יסוד ושורש העבודה/ט/ד

פרק ד - חודש ניסן

מיום אחד בניסן יגיל וישמח האדם מאוד ומאוד, כי הגיעו הימים אשר בהם חפץ ה' לגאלנו ולקדשנו במצוותיו, והן קרבו הימים אשר בהם נעשה רצונו לנחת רוח לפניו ית"ש במצוות רבות, באכילת המצה ובבל ייראה ובבל ימצא בכל גבולינו חמץ, ואכילת מרור, ושביתת יו"ט ושארי מצוות שבזה החודש. ומיום אל יום יצפה ויחכה בגילה ורנן על זה, שיבוא בקרוב על ידו נחת רוח ליוצרו ובוראו ית"ש ע"י קיום מצוות מקריות זמניות; וכל הקרב הקרב אל הזמן ההוא, תגדל שמחתו. ומה גם בהגיע תור עשייתם, כאשר יבוא לפנינו בע"ה, וכבר עלה זכרונו לטובה בשער א' פרק ה, ע"ש.

ייזהר האדם באפיית המצות בכל האופנים היותר מועיל, שלא יבא חס ושלום לידי איסור משהו חמץ בפסח, שהוא כעובד כוכבים ומזלות רחמנא ליצלן, כמבואר בזוהר הקדוש פרשת תצוה דף קפ"ב ע"א, וזה לשונו: כתיב (שמות לד ז): "אלהי מסכה לא תעשה לך", וכתיב בתריה: "את חג המצות תשמר" (שם, ח. מאי עביד האי לגבי האי? אלא הכי אוקמוה, מאן דאכיל חמץ בפסח כאילו דפלח לעבודה זרה לגרמיה. דהא רזא הכי הוא, דחמץ בפסח כמאן דפלח לעבודה זרה, דעבודה זרה איהו. [תרגום: כתוב: אלהי מסכה לא תעשה לך, וכתוב אחריו: את חג המצות תשמר. מה עושה זה אצל זה? אלא כך פירשוה: מי שאוכל חמץ בפסח, כאילו עבד לעבודה זרה, שכן הסוד כך הוא, שחמץ בפסח כמי שעובד לעבודה זרה, שעבודה זרהז הוא.]

ולקמן בעזר ה' נעתיק עוד מאמר מזוהר הקדוש מגודל זהירות איסור משהו חמץ בפסח. גם כל ירא וחרד ייזהר שלא יאכל כל שבעה ימי הפסח רק ממצה שמורה שהיה לה שימור משעת קצירה דווקא, כי יש חשש שירדו עליהם גשמים במחובר אחר שנתייבשו ומקבלים חימוץ אף במחובר, כמו שכתוב בשולחן ערוך סימן תס"ז: דגן שבמחובר שנתייבש לגמרי ואינו צריך ליניקה, כמאן דמנח בכדא דמי ומקבל חימוץ אם ירדו עליו גשמים. והוא דינא דגמרא, לכן ייזהר האדם מאוד בזה.

הגעלת כלים של פסח

וביותר צריך לזרז ולהזהר כל הירא וחרד לדבר ה', שלא ישתמש בפסח בכלים שנשתמשו בהם חמץ כל השנה ונתכשרו ע"י הגעלה, דהיינו כלי בדיל ונחושת, כי בלתי אפשר לנקרם היטיב בסדקים הקטנים שבהם בעניין שלא ישאר בהם משהו חמץ עכ"פ. ויותר טוב לאכול בפסח בקערות ודלובקאות של כלי חרס חדשים. והיורה של נחושת שמבשלים בה דגים, יכשיר ע"י ליבון, כי סתם יורה קביע בה מסמרים, וגם לפעמים טלאי, בעניין שאין מועיל לה הגעלה כלל. ואפילו יורה שאין בה מסמר וטלאי, עכ"פ בלתי אפשר לנקותה ממשהו חמץ שנשאר בסדקיה בעין. לכן ראוי לכל ירא וחרד להכשירן דווקא על ידי ליבון, אך שייזהר שיעשה ליבון בעצמו ולא יסמוך על אחד מאנשי ביתו. וגם יד היורה יכשיר אותה גם כן, ודי בזה.

סדר ערב פסח

בשלושה עשר לחודש, אחר תפילת מנחה, ילך בעצמו להביא מים למצת מצוה. וההליכה תהיה בשמחה עצומה מאוד, ויאמר כל עת ההליכה בשמחה עצומה מאוד: הנני הולך לשאוב מים היום כדי שיהיה למחר מים שלנו לינת לילה למצות מצה, כפי שציוונו חז"ל, לקיים מצות עשה ולא תעשה כנ"ל, וללוש בהם מצת מצוה שציוונו יוצרי ובוראי ית"ש במצות עשה לאכול בליל פסח. וגם בחזרת ההליכה יאמר כנ"ל. ואל יתרשל אדם בדיבורו בעניינים כאלה וכיוצא, כי בכל דיבור ודיבור עושה נחת רוח ליוצרו ובוראו ית"ש ויתעלה, ועושה בזה עבודה עצומה, כמבואר בזוהר הקדוש בהרבה מקומות, כל מלה ומלה דנפיק מפומיה דבר נש בקעא רקיעין ואעלת לאתר דאעלת ותמן אתבחנת כו'. ומצורף לדיבור היא השמחה שבלב. ודבר זה כתוב בתורה הקדושה: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה", הרי לפניך כתוב מפורש, אף שעבדו את הבורא ית"ש, אך תחת אשר לא עבדו בשמחה את ה' רחמנא ליצלן, מה כתיב אחריו בתוכחה על זה. ועל כן העיקר שיצורף השמחה עם הדיבור. וכוונת השמחה יהיה בלבו בכל הנ"ל, שבמצוה זו יזכה לקיים מצות יוצרו ובוראו ית"ש ויתעלה זכרו לעד באכילת מצה בלילה הראשונה, ודי בזה.

אור לי"ד בניסן יזהר מאד בבדיקת חמץ כראוי. ועל פי רוב מניחים על התנור בחורף עצים קטנים לייבשם, וייזהר לפנותם מן התנור מקודם כדי שיוכל לבדוק שם. ויברך ברכת הבדיקה בשמחה עצומה, ויכוין אל קיום מצות עשה ולא תעשה. ולמחר בערב פסח כשיגיע זמן שריפת החמץ יזדרז במצוה זו בעצמו, ולא על ידי שליח. ויאמר לשם יחוד כו' לקיים בזה מצות עשה ולא תעשה, כנ"ל:

אפיית מצה של מצוה

ואחר חצות היום יאפה מצה של מצוה, כדין הטור ושולחן ערוך וכמה פוסקים בשם הירושלמי, שאין יוצאין ידי חובתם כלל במצות מצוה אם לא שנאפה דוקא בערב פסח אחר חצות היום. ואם אף נאפה בערב פסח קודם חצות היום אסרו רבותינו, כמבואר בטור. וזה לשונו סימן תנ"ח: אין מתחילין להתעסק בפת בי"ד עד אחר ו' שעות, ואיתא בתשובה, מעשה באחד שאפה מצות קודם ד' שעות וכבר ביער חמצו, ואסרו רבותינו המצה, דאתקש לפסח, וכיון דפסח אינו נשחט אלא מו' שעות ולמעלה אף מצה כן, אבל ר' אלעזר הגדי ור' שמואל הכהן התירו, אך לכתחילה יש להיזהר. ואבי העזרי הביא תוספתא, יוצאין במצה ישנה ובלבד שיעשנה לשם פסח, וכתב דבירושלמי פליג אתוספתא ואוסר אפילו עשאה לשם פסח, וכיון דבירושלמי אוסר, ראוי להחמיר שלא לעשות קודם חצות. עכ"ל הטור. והבית יוסף מפלפל פלפול גדול וארוך בזה, וכתב שאפשר לפרש שגם התוספתא סובר שאין יוצאין במצת מצוה כי אם נעשית בערב פסח אחר חצות, ועי"ש. על כל פנים אחיי ורעיי, עיניכם תחזינה מישרים במצת מצוה לדעת הירושלמי ודעת רבותינו שמביא הטור, אין יוצאין בה אפילו בדיעבד אם לא נאפה בערב פסח אחר חצות דווקא. ודעת הטור ובית יוסף גם כן להחמיר. לכן ראוי להזהיר ולהוכיח גם כן להמון עם על זה שלא יקלו בזה חס ושלום, כי חדשים מקרוב באו מכמה שנים הקלו בזה ואופין מצת מצוה כמה ימים קודם פסח עם שאר המצות, ודי בהערה זו.

וראיתי בספרים לומר הלל בעת לישה ועריכה ואפיית המצה של מצוה, דוגמת עשיית קרבן פסח. ועל כל פנים יגיל וישמח בלבו שמחה עצומה עד מאוד כל עת הלישה והעריכה ואפייה של מצת מצוה, וישגיח בעצמו בשמחת לבו מאוד, ודי בזה.

הזמנה מלתא היא, אם מזמין יין צימוקים לד' כוסות יראה שיהיה היין טוב ומשובח, כי גם בכל המצוות אין ראוי לקמץ, מה גם במצוה זו שהפליגו בה חז"ל, אפילו עני שבישראל לא יפחות כו', לכן ראוי להזהר בכל מה דאפשר שיהיה היין משובח יותר. ודי בזה.

ועל כרפס יזמין עלי בצלים, כי על הפיטרזייל חי אין ראוי לברך עליו בורא פרי האדמה.

ועל מרור יזמין תמכה שקורן קריין לגוררו על הרייב"א אייזן דווקא, כי בלאו הכי אפשר שלא יוכל לאכול ממנו כזית מרור אגב חורפיה, ועל ידי גרידא בקל יכול לאכול ממנו כזית, דעד שעת האכילה על הסדר יופג קצת המרירות. אך למחר בליל שני של פסח מוכרח אדם לגרור שנית קודם הסדר, כי זה שנגרר מאתמול נפגם טעם מרירותא מכל וכל. ואף אם יהיה הכלי מכוסה בכיסוי היטיב עד הסדר הב' אינו מועיל, כל זה ניסיתי בעצמי. ובספר אליה רבה מתיר לגרור תמכא ביום טוב, וראוי לסמוך על דעת המקילין לצורך מצוה.

והזרוע יזהר שלא יהא מבשר עוף, כי רוב נשים עושים צוואר של עוף לזרוע.

על תפילת המנחה של יום זה באנו להזהיר שיהיה בעונתה, כי עינינו ראו רבים עוברים זמן מנחה זו מחמת טרדת היום. אך אדם מועד לעולם, ואשרי אדם מפחד תמיד להיות תפילת המנחה לזכרון תמיד כל היום ההוא ובל יעבור זמנה חס ושלום, ולהכין בזריזות כל צרכו הכל מוקדם בכל מה דאפשר, ודי בזה. ואחר כל הנ"ל, ילך לבית הכנסת להתפלל תפילת המנחה בזמנה ובכוונה עצומה. ואחר תפילת המנחה יסדר סדר הקרבת הפסח, וכבר נדפס בסידורים, ומקודם יקרא בחומש הפרשה בפרשת בא – דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשור לחדש הזה ויקחו להם איש שה וגו'. ואחר קריאת הפרשה יאמר סדר ההקרבה בסידור כנ"ל.

וכשיגיע זמן תפילת ערבית, יתפלל בכוונה עצומה ביתר שאת ויתר עז משאר הימים. וביחוד בברכת אמת ואמונה, כי יומא קא גרים הכוונה יתירה, כי זה היום עשה ה' נפלאות גדולות במצרים לעינינו לגאלנו משם. ועל כן יכוין ביתר שאת כל הכוונות הראויות בברכה זו שביארנו למעלה בתפילת החול יותר ויותר בהודאה ובשמחה עצומה, כי הוא זמן גרמא. ודי בהערה זו.

עתה באתי כמזכיר להוסיף אזהרה בקריאת שמע דיום טוב, אף ששבת ויו"ט לאו זמן תפילין הוא, מכל מקום יכוין בפסוק "וקשרתם לאות" וגו' בזה הלשון: הריני מקבל עלי מצות עשה זו של תפילין לקיימה אחר יום טוב, כאמור למעלה בקריאת שמע דשבת, ע"ש.