לבוש אורח חיים תלא

לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) • לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה • לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר • לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה

<< | עשרה לבושי מלכות • לבוש החור על אורח חיים • סימן תלא | >>

סימן תלא בטור אורח חיים ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)

זמן בדיקת החמץ

ובו שני סעיפים:
א • ב

סעיף א

חמץ בי״ד בניסן מו׳ שעות ולמעלה שהוא מחצי היום ולמעלה, אסור מן התורה, בין לאוכלו בין להשהותו בבית, אף על גב דאיסור לאו דבל יראה ליכא בשהייה בי״ד, מכל מקום איסור עשה דתשביתו איכא בי״ד. ומנלן דתשביתו בי״ד מיירי? דכתיב: "ז׳ ימים שאור לא ימצא בבתיכם", דמשמע ימים שלימים, ואפילו שעה או רגע א' בתוך השבעה לא ימצא, וכתיב: "אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם", משמע ביום הראשון מן השבעה תשביתו, ואם כן כשהוא משביתו ביום הראשון מן השבעה ימים, הרי על כרחך שהה בו ביום שעה מועטת. הא כיצד? אלא על כרחך האי "ראשון" קודם קאמר, כמו "הראשון אדם תולד", והכי קאמר: אך ביום שהוא קודם הז׳ ימים, שהוא י״ד בניסן, תשביתו שאור מבתיכם. ומכל מקום אין לאוסרו מבוקרו של י״ד, מדכתיב "אך", וכל מקום שנאמר "אך" מיעוט הוא, והרי מיעט חציו להתיר וריבה חציו לאיסור. ועוד, "אך" הוא אותיות ח״ץ באלפ״א בית״א דאח״ס בט״ע גי״ף דכ״ץ וכו', כי האל״ף הוא במקום ח׳ והכ׳ במקום צ׳, והוא לשון חצי, כלומר חצי היום. ומשעה שנאסר החמץ באכילה מן התורה נאסר גם כן בהנאה מן התורה, שנאמר: "לא יאכל חמץ" בצירי תחת היו״ד, ולא כתיב "לא יאכל" בחולם, משמע לא יהא בו היתר המביאה לידי אכילה והיינו הנאה, דסתם הנאות לידי אכילה באות, שלוקח בדמים דבר מאכל. וכדי להרחיק את האדם מן העבירה, פן תתחלף להם החמישית בשביעית, רוצה לומר שיהיה שעה שביעית ויטעו לומר שהיא חמישית על היום, דבהכי דרך בני אדם לטעות על ידי החמה, ויאכלו חמץ בשעה שביעית ויאמרו חמישית הוא, לכך אסרוהו חכמים עוד ב' שעות קודם חצות, דעד כאן דרך בני אדם לטעות, טפי לא טעו, דשעה רביעית זמן סעודה לכל היא ולא אתו למטעי. והשעה שאמרו רז״ל, רוצה לומר שעות זמניות, שאינן מהם אלא י״ב ביום, בין שהיום הוא ארוך ובין שהוא קצר, שביום הארוך גם השעות ארוכות, וביום הקצר גם השעות קצרות, ואם כן עד שליש היום מותר לאכול חמץ בערב פסח ולא יותר, בין היום הוא קצר בין הוא ארוך, כגון בשנת העיבור. ויש אומרים דאפילו בשנת העיבור לא אסרו אלא עד ב׳ שעות סתמיות קודם חצות. ומדאורייתא אפילו בביטול בעלמא סגי, פירוש, שיוציאנו מרשותו במחשבתו סגי, דכתיב "תשביתו" ולא כתיב "תבערו", שמע מינה דהשבתת הלב סגי, שיבטלנו בלבו ויחשבנו כאלו הוא עפר בעלמא, ואפילו לא יוציאנו מביתו אחר כך לא יעבור עליו בבל יראה אם ישאר בבית, ו"לא יראה לך" כתיב, שלך משמע, ואחר שבטלו אינו שלו; אלא שהחכמים הצריכו להוציאו מן הבית אפילו אחר שבטלו, לפי שאדם רגיל בו כל השנה, חשו שמא יבאו לאוכלו אם ישאר בבית (ועיין להלן סימן תרי״ו סעיף א׳). והצריכו עוד לבדוק אחריו בחורין ובסדקין, ובכל מקום שדרך להשתמש שם חמץ, לבערו מן הבית, משום חשש שמא ימצאנו תוך הפסח ויאכלנו. ולבדיקה זו לא מצאו שעת הכושר אלא בתחילת ליל י״ד, כי מפני שצריך לבדוק ולחפוש בחורין ובסדקין, צריך שתהיה לאור הנר, דאור היום לא מהני בחורין ובסדקין. וכיון שצריך שתהיה לאור הנר, קבעוה בלילה, מפני שאז אורו מבהיק יותר מביום אפילו במקומות האפלים. ואסמכוה אקרא, דכתיב: "אחפש את ירושלם בנרות", שמע מינה דסתם חיפוש הוא על ידי נרות, וכתיב באחי יוסף: "ויחפש" וגומר "וימצא", שמע מינה דסתם מציאה היא על ידי חיפוש, וכתיב גבי חמץ: "לא ימצא בבתיכם", כלומר: יצוה שיחפשו אחריו ויבערוהו עד שאם אחר כך יחפשו עוד אחריו לא ימצא, והוי כאילו נכתב חיפוש גבי חמץ, וכבר אמרנו דסתם חיפוש יהיה על ידי נרות. לכך צריך לבדוק לאור הנר, ולכך קבעוה בתחילת הלילה, שאז היא שעה ידועה שכל אדם מצוי אז בבית.

סעיף ב

לכן יזהר כל אדם שלא יתחיל בשום מלאכה ולא יאכל עד שיבדוק. ואפילו אם יש לו עת קבוע ללמוד בתחילת הלילה, בלילה זו לא ילמוד עד שיבדוק, שמא יטרד בגירסיה ואתי לאימנועי ממצות בדיקה. ואפילו אם התחיל ללמוד מבעוד יום, פוסק ובודק, שעשו חז״ל חיזוק לדבריהם.