לבוש אורח חיים מג
לבוש התכלת על אורח חיים (הלכות סדר היום) • לבוש החור על אורח חיים (הלכות שבת ומועדים)
לבוש עטרת זהב גדולה על יורה דעה • לבוש תכריך הבוץ והארגמן על אבן העזר • לבוש עיר שושן על חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה
<< | עשרה לבושי מלכות • לבוש התכלת על אורח חיים • סימן מג | >>
סימן מג בטור אורח חיים ובשולחן ערוך (ערוך השולחן)
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט
סעיף א[עריכה]
אסור לעשות צרכיו ותפילין בראשו. ודווקא גדולים, אבל קטנים מותר, שאין להם בזיון כל כך. מכל מקום אסור ליכנס לבית הכסא קבוע להשתין בתפילין שבראשו, גזירה שמא יעשה בהן צרכיו.
ואם אוחזן בידו, מותר להשתין בהן בבית הכסא קבוע, ולא חיישינן שמא ישפשף ניצוצות בידו, דסתם עושה צרכיו בבית הכסא קבוע – עושה אותן מיושב, ואז משתין גם כן במיושב, דאי אפשר לגדולים בלא קטנים, וליכא למיחש לניצוצות, שהמי רגלים כלים מן הגוף במיושב וליכא ניצוצות.
ואם משתין מעומד, אסור לאוחזן בידו, מפני שהניצוצות מנתזין. ועוד, מפני שאין המי רגלים כלים ואיכא ניצוצות ומצוה לשפשף, שלא יראה ככרות שפכה, ויש לחוש שמא ישפשף בהן ניצוצות.
ולבית הכסא ארעי מותר לכנס בהן להשתין כשהן בראשו, ולא גזרינן שמא יעשה בהן צרכיו, כיון שאינו קבוע. ומותר להשתין בהן כשהן בראשו בין במעומד בין במיושב, שאין כאן משום שמא ישפשף בידו, דהא הם בראשו.
ואם משתין בהן במעומד, אסור לאחוז התפילין בידו אפילו אם תופש אותן בבגדו, מפני שצריך לשפשף בידו ניצוצות שברגליו כדלעיל. וכשמשתין מיושב יכול לאוחזן בידו, דליכא למיחש לניצוצות, שהמים כלין. ואם משתין בתוך עפר תיחוח, אפילו מעומד כמיושב דמי, דליכא ניצוצות.
ולרמב"ם אסור להשתין בתפילין כשהן בראשו בין בבית הכסא קבוע ובין בבית הכסא ארעי, ויש לחוש לדבריו. לפיכך לא יכנס אדם לשום בית הכסא בתפילין, אלא חולצן בריחוק ד׳ אמות ונותנן לחבירו, כמו שיתבאר.
סעיף ב[עריכה]
איזהו בית הכסא קבוע ואיזה בית הכסא ארעי? קבוע היינו שיש בו צואה, והוא על פני השדה בלא חפירה.
סעיף ג[עריכה]
וארעי היינו שהוא מיוחד להשתין שם מים, שאין אדם הולך בשבילם לבית הכסא, והפעם הזאת הוא עושה אותה בית הכסא תחלה.
סעיף ד[עריכה]
וכשהן בחיקו וחגור בחגורה, או בבגדו בידו בימינו, מותר בין להשתין בין לפנות בבית הכסא קבוע, דליכא למיחש משום ניצוצות. וגם לשמא יקנח ליכא למיחש כשיפנה, דהא אמרינן אסור לקנח בימינו כדאיתא לעיל סימן ג׳ סעיף י׳. אבל שיפשוף מותר אפילו בימינו, לפיכך היכא דשייך משום ניצוצות אסור אפילו אוחזן בימינו.
סעיף ה[עריכה]
ואם רוצה ליכנס לבית הכסא לעשות צרכיו, חולצן ברחוק ארבע אמות ונותנן לחבירו. ואם אין אחר (אין) עמו ליתנם לו, חולצן ברחוק ד׳ אמות וגוללן ברצועות שלהן ואוחזן בימינו, מטעם שנתבאר, ובבגדו נגד לבו. ויזהר שלא תהא רצועה יוצאה מתחת ידו טפח. וכשיוצא, מרחיק ד׳ אמות ומניחן.
סעיף ו[עריכה]
היה לבוש בתפילין והוצרך לבית הכסא בלילה, או ביום סמוך לחשיכה שאין שהות להניחם עוד אחר שיצא, לא יכנס בהן גלולין בבגדו. ואפילו להשתין מים בבית הכסא קבוע, דאמרינן שם שמותר לאוחזן בידו או בבגדו כיון דליכא ניצוצות, אפילו הכי כיון שאין לו שהות אחר כך לחזור להניחן לא יכניסם בידו. אלא כיצד יעשה? חולצן ומניחן בכליין המיוחד להן אם היה בו טפח, דהוה ליה כאהל בפני עצמו, או בכלי שאינו כליין אף על פי שאין בו טפח, שכיון שאינו כליין לא הוי בטול לגבייהו וכאילו ברשות אחר דמי, ואוחז הכלי בידו ונכנס.
סעיף ז[עריכה]
במה דברים אמורים? בבית הכסא שבשדה, שאינו יכול לשמרן בעניין אחר מפני עוברי דרכים. אבל בבית הכסא שבבית לא יכניסם כלל, כיון שיוכל להכניסם במקום המשתמר.
סעיף ח[עריכה]
אם שכח תפילין בראשו והתחיל לעשות בהן צרכיו, אין צריך לפסוק מיד, שיש בו סכנה, אלא מניח ידו עליהן עד שיגמור עמוד הראשון, ויוצא וחולצן וחוזר ונכנס וגומר צרכיו.
סעיף ט[עריכה]
רופא הרגיל לראות עביטין של מי רגלים של חולי שקורין שיתין, מותר ליקח העביט בידו לראותו ותפילין בראשו, שהרי אינו נוגע אלא בכלי, ואין שייך בו משום בזיון תפילין כיון שמלאכת רפואתו היא בכך. מכל מקום בעל נפש יחמיר על עצמו.