כרתי/יורה דעה/סג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

דכל דפריש כו' ע"ל סי' ק"י מ"ש בזה באריכות.


מרובה ואפי' נמצא קרוב לחניות מוכר בשר טריפה דרוב וקרוב הולכין רוב ועמ"ש בפלתי:


ישראל מותר וה"מ בשר חי אבל בשר מבושל אע"ג דרוב מוכרים ישראל אם רוב או כלי בשר עכו"ם אסור דמיד עכו"ם נפל דבשל להו ואסור ומכ"ש אם נמצא מבושל ביד עכו"ם דודאי עכו"ם בשל לי' גמ' ופר"ח:


ביד עכו"ם והיינו במקום שמכריזין דאל"כ בלא"ה אסור ליקח מעכו"ם


ממי לקח ע"ל סימן ק"י דלא לקח בפנינו אבל לקח בפנינו ה"ל פרוש מקביעות וה"ל קבוע ש"ך:


מוכרי בשר ישראל פי' רוב מוכרים דאזלינן הכל בתר רובא דמרובא קפריש:


כל בשר מפני בשר שנתעלם מ"ה דאסרו חז"ל דחיישינן דעורב החליפו והביא ממקום אחר בשר טריפה תמור זה ועיין פלתי מ"ש באריכות דבגמ' דידן משמע בנמצא ביד א"י לית בהן משום בשר שנתעלם מ"ה ובררתי בכמה אופנים וע"ל סי' ק"י:


מהעין אסור ואפי' בהמה שלימה כ"כ פר"ח דלא כש"ך


סימן עיין פלתי שהעלתי דגם בית שחיטה או ניקור מגיד הנשה סימן לענין זה אף דלענין טריפה אין סימן לזה לחוש לעורב הוי סימן:


טביעת עין אפילו לא ראה אותו קודם אבידה להדיא וא"כ מה שמכירו עכשיו בטב"ע הוא אין ט"ע גמור ובאופן זה לא מהדרינן אבידה מ"מ סמכינן באיסורא אט"ע ואפילו כל אדם דליכא צורבא מדרבנן דלגבי איסור כל אדם נאמן ועיין פלתי מ"ש בזה


ויש מתירין כו' היינו אם הניחה במקום שמצאה מבלי שינוי כשר אפילו רוב טבחי גוים דאמרינן היא היא החתיכה שלקח אבל אם לא מצאוה במקום שהניחה דיש ריעותא חיישינן לעורב דהחליפו היינו לא ממקום רחוק רק ממקום קרוב מאותו עיר ואם בעיר רוב טבחי ישראל מותר ואם לאו אסור אם לא בסימן וט"ע כהנ"ל כן משמע מדברי בעה"ת עיין ש"ך סק"ח:


במקום שהניחה ואם הניח יו"ד ומצא ט' דעת הש"ך ואחרונים דאם הם בלתי מקושרין ודאי לא חיישינן אבל אם הם מקושרים (וצ"ל קשר הרגיל דאל"ה הוי קשר סימן) והניח תשע ומצא ח' יש לחוש להחמיר בעיר שרובו טבחי נכרים:


שהניחה וכו' ואם מסופק אם הוא במקום שהניח אסור ש"ך


שכל המוכרים ה"ה רובו ככולו:


בשר כשר אבל אם לפעמים מוכרין טריפה אסור דה"ל כמקום שאין מכריזין דאסור ליקח: