יפה תואר על בראשית רבה/מח/טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | יפה תואר על בראשית רבה • פרשה מח | >>
א • ב • ג • ד • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • כ • 

לדף המדרש לכל הפרשה במדרש

מפני היחוד. ואע"ג דאהל אברהם היה מפולש ואם פתח פתוח לר"ה אין כאן יחוד. י"ל דאהל שרה לא היה מפולש והיה סגור מכל צד וע' לעיל בפל"ט:

כאן זקנה שיש בה לחלוחית. ויתפרש באים בימים הקרובים ונכונים לבוא בימים וכמו בירמיה ז' הבאים בשערים האלה ומה דכתיב ואברהם בא בימים הוא כי כבר הזקין ובא בימים וכמו בא אחיך במרמה שכבר בא:

חדל להיות לשרה. כי השרש חדל מורה לפעמים למניעה בזמן מה וכמו וכי תחדל לנדור אע"פ שיש בידו לנדור אח"ז. ולפעמים מורה על מניעה עולמית וכמו וחדל לעשות הפסח דאם עבר זמנו בטל קרבנו. ושתי ההוראות האלה נכונות לפרש בכתוב הזה. כי מניעה על זמן יתפרש חדל להיות לשרה אחרי שחזרה בדרך נס לנערותה. ומניעה עולמית כי מצד זקנותה חדל לעולם. וי"ס דגרסי שורי המד"א וכי תחדל לנדור כו' ויתפרש שורי מלשון דלוג ופירושו שוסתה לא פסקה לגמרי אלא לשעה כי דלגה מזמן לזמן: