יפה תואר על בראשית רבה/לה/ג
<< | יפה תואר על בראשית רבה • פרשה לה |
• א • ב • ג •
קישותי דבר שהוא מוקש לי. דריש קשתי מלשון היקש ודמיון וכדכתיב כמראה הקשת אשר יהיה בענן כן מראה וגו'. משום דק"ל כי זה לא נקרא קשת אחרי שאין בו יתר. והוא עגול רק לעינינו לא נראה בלתי החצי. וחציו השני הוא מתחת לאופק:
זו הוא מדת הדין שלמעלה. עיין ברש"י בחומש. ויש טעם לדרש זה כי כבר נאמר לפני זה אשר אני נותן ביני וביניכם ובין כל נפש חיה וגו'. והך קרא ל"ל:
פרשת נדרים. במו"ק פירש"י דקאי על פרשת ראשי המטות ולא על מסכת נדרים. ולפי מ"ש כאן גם פ' נסכים נראה דמיירי בדיני נדרים ונסכים:
כבר כתיב ביום השמיני. ל"ג כבר כי הקושיא איננו מיתורא דקרא רק משני כתובים הסותרים זה את זה. וכן הא דאמרינן והמתינו שם עוד ימים אחרים הוא ט"ס וצ"ל והמתינו שם יום אחד. ורק אגב שיטפא דלישנא דלעיל דאיתא שם ושהו שם עוד ימים אחרים כתוב ג"כ כאן ימים אחרים:
ובסוף חזרו ונצטערו על הדבר. מעיקרא ילפי ק"ו ומה משכן שאין קדושתו קדושת עולם וקרבן יחיד דוחה שבת דאיסור סקילה מקדש דקדושתו קדושת עולם וקרבן צבור ויוה"כ דענוש כרת מכ"ש שידחה וכמ"ש במו"ק ע"ש. ולא הבדילו בין צורך גבוה לצורך הדיוט ולכן הדליקו ג"כ נרות ואח"ז הצטערו ע"ז:
עד שיהיו המתים. פי' כי הברכה היתה מספקת להם להחיותם גם אם חיו עד קץ הימין:
חפצך אלו אבנים טובות ומרגליות. דתורה עדיפא מכל הון שבעולם כלומר שהעוסק בתורה לא יתאוה עוד לשום ממון שבעולם. ע"ד כי טוב סחרה מסחר כסף. ולפ"ז אין זה בכלל יקרה היא מפנינים דרישא דקרא:
א"ל חפצי וחפציך לא ישוו בה כו'. כי ארטבן שלח לר' חפץ יקר בחשבו כי כל אושר האדם הוא בעושר וחשב כי גם רבי שהיה עשיר מוקיר את הכסף והזהב וחושב כל אושר האדם הוא בכסף וזהב ובוודאי ישיב לו ג"כ דברים יקרים ואבני חפץ. אך רבי בשלוח לו מזוזה גלה לו דעתו כי הצלחת האדם ואשרו הוא בתורה ובחכמה. וארטבן לא הבין רמיזתו ושלח לו האם זה הוא חפץ יקר בעיניך אחרי אשר הוא שוה רק חד פולר. ואז ביאר לו רבי את דבריו כי אין אושר האדם הוא בכסף וזהב אך בחפצי שמים. בתורה ובחכמה: