ירושלמי סוכה ד ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< | ירושלמי · מסכת סוכה · פרק ד · הלכה ד | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי


דף יט עמוד א[עריכה]

מתניתין   כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת אלא שהיו מלקטין אותה מערב שבת מניחין אותן בגיגיות של זהב כדי שלא יכמושו רבי יוחנן בן ברוקה אומר חריות של דקל היו מלקטין וחובטין על גבי המזבח ואותו היום היה נקרא יום חיבוט חריות.  מיד התינוקות שומטין את לולביהן ואוכלין אתרוגיהן:

גמרא  לא אמר אלא קטן הא גדול לא.  לא כן אמר רב אבינא בשם רב אתרוג שנפסל ביום טוב הראשון

דף יט עמוד ב[עריכה]

מותר לאוכלו.  אמר רבי יוסה תמן הוא אינו ראוי לצאת בו אחרים ראויין לצאת בו ברם הכא לא הוא ולא אחרים יוצאין בו: