לבוש אורח חיים תלב

לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) • לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה • לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר • לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה

<< | עשרה לבושי מלכות • לבוש החור על אורח חיים • סימן תלב | >>

סימן תלב בטור אורח חיים ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)

דין ברכת בדיקת חמץ

ובו שני סעיפים:
א • ב

סעיף א

וקודם שיתחיל לבדוק יברך: ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על ביעור חמץ. וטעמא שמברכין ב"על" ולא בלמ״ד "לבער", הוא מפני שהוא מצוה שאפשר להתקיים על ידי אחר, שמבער אפילו שלא מדעתו, לכך מברכין ב"על", שכן משמע לשון "על ביעור", כלומר, לא הקפידה התורה אלא שיהא החמץ מבוער מן הבית אפילו שלא על ידי הבעל הבית אלא הוא הדין אחֵר שהוא מבער, אפילו אין החמץ שלו. ולכך אפילו כשבעל הבית מבער בעצמו – מברך ב"על", שלא לשנות הברכה, שאין מברכין בלמ״ד אלא במצוה שמוטלת על האדם ואי אפשר לקיימה על ידי שליח. ובתפילין של ראש שמברכין ב"על" אף על פי שאי אפשר לקיימה על ידי שליח, טעמא אחרינא יש בה כמו שנתבאר למעלה במקומו, עיין שם. ומה שמברך "על ביעור", והוא עדיין אינו מבער אלא בודק, והיה לו לברך "על בדיקת חמץ"? מכל מקום כיון שבדיקה זו היא תחילת הביעור ותכליתה, שהרי אין הבדיקה מצוה, אלא הביעור מן הבית כל מה שמוצא ונודע לו, שהרי מי שבדק ולא ביער לא עשה ולא כלום, הילכך מברכין "על ביעור". ועוד, שמיד אחר הבדיקה הוא מבטל מותר החמץ שלא נודע ולא מצא, והוא עיקר הביעור של התורה שהיא ההשבתה, כמו שנתבאר למעלה, לכך אינו מברך "על בדיקת חמץ". ואף על גב דכשהוא מבטל לבדו בלא בדיקה אינו צריך לברך, כדבעינן למכתב לקמן סי׳ תל״ו סעי׳ ב׳? שאני הכא שעושה גם כן מעשה הבדיקה שהוא מצוה מדרבנן, כוללין אגבה מצות הביטול בברכה זו, שעושין בה מעשת שבודקין החמץ כדי לבערו. ומטעם זה גם כן אין צריכין להניח פתיתין בחורי הבית כדי שימצאם הבודק, כמו שעושין קצת בני אדם, וכוונתם כדי שלא תהא ברכה לבטלה אם לא ימצא חמץ, אבל אינו מן הצורך, שהרי גם כוונתו לבטל על מה שלא ימצא, כמו שאומרים אחר הבדיקה "כל חמירא כו׳ דלא חזיתיה" כו׳, ואם כן קאי הברכה על הביטול שעושה אחר כך גם כן, והבדיקה לא הוי הפסק. ומה שאינו מברך "על ביטול חמץ", משום דבכלל הביעור הוא הביטול, שכיון שמבטלו שאינו שלו הוי כביעורו מרשותו, ואין בכלל הביטול הביעור מן הבית שהצריכו חז״ל; לכך מברך ברכה בלשון הכולל את שניהם. ואם התחיל לבדוק ולא בירך, מברך כל זמן שלא סיים בדיקתו, דכל מצוה שיש לה משך זמן, כל היכא דבריך מקמי סיום המצוה, עובר לעשייתו הוי. ועיין לעיל סי׳ ח׳ סעיף י׳ וסימן תרמ״ג סעיף ב׳, דאין צריך לברך שהחיינו, אף על גב דמזמן לזמן קאתי, מאור י״ד לאור י״ד; דסמכינן אזמן דרגל, כיון שהבדיקה היא לצורך הרגל (ועיין לעיל סימן כ״ב סעיף א׳ ובסימן רכ״ג סעיף א׳ וסימן תרפ״א וסימן תרמ״ג סעיף א׳ וסימן תרנ״א סעיף ו׳ וסימן תס״ח סעיף א׳). וצריך ליזהר שלא לדבר בין הברכה לתחילת הבדיקה, אבל אם שח אחר כך לא הוי שיחה הפסק. מיהו טוב שלא לעסוק בשיחה בטלה עד שיגמור כל הבדיקה, כדי שישים לבו לבדוק בכל המקומות שמכניסין בו חמץ.

סעיף ב

ובברכה אחת יכול לבדוק כמה בתים. ואם בעל הבית אינו רוצה לטרוח ולבדוק בכל המקומות שבבית, יעמוד אחד או ב׳ מבני ביתו אצלו בשעה שהוא מברך, והם עונין אמן ויוצאין בברכתו, ויתפזרו איש איש במקומו לבדוק על סמך הברכה שבירך בעל הבית, שעשרה שעושין מצוה אחת, א׳ מברך לכולן והם עונין אמן.