ירושלמי נידה ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נידה פרק ג: משנה תוספתא ירושלמי בבלי

<< ירושלמי, מסכת נידה, פרק ג >>




מתוך: ירושלמי נידה ג א (עריכה)

הלכה א משנה[עריכה]

המפלת חתיכה אם יש עימה דם טמאה ואם לאו טהורה רבי יהודה אומר בין כך ובין כך טמאה

הלכה א גמרא[עריכה]

רבנן אמרין מקור הוא שהוא מגדל חתיכה ר יודה אומר דם הוא שהוא קרוש ונעשה חתיכה א"ר יוחנן לא טימא ר יודה אלא כגון ארבעה מיני דמים ר יעקב בר אחא ר"ש בר בא בשם ר יוסי בי רבי נוהרייה הלכה כרבי יהודה שמע ר לעזר ומר אינו מקבל עלי את הדבר הזה שמואל אמר הלכה כר יודה אמר רבי זעירה לא דו אמר הלכה כר יודה אלא דו חמי רבנן נהגין כר יהודה ר יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחי קורעה ואם נמצא בה דם אגור טמאה ואם לאו טהורה תנה רבי ליעזר בן יעקב ופליגא על רבי שמעון בן יוחי דם יהיב זובה בבשרה לא מה שבשפיר ולא מה שבחתיכה


מתוך: ירושלמי נידה ג ב (עריכה)

הלכה ב משנה[עריכה]

המפלת כמין קליפה כמין שערה כמין עפר כמין יבחושין אדומין תטיל למים אם נמחו טמאה המפלת כמין דגים חגבים שקצים ורמשים אם יש עמהן דם טמאה ואם לאו טהורה המפלת כמין בהמה חיה ועוף בין טמאין בין טהורין אם זכר תשב לזכר אם נקיבה תשב לנקיבה אין ידוע תשב לזכר ולנקיבה דברי ר"מ וחכמים אומרים כל שאין בו מצורת האדם אינו וולד רבי חנינה בשם ר"ש בן לקיש תטיל לפושרין והתנינן המפלת כמין דגים וחגבים שקצים ורמשים אם יש עמהן דם טמאה ואם לאו טהורה ותטיל לפושרין הדא ילפה מן ההיא וההיא ילפה מן הדא הדא ילפה מן ההיא שאם נמחו טמיאה ואם לאו טהורה וההיא ילפה מן הדא שאם יש עמהן דם טמיאה ואם לאו טהורה ותטיל לפושרין תמן תנינן וכמה הוא שרייתן בפושרין מעת לעת יהודה בן נקוסה אומר צריכין שיהו פושרין מעת לעת כיצד הוא עושה נותנן ברמץ או נותן לתוכן חמין כל שהן המפלת דם יבש רבי לעזר אומר טמיאה רבי יוסי בן חנינה אמר טהורה מתניתא פליגא על ר יוסי בן חנינה דם הנידה ובשר המת מטמאין לחין ומטמאין יבישין פתר לה בשהיו לחין ויבשו מתניתא פליגא על רבי לעזר המפלת כמין חתיכה כמין שערה כמין עפר כמין יבחושין אדומין תטיל למים ואם נמחו טמיאה פתר לה משם ברייה אמר רבי זעירא ואפילו תתיב עפר עפר משם בירייה אמר רבי בא ואפילו תימר עפר עפר איתתא עברת וקמת משם בידייה מתניתא פליגא על רבי יוסי בן חנינה מעשה באשה אחת שהיתה מפלת כמין קליפין אדומות ובא מעשה לפני חכמים ושלחו וקראו לרופאין ואמרו להן מכה יש לה מבפנים שוב מעשה באשה אחת שהיתה משרת כמין שערות אדומות ובא מעשה לפני חכמים ושלחו וקראו לרופאין ואמרו להן שומא יש לה מבפנים מפני שיש בה שומא ומפני שיש בה מכה הא אין בה שומא ואין בה מכה לא בדא פליגין עליה ולית לה קיום א"ר יוחנן הלידה הזאת ככל הלידות שבתורה מה הלידותש בתורה עד שיצא ראשו ורובו וזו עד שיצא ראשו ורובו ר"ש בן לקיש אמר משונה היא הלידה הזאת מכל הלידות שבתורה כל הלידות שבתורה עד שיצא ראשו ורובו וזו עד שתצא הכרת פניו מה נפיק מביניהון יצא מחותך או מסורס על דעתיה דרבי יוחנן עד שיצא ראשו ורובו על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש עד שתצא הכרת פניו ואין ידוע תשב לזכר ולנקיבה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים כל שאין בו מצורת הארס אינו וולד כל הן דתנינן תשב לזכר ולנקיבה י"ד טמאים וכ"ו הטורין נותנין עליה חומרי זכר וחומרי נקיבה הדא דתימר לביתה אבל לטהרות תשב לנקיבה אמר רבי חנינה בריה דרבי אבהו טעמא דרבי מאיר מפני שכתוב בהן יצירה כאדם וייצר ה אלהים את האדם עפר מן האדמה רבי אמי בעי מפני שכתוב בהן יצירה בבהמה וייצר ה אלהים מן האדמה כל חית השדה וכל עוף השמים והא כתיב כי הנה יוצר הרים ובורא רוח מעתה הפילה דמותה ר תהא טמאה לידה שנייא היא שאין כתיב בהן יצירה מתחילת ברייתו של עולם רבי יסא בשם רבי יוחנן מפני שסוקרין לפניהן כאדם אבא בר בר חנה בשם רבי יוחנן מפני שמהלכין לפניהן כאדם התיב רבי בון בר חייה והתנינן שגלגל עינו עגול כשל אדם הוי מום הוא אמר רבי יוסי מה תנינן סוקרין מה תנינן מהלכין מאי כדון גלגלי אדם עגולין וגלגלי בהמה ארוכין אמר רבי יוסי בי רבי בון באדם לבן רבה על השחור ובבהמה שחור רבה על הלבן רבי חגיי אמר רבי חנניה חברין דרבנין מקשי לה על דרבי מאיר הפילה דמות עורב עומד בראש הדקל ואומר לו בא וחלוץ או ייבם אמר ליה רבי מנא עד דאת מקשי לה על דרבי מאיר קשיתה על דרבנן דמר רבי יסא בשם רבי יוחנן כולו אדם ופניו בהמה אינו וולד כולו בהמה ופניו אדם וולד הוא כולו אדם ופניו בהמה עומד וקורא בתורה ואומרים לו בוא לשחטך כולו בהמה ופניו אדם עומד וחורש בשדה ואומרים לו בוא וחלוץ או ייבם ואמר ר יסא בשם רבי יוחנן לא סוף דבר כל הסימנין אלא אפילו אחד מן הסימנין ואילו הן הסימנין המצח והגבינין והעין והאוזן והלסת והחוטם והזקן וגומות הזקן ואמר רבי יסא בשם רבי יוחנן לא סוף דבר כל הסימנין אלא אפילו אחד מן הסימנין רבי בא רבי ירמיה בשם רב דברי רבי עד שיהו כל הפנים דומין לאדם ודברי חכמים אפילו אחד מן הסימנין ודברי ר"ש בן יוחי אפילו צפרניו רבי פינחס בעי מחלפה שיטתיה דר"ש בן יוחי תמן הוא אומר עד שיהו ראשו ורובו דומין לאמו והכא הוא אמר הכין כאן באדם כאן בבהמה אמר רבי בא רבי חייה רובה אזל לדרומא שאלון ליה רבי חמא אביו דרבי הושעיה ובר קפרא כולו אדם ופניו בהמה מהו אתא ושאל לרבי אמר ליה צא וכתוב להן אינו וולד אמר רבי ירמיה נפק זוגא לבר שאלון ליה רבי חמא אבוי דרבי הושעיה ובר קפרא שתי עיניו טוחות מהו אתא ושאיל לרבי א"ל צא וכתוב להן אינו וולד אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי כדעתיה דרבי אמר עד שיהו כל הפנים דומין לאדם פניו ממוסמסות מהו רבי יסא אמר איתפלגון רבי יוחנן ור"ש בן לקיש רבי יוחנן אמר אינו וולד ר"ש בן לקיש אמר וולד הוא אמר רבי זעירא לא דר יוחנן אמר אינו וולד כל דכן אלא אינו וולד להושיב את אמו ימי טיהר אבל וולד הוא להושיב את אמו ימי לידה רבי יוחנן אמר בשם רבי ינאי וירכתו אטומה אינו וולד רבי יוחנן בשם רבי יוסי בי רבי יהושע טיבורו אטום אינו וולד רבי יוחנן בשם רבי זכאי נקובתו אטומה אינו וולד רבי זעירא בשם גידול גולגולתו אטומה אינו וולד


מתוך: ירושלמי נידה ג ג (עריכה)

הלכה ג משנה[עריכה]

המפלת שפיר מלא מים מלא דם מלא גנינין אינה חוששת לוולד ואם היה מרוקם תשב לזכר ולנקיבה

הלכה ג גמרא[עריכה]

תני מלא מים טמאה לידה מלא דם טמאה נידה מלא בשר טמאה נדה והא תנינן המפלת שפיר מלא מים מלא דם מלא גנינים אינה חוששת לוולד רבי ביבי בשם ר"ש בן לקיש מתניתא בצלולין ברייתא בעכורין רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי ואפילו צלולין שאין שפיר אלא באדם בלבד הדא היא דכתיב בשומי ענן לבושו וערפל חתולתו לבושו זה השפיר וערפל חתולתו זה השיליא שפיר שנתקלקלה צורתו מהו רבי יוחנן אמר וולד ר"ש בן לקיש אמר אינו וולד מתיב ר"ש בן לקיש קומי רבי יוחנן מה בינו לבין המת שנסרח ואין שלדו קיימת א"ל תמן בדין היה אפילו שלדו קיימת יהא טהור ולמה אמרו טמא מפני כבודו ברם הכא וולד הוא אי זהו שפיר מרוקם שאמרו כלש תחילת ברייתו דומה לרשון אין בודקין אותו במים מפני שהן עזין ועוכרין אותו אלא בשמן מפני שהוא מתון ומזגזג ואין בודקין אותו אלא בחמה תני אבא שאול אומר מטיבורו אדם נוצר ומשלח שרשין מיכן ומיכן תני רואין שתי עיניו כמין שתי טיפין של זבוב שני נקובי חוטמו כמין שתי טיפין של זבוב פיו פתוח כשעורה רואין שתי ידיו כמין שתי טיפין של זבוב טיבורו כמין טיפה של זבוב גוייתו כטיפה של זבוב ואם היתה נקיבה גויתה מתוח כשערה ותני רבי יונתן אומר רואין שתי זרועותיו כמין שני חטין של זהורית ושאר כל איבריו כמין גולם מצומתים ופיתוח ידים ורגלים אין לו אדיין ועליו הוא מפורש בקבלה גלמי ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו ימים יצרו ולא אחד בהם רב יהודה שאל לשמואל בגין דאנא חכים מיחמי סימני שפיר א"ל רישיה דרישך יכווה ברותחין ואתה לא תיכוה אפילו בפושרין רבי חייה בשם רבי יוחנן אילין נשייא דאמרן שבלוליה דבר שבלולה נקובה לית אנן סמכין עליהון רבי יעקב בר זבדי רבי אבהו בשם רבי יוחנן נאמנת אשה לומר ילדתי ולא ילדתי ואינה נאמנת לומר דכר הוא נוקבה היא


מתוך: ירושלמי נידה ג ד (עריכה)

הלכה ד משנה[עריכה]

המפלת סנדל או שילייא תשב לזכר ולנקיבה השיליא בבית הבית טמא לא שהשילייא וולד אלא שאין שילייא שאין עמה וולד ר"ש אומר נימוק הוולד עד שלא יצא

הלכה ד גמרא[עריכה]

רבי בא בשם רב יהודה אין סנדל אלא שרצמו חי ואינו יוצא עם החי אלא עם המת השיב רבי בון בר חייה והא תנינן המפלת סנדל או שילייא תשב לזכר ולנקיבה הוי וולד הוא אמר רב הונא קיימתה קומי רבי ירמיה תיפתר שיצא הוולד דרך הדופן וסנדל דרך הרחם וולד בתוך מלאת סנדל לאחר מלאת וולד עד שלא נתגיירה סנדל משנתגיירה וולד ואפילו תימר זה וזה דרך רחם זה וזה משנתגיירה תיפתר שיצא הוולד תחילה והפרישה לו קרבן לא הספיקה להביא אותו הקרבן עד שיצא סנדל ונדחה קרבן הראשון ונמצאת מביאה קרבן מחמת הסנדל אי זהו הסנדל שאמרו כל שהוא דומה לסנדל דג שבים רבן שמעון בן גמליאל אומר כל שהוא דומה ללשונו של שור נמנו עליו רבותינו לומר והוא שיהא בו מצורת אדם מנו רבותינו רבי יהודה הנשיא ובית דינו בשלשה מקומות נקרא רבי יהודה הנשיא רבותינו בגיטין בשמן ובסנדל סנדל הדא דאמרינן בשמן כהאי דתנינן תמן רבי ובית דינו התירו בשמן בגיטין כהיא דתנינן תמן זה גיטיך אם מתי זה גיטיך מחולי זה גיטיך לאחר מיתתי לא אמר כלום ורבותינו אמרו ה"ז גט מנו רבותינו ר יהודה הנשיא ובית דינו ויקראו לו ב"ד שרייא שכל בית דין שהוא מתיר שלשה דברים הוא נקרא ב"ד שרייא אמר רבי יודן בית דינו חלוק עליו בגיטין רבי ינאי צווח טיהרתם אתם את היולדות רבי סימון בשם ר יהושע בן לוי מעידותו של רבי חונייה מברת חוורן היא כהדא רבי זעירא אם מעידותו של רבי חונייה דברת הוורן היא רבי חנינה צווח טיהרתם את היולדות אי זו היא שיליא שאמרו כל שהיא דומה לחוט ערב וראשו תפחח כתורמוס רבן שמעון בן גמליאל אומר כל שהוא דומה לדקין של תרנגולין וראשה תפוח כקרקבן וחללה כחצוצרת ואין שילייא פחותה מטפח רב יהודה שלח שאל לרבי לעזר שיליא שיצתה מקצתה היום ומקצתה למחר אמר ליה אם לדם טוהר מונה מיום הראשון ואם לדם טמא מונה מיום השני אמר רבי מתנייה הדא דאמר בשלא יצא עמה וולד אבל אם יצא עמה וולד בין לדם טוהר בין לדם טמא אינה מונה אלא משעת יציאת הוולד רבי יוסי בן שאול בעא קומי רבי מהו לתלות שילייא בדבר שאינו וולד א"ל אין תולין שילייא בדבר שאינו וולד יצאת קשורה לו מהו אמר ליה אין שונין דבר שאי אפשר תנא רבי חנין דשמואל אין תולין שיליא בדבר שאינו וולד יצאת קשורה לו תולין אותה בו שמואל שאל לתלמידוי דרב מהו לתלות שילייא בנפלים אמרין ליה תולין שיליא בוולד ותולין שיליא בנפלים וקלסון שמואל דאינון אמרין שיטתיה דרבי בון תנא רבי חנין דשמואל תולין שילייא בוולד ואין תולין שילייא בנפלים שאינה פורשת ממנו עד שיגמור רבי זעירא בשם דרבנן הן דאת אמרת תולין שילייא בוולד שאין האשה מתעברת וחוזרת ומתעברת ויתלו אותה בנפלים שאין האשה מפלת וחוזרת ומפלת אני אומר עיברה תאומים ונימוקה שילייתו של שפיר משפירה של שלייתה רבי זעירא רב יהודה בשם רב תולין שילייא בוולד עד שלשה ימים ואין הוולד משתהא לאחר חבירו שלשה ימים אמר רבי זעירא מאן דמר הדא אמר הדא ואינון פליגין הדא על הדא אמר רבי בא אוקמה רב יהודה בשם רב הן דאת אמר תולין שילייא בוולד עד שלשה ימים כשיצא הוולד תחילה והן דאת אמר אין הוולד משתהא לאחר חבירו שלשה ימים כשיצא הסנדל תחילה אמר רבי מנא ויאות אילין להטייה נפקין קדמאי אמר רבי יוסי בי רבי בון נפתח לגדול נפתח לקטן נפתח לקטן לא נפתח לגדול אמר רבי יוחנן דרבי שמעון היא דרבי שמעון אומר נימוק הוולד עד שלא יצא אמר רבי יוחנן מודה רבי שמעון שהוא מוציא את אמו ימי לידה מעתה יהא הבית טמא אמר רבי בון בר חייה תיפתר שיצא כל שהוא נימוק אמר להן ר שמעון לחכמים אין אתם מודין לי במוציא את הספל מבית הפנימי לחיצון שהוא טהור אמרו לו מפני שהוא כטרוף אמר להן אף זה כטרוף הוא כלים שהיו שם בשעת יציאה מה הן נישמעינה מן הדא דתנינן תמן רבי ליעזר בן יעקב אומר בהמה גסה ששפעה חררת דם הרי זה תיקבר ונפטרה מן הבכורה ותני עלה אינה מטמא במשא אמר רבי יוחנן רבי שמעון ורבי ליעזר בן יעקב שניהן אמרין דבר אחד הדא אמרה כלים שהיו שם בשעת יציאה טהורין


מתוך: ירושלמי נידה ג ה (עריכה)

הלכה ה משנה[עריכה]

המפלת טומטום ואנדרוגינס תשב לזכר ולנקיבה טומטום וזכר ואנדרוגינס וזכר תשב לזכר ולנקיבה טומטום ונקיבה ואנדרוגינס ונקיבה תשב לנקיבה בלבד יצא מחותך ומסורס לכשיצא רובו הרי זה כילוד יצא כדרכו עד שיצא רוב ראשו אי זה רוב ראשו משתצא פדחתו המפלת ואין ידוע מה הוא תשב לזכר ולנקיבה ואם ידוע אם וולד הוא תשב לזכר ולנקיבה ולנדה המפלת ליום ארבעים אינה חוששת לוולד ליום ארבעים ואחד תשב לזכר ולנקיבה ולנידה רבי ישמעאל אומר יום ארבעים ואחד תשב לזכר ולנידה יום שמונים ואחד תשב לזכר ולנקיבה ולנידה שהזכר נגמר לארבעים ואחד ונקיבה לשמונים ואחד וחכמים אומרים אחד בריית זכר ואחד בריית נקיבה זה וזה לארבעים ואחד

הלכה ה גמרא[עריכה]

כל הן דתנינן תשב לזכר ולנקיבה י"ד טמאים וכ"ו טהורין נותנין עליה חומרי זכר וחומרי נקיבה הדא דאת אמר לביתה אבל לטהרות תשב לנקיבה טומטום וזכר אנדרוגינס וזכר תשב לזכר ולנקיבה וחוששין לזכר טומטום ונקיבה אנדרוגינס ונקיבה תשב לנקיבה בלבד ואין חוששין לזכר הדא אמרה ילדה זכר ונקיבה או נקיבה וזכר תשב לנקיבה מחותך שיצא ראשו מהו רבי יסא אמר איתפלגון רבי יוחנן ורבי לעזר רבי יוחנן אמר ראשו כרובו רבי לעזר אמר ראשו כאחד מאיבריו מתניתא פליגא על רבי יוחנן יצא מחותך או מסורס משיצא רובו הרי זה כילוד פתר לה בשיצא ראשו מתניתא פליגא על ר לעזר יצא כדרכו עד שיצא רוב ראשו הדא קדמיתא אמרה ראשו לא כלום פתר לה על מסורס רבי יונתן ורבי שמעון בן לקיש רבי יונתן כרבי יוחנן רבי שמעון בן לקיש כרבי לעזר רבי זעירא מחוי לחברייא פדחתו וגולגולתו הדא דבי גמליאל בי רבי ליאני בעא קומי רבי מנא מכיון דאת אמר וולד הוא מעתה הבא אחריו אינו בכור לא לנחלה ולא לכהן א"ל תיפתר שיצאו מתים רבי יצחק בר נחמן בשם רבי לעזר גולגולת העוף ברובו רבי זעירא בשם שמואל גרגרת העוף ברובו אתא עובדא קומי רבי יוסי באחד שניקב מלא מחט וכי אין אנו יודעין אי זה הוא רובו