כרתי/יורה דעה/סב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

אבר מן החי דעת הרמב"ם אבר שיש בו עצם צריך להיות האבר עם העצם ואם חתכו בלי עצם לית בהו לאו דאמ"ה רק איסור בשר בשדה טריפה לא תאכלו. אבל אבר שאין בו עצם כגון הלשון והלב וכדומה אם חתכו מקצתו ויש בו כזית לוקה משום אמ"ה ועיין מ"ש בפלתי:


ועוף בהמה וחיה אף ב"נ מוזהר הן על אבר והן על בשר מן החי אף דישראל אין מוזהר על בשר מהחי רק מאלו דטריפה מה שאין שייך בב"נ מ"מ בב"נ נפקא בשר ואבר מהחי הכל מחד קרא אך בשר בנפשו וכו' ועיין פלתי שהארכתי. אבל עוף כ' הרמב"ם בהל' מלכים דיראה לו שאין ב"נ נהרג עליו ומסתמא חסורא נמי ליכא דאזהרתן היא מיתתן לגבי ב"נ וא"כ מותר להושיטו לב"נ ואין בו משום לפני עור וכו' ועיין פלתי מ"ש באריכות במה שיש לטעון עליו מגמ' ומה שיש ליישבו וראי' לדבריו מגמ' ע"ש:


אסור וכ' הטור דאין נוהג בטמאה ועיין פלתי מ"ש בישוב קושייתם דמה נ"מ סוף כל סוף אסור ומה לי משום אמ"ה או משום טמאה ע"ש ואם חל על טריפה עיין פלתי מ"ש בישוב דברי רמב"ם מה שהפר"ח עמד בו וכן הלח"מ ישב בדוחק ועמ"ש ועכ"פ לדינא חל אף בטריפה. והנ"מ הוא כמ"ש בטמאה:


ובשר הפורש וכו' ולפי דקיי"ל אסורים מבטלים זא"ז א"כ אם נתערב כזית בשר כשר וכזית בשר מהחי וכזית אבר מהחי הרי זה בטל דאסורים מבטלין וכן להיפוך כזית טריפה וכזית בשר כשר וכזית בשר מהחי אין בטל דתרווייהו טריפה נינהו ואינה מבטלים ולכך דייק הש"ע אסור משום בשר בשדה טריפה:


אבר ובשר מדולדלין עיין פלתי שיש בזה מחלוקת הרמב"ם ומחברים דלדעת הרמב"ם מהתורה אסור וליתר מחברים מדרבנן. ולב"נ עיין פלתי שכתבתי לדעת דסוברין מדרבנן י"ל דגם בזו שווינהו רבנן כאמ"ה גמור לאסור בב"נ אבל לרמב"ם אם חתכם לאברים מדולדלים אחר שחיטה יש לאסור לב"נ אבל אם חתכן אחר שמתה מותר לב"נ וצ"ע:


אבר הנשמט באבר ובשר המדולדלין תלוי הכל אם יכול לחזור ולחיות אבל גבי נשמט תלוי הכל בעור ובשר חופין את רובו כ"כ אחרונים ובאמת היא דאם אין חופין רובו אינו יכול לחזור ולחיות וע"ל סימן נ"ז: