כרתי/יורה דעה/קו
וכן עיקר עיין פלתי שהקשתי ע"ז מגמ' וישובו בזה:
ודלא וכו' עמש"ל בסי' ל"ב בישוב סתירה:
ולפי מה שנוהגין היינו למ"ד דאף לח בלח אמרינן נעשה נבלה ועמ"ש פלתי בזה דהא דאמרינן בלח בלח אפשר לסוחטו מותר היינו שנתערב צונן בצונן אבל אם נתערב לח בלח חמין דבלע אף שנתרבה מ"מ אפשר לסוחטו אסור דאין הבלוע בחמין נפלט:
אין חילוק עמ"ש פלתי בגמגום לשון רמ"א דלפי סוגי' הגמ' זה בזה תליא במקום שאפשר לסוחטו מותר אין חתיכה נ"נ. ועמ"ש דבשאר איסור דלא גזרו רק משום בב"ח אפשר דלא תלי' זה בזה:
אלא לענין זה עיין פלתי דיש עוד נ"מ אם נאסרה במשהו דאין נעשה נבלה ומ"מ אפשר לסוחטו אסור:
חתיכה ראוי להתכבד היינו בב"ח דרמ"א כלל בב"ח עם שאר איסורים בזה כאחד וקאמר בשר בחלב דאם היא חתיכה הראוי להתכבד דאסור:
ואם הוא דבר לח וכו' עדיין לא הבנתי ההבדל בממ"נ ע"כ אינו מכיר לח ההוא שנאסר וא"כ אף ביבש בטל, ואם מכירו בגוון וכדומה באמת אסור וי"ל להיפך דבלח בלח אין במציאות שלא יתבטל כיון דאיכא ס' כמ"ש הרמ"א אבל ביבש ביבש יתכן חתיכה אחד בלוע איסור מחזיק כזית וחתיכת היתר מחזקת ס' זתים וא"כ הרי בטל טעם בס' אבל חתיכה עצמה האסורה כי א"א לסוחטו אינה בטילה ברוב דבעינן חתיכה אחד נגד שני חתיכות וליכא ועיין סי' ק"ט וק"ל:
שהחלב שבה וכו' וא"ת הלא ע"כ היה לה מליחה תחילה מחמת דם וא"כ בלא"ה נאסרה תי' הש"ך דמתחילה הי' חתיכה גדולה והיה ס' ואח"כ חתך קצת ובשלה וכן י"ל דבישל ריש מעי באמתא בחל' שעליו ומשום דם לא מיתסר דאין מחזיקין דם וכו':