לבוש אורח חיים מט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) · לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה · לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר · לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה


<< | עשרה לבושי מלכות · לבוש התכלת על אורח חיים · סימן מט | >>

סימן מט בטור אורח חיים ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)

קריאת ק"ש בעל פה
ובו סעיף אחד:

סעיף א[עריכה]

נהגו לקרות פרשות הקרבנות וכן שאר פסוקים, כגון זמירות ויושע וקריאת שמע וכיוצא בהן, בעל פה, אף על גב דקיימא לן דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרם על פה. והיינו טעמא משום שפסוקים שבתורה ונביאים וכתובים נדרשים מתוך חסרות ויתרות וקרי וכתיב ודכוותייהו, ואם יקראו אותן על פה – לא ירגישו אלו העניינים. מיהו הני מילי בפסוקים שאין שגורין בפי כל, הם אסורים לאומרן על פה, שיש לחוש לזה. אבל אלו הפסוקים שאומרים בכל יום הם שגורים בפי כל, חסירותם ויתירותם ונקודותם, אומרים בעל פה ואין חוששין לזה.

ויש אומרים, הא דאסורים לאומרם על פה מן הטעם שכתבתי, היינו להוציא אחרים ידי חובתן, שצריך הקורא לדקדק בהן מאד בכל נקודות וחסירות ויתירות, כדי שיצאו השומעים. אבל בשכל[1] א׳ קורא לעצמו, כל א׳ מדקדק ביותר במה שקורא בפיו ויודע אותו ואין קפידא אם קורא ע״פ. ומטעם זה נתפשט המנהג, כשמגיע ש״ץ לפסוקים שבתפילה, כגון "מי כמוך" וגומר, "יי׳ ימלוך" וגומר, שהוא שותק והקהל אומרים אותה כל אחד ואחד בפני עצמו.

  1. ^ אולי צ"ל כשכל.