

סעיף ב[עריכה]

גת הבנויה בלבנים או סיד או גפסית – דינה של חרס.

סעיף ג[עריכה]

הגת וכליו הצריכים ניגוב – ניתרים בהגעלה על ידי עירוי, שמערה עליהם מים רותחים מכלי ראשון. שאין הגעלה זו פתוחה מניגוב, כמו שיתבאר בסמוך.

סעיף ד[עריכה]

גיגית גדולה שדורכין בה, והמשפך וכלי המדה, והמחץ והוא כלי שדולין בו היין מן הבור לחבית – כולם דינם כגת עצמה כל אחד לפי מה שהוא: אם אבן אבן, ואם עץ עץ, ואם חרס חרס, שגם אותם משהין עם היין כל ימות הגתות והוי כמו מכניסו לקיום.

סעיף ה[עריכה]

הקורה שעוצרין בה הענבים, והדפים שמשימין על העביט – סגי להו בהדחה, שאינם משתמשים ביין כל כך כמו שאר כלי הגת.

סעיף ו[עריכה]

העקלים שכורכים סביב העביט העשויים מחריות של דקל ושל קנבוס – מנגבן. ושל שיפא ושל גמי בולעין יותר, וצריך ליישנן שנים עשר חודש. וכן הדין בשל קנים.

ואם רצה לטהרן מיד מגעילן ברותחין, או חולטן במי זיתים, או מניחין תחת צינור שמימיו מקלחין או במעיין שמימיו רודפין שנית עשרה שעות. ואחר כך יותרו.

סעיף ז[עריכה]

משמרת של יין של גוים, אם היא של שער – דיה בהדחה, דשער אינו בולע. ואם היא של צמר – צריכה ניגוב. ואם היא של פשתן בולע יותר, וצריכה יישון שנים עשר חודש.

סעיף ח[עריכה]

כלי של הוצין וכיוצא בו מכפיפות שמסננין בהן היין, אם הם תפורין בחבלים – מדיחין, דרפויים הם והמים נכנסין בין החבלים. ואם הם אחוזות זו בזו בחיבור קשה אין המים נכנסין בין החיבורים, וצריכין ניגוב. ואם הם תפורות בפשתן – חיישינן משום הפשתן שבלע הרבה.

ומפות שלנו שנפל עליהם יין של גוים – סגי להו בהדחה אפילו נפל עליהם יין רותח. דארוגין מחוטין דקין הן, ובקל יוצא מהם היין בהדחה לבדה.

סעיף ט[עריכה]

כל מקום שאמרו שצריך ניגוב – צריך להתיר הקשרים תחילה, שאם לא יתירם תחילה שמא לא יספיק הניגוב לכלות לחלוחית היין המובלע בקשרים.

אבל בהכשר מילוי ועירוי, או ביישון שנים עשר חודש – אין צריך להתיר הקשרים, שכל היין יוצא על ידי מילוי ועירוי, או מתייבש הכל ביישון שנים עשר חדש.

סעיף י[עריכה]

וכיצד הוא הניגוב? אם הם לחין אפילו מיין – מקנחן היטב באפר עד שתהא נגובה, ואחר כך מדיחן במים להעביר האפר, ואחר כך חוזר ומקנחן באפר פעם שנייה וחוזר ומדיחן במים שנית.

ואם הם יבשים מקדים תחילה מים ואחר כך מקנחן באפר, דקינוח באפר בכלי יבש אינו מועיל. לכך צריך ללחלחו תחילה במים ואחר כך לקנחו באפר, ואחר כך מדיח את האפר במים וחוזר ומקנחו באפר פעם שנייה, ואחר כך חוזר ומדיחן במים.

סעיף יא[עריכה]

גת שדרך בה גוי, כשבא ישראל לנגבה – מכבדה כדרכו. ואין מחייבין אותו ללקוט החרצנים, שאף אם ישארו בה מעט חרצנים – לית לן בה דיתבטלו ברוב. ואין זה מבטל איסור לכתחילה, שאין כוונתו לבטל.