ירושלמי סוטה ז ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< | ירושלמי · מסכת סוטה · פרק ז · הלכה ד | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה


הלכה ד משנה[עריכה]

ששה שבטים עלו לראש הר גריזים וששה שבטים עלו לראש הר עיבל והכהנים והלוים והארון עומדין מלמטה באמצע הכהנים מקיפין את הארון והלוים את הכהנים וכל ישראל מיכן ומיכן שנאמר (יהושוע ח) וכל ישראל וזקניו ושוטריו עומדים מזה ומזה לארון וגו הפכו פניכם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה תועבת י"י מעשה ידי חרש ולא שם בסתר והיו אילו ואילו עונין ואומרים אמן הפכו פניהן כלפי הר עיבל ופתחו בקללה (דברים כז) ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה תועבת י"י וגו והיו אילו ואילו עונין ואומרים אמן עד שגומרין ברכות וקללות

הלכה ד גמרא[עריכה]

תני רבי אומר אי אפשר לומר לוי למעלן שכבר נאמר לוי למטן אי אפשר לומר לוי למטן שכבר נאמר לוי למעלן מעתה זקני כהונה ולויה למטן ושאר כל השבט למעלן רבי שמעון אומר אי אפשר לומר לוי למעלן שכבר נאמר לוי למטן ואי אפשר לומר לוי למטן שכבר נאמר לוי למעלן אמור מעתה הראוי לשרת למטה ושאר כלה שבט למעלה ר שמעון אומר שמעון ולוי מה שמעון כולו למעלה אף לוי כולו למעלה מה מקיים הדין תנייה נגד הכהנים הלוים כיי דאמר רבי יהושע בן לוי בעשרים וארבעה מקומות נקראו הכהנים לויים וזה אחד מהן (יחזקאל מד) והכהנים הלוים בני צדוק יכול אילו שבהר גריזים היו אומרים ברכות ואילו שבהר עיבל היו אומרים קללות תלמוד לומר (יהושוע ח) הברכות והקללות אילו ואילו היו אומרים ברכות וקללות יכול משהיו אומרים הברכות היו אומרים הקללות ת"ל (דברים ל) הברכה והקללה ברכה אחת וקללה אחת יכול אילו שבהר גריזים היו עונין אחר הברכות אמן ואילו שבהר עיבל היו עונין אחר הקללות אמן תלמוד לומר (דברים כז) וענו כל העם ואמרו אמן אילו ואילו היו עונין אחר הברכות ואחר הקללות אמן הא כיצד בשעה שהיו אומרים ברכות היו הופכין פניהן כלפי הר גריזים ובשעה שהיו אומרים קללות היו הופכין פניהן כלפי הר עיבל ברוך בכלל וברוך בפרט ארור בכלל וארור בפרט שש עשרה בריתות על כל דבר ודבר ללמוד וללמד לשמור ולעשות וכן בהר סיני וכן בערבות מואב ר שמעון היה מוציא של הר גריזים ושל הר עיבל ומביא של אהל מועד תחתיהן וכן היה ר שמעון אומר אין כל דבר ודבר מן התורה שאין כרות עליו חמש מאות ושבעים ושש בריתות שתים עשרה בברוך ושתים עשרה בארור ושתים עשרה בכלל ושתים עשרה בפרט הרי ארבעים ושמונה בריתות ללמוד וללמד לשמור ולעשות הרי מאה ותשעים ושנים בריתות וכן בהר סיני וכן בערבות מואב הרי חמש מאות ושבעים ושש בריתות רבי שמעון בן יהודה איש כפר אמום אומר משום רבי שמעון שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים רבי אומר אם כדברי ר שמעון בן יהודה איש כפר אמום שאמר משום רבי שמעון אין כל דבר ודבר מן התורה שאין כרות עליו ארבעים ושמונה פעמים על כל פעם ופעם שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים עד כדון דברים שנכללו ונפרטו דברים שנכללו ולא נפרטו אמר ליה כן אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון כל שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא אמר ליה לא בדבר אחד דילמא בשני דברים והכא בשני דברים אנן קיימין אמר רבי תנחומא מכיון דכתיב בסוף אמן כמי שכולו דבר אחד כתיב (דברים כז) ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת וכי יש תורה נופלת שמעון בן יקים אומר זה החזן שהוא עומד רבי שמעון בן חלפתא אומר זה הבית שלמטן דאמר רב חונה רב יהודה בשם שמואל עלה דבר הזה קרע יאשיהו ואמר עלי להקים ר אחא בשם רבי תנחום ברבי חייה למד ולימד ושמר ועשה והיתה ספיקה בידו להחזיק ולא החזיק הרי זה בכלל ארור ר ירמיה בשם רבי חייה בר בא לא למד ולא לימד ולא שמר ולא עשה ולא היתה ספיקה בידו להחזיק והחזיק הרי זה בכלל ברוך ואמר רבי חנה רבי ירמיה בשם רבי חייה עתיד הקב"ה לעשות צל לבעלי מצות בצילה של בעלי תורה מאי טעמא (קוהלת ז) כי בצל החכמה בצל הכסף ואומר (משלי ג) עץ חיים היא למחזיקים בה מה ת"ל והחציו אלא מלמד שמעוטין בהר גריזים ומרובים בהר עיבל למה שאין שבטו של לוי כולו שם שאם היה כל שבט לוי כולו שם היו שוין רבי שמואל בר נחמן בשם ר יונתן אילו היה כל שבטו של לוי שם לא היו שוין למה שכבר נפלו משבטו של שמעון עשרים וארבעה אלף בשיטים אמר רבי יוסי בי רבי בון אילו היה כל שבטו של לוי שם היו שוין למה שלא בא משבט ראובן וגד אלא ארבעים אלף חלוצי צבא כהנא אמר כשם שהן חולקין כאן כך הן חולקין בתחילת החומש השני אית תניי תני כשם שהן חולקין כאן כך הן חולקין בדגלים בני לאה מיכן ובני רחל מיכן חד מיכן וחד מיכן ובני השפחות באמצע אמר רבי מתניה טעמיה דהדין תנייה (ישעיהו מח) שמע אלי יעקב עבדי וישראל מקוראי מה התקרה הזו עובייה דהן גבי קוטנה דההן ועיבי דהן גבי קוטנה דההן אית תניי תני כשם שהן חלוקין כאן כך הן חלוקין באבני אפוד במלואותם כדי שיהיו עשרים וחמשה מיכן ועשרים וחמשה מיכן והלא אינן אלא ארבעים ותשעה אמר רבי יוחנן בנימין דותולדותם מלא אמר רבי יודה בר זבידא יהוסף מלא (תהילים פא) עדות ביהוסף שמו והלא אינן אלא עשרים ושלשה מיכן ועשרים ושבעה מיכן אמר ר יוחנן בנימין היה חציו בן מיכן ימן מיכן אמר ר זבידא ויאות מי כתיב (שמות כח) ששה שמותם לא אלא משמותם משמותם ולא כל שמותם הראשונים נכתבין ממינו של כהן גדול משמאלו של קורא והאחרונים נכתבין משמאלו של כהן גדול מימינו של קורא הראשונים אינן נכתבין על סדר שיהודה מלך האחרונים נכתבין על סדר