ירושלמי פסחים דף ו ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · ירושלמי פסחים · דף ו ב · >>

צורת הדף באתר היברובוקס


תלמוד ירושלמי - גמרא | קרבן העדה | פני משה


שהשלישי שנגע בראשון נעשה שני תני בית שמאי אומרים אין שורפין בשר טהור עם בשר טמא וב"ה מתירין על דעתיה דבר קפרא ניחא שורפין פסול תורה עם פסול טומאת תורה וצריכינן משמע טומאת דבריהן עם טומאת תורה על דעתיה דר"י אם פסול תורה עם טומאת תורה שורפין כל שכן טומאת תורה עם טומאת תורה ר' חנניה סגן הכהנים שנייה משם בית שמאי ובית הלל א"ר מנא קומי ר' יוסה על דעתיה דר"י ניחא דמר ר' יוחנן ששה ספיקות היו תולין עליהן ובאין ובאושא גזרו עליהן שריפה ר' חנניה סגן הכהנים לא לקודם לאושא היה וקודם לאושא לא היתה שריפה לדבריהן א"ל תיפתר שניטמא בכלי זכוכית א"ל אפי' תימר ניטמא בכלי זכוכית לא כן אמר ר' זעירא ר' אבונה בשם ר' ירמיה יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלם גזרו טומאה על ארץ העמים ועל כלי זכוכית ר' יודא אמר יהודא בן טבאי ושמעון בן שטח גזרו על כלי מתכות הלל ושמאי גזרו על טהרת ידים ר' ירמיה סבר מימר ארץ העמים וכלי זכוכית תלויה ר' יוסי סבר מימר ארץ העמים תלויה וכלי זכוכית שריפה אלו הן ששה ספקות על ספק בית הפרס על ספק ארץ העמים על ספק בגדי עם הארץ על ספק רוקק על ספק מי רגלי אדם שהוא כנגד מי רגלי בהמה על ודאי מגען שהוא ספק טומאתן על אלו שורפין תרומה

מתני' הוסיף ר' עקיבה מימיהן של כהנים לא נמנעו מלהדליק את השמן שנפסל בטבול יום בנר שניטמא בטמא מת אף על פי שמוסיפין לו טומאה על טומאתו