טור אורח חיים תנח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
צפייה בדפוסים הישנים להגהה ולהורדה · מידע על מהדורה זו

<< | טור · אורח חיים · סימן תנח | >>

סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב

מפרשים בהמשך הדף (שלימות: 75%):    בית יוסף ב"ח דרכי משה ד"מ הארוך דרישה פרישה

טור[עריכה]

אין מתחילין להתעסק בפת בי"ד עד אחר שש שעות.

ואיתא בתשובה: מעשה באחד שאפה מצות קודם ד' שעות וכבר ביער חמצו, ואסרו רבותינו המצה, דאיתקש לפסח וכיון דפסח אינו נשחט אלא משש שעות ולמעלה אף מצה כן. אבל רבינו אליעזר הגדול ור' שמואל הכהן התירו. אך לכתחילה יש ליזהר משום חביבה מצוה בשעתה.

ואבי העזרי הביא תוספתא: יוצאין במצה ישינה ובלבד שיעשנה לשם פסח, וכתב דירושלמי פליג אתוספתא ואוסר אפילו עשאה לשם פסח, וכיון דירושלמי אוסר ראוי להחמיר שלא לעשות קודם חצות, ובשעת הדחק, שלא ימצאו לאפות ליל מוצאי שבת משום חג העובדי גילולים, ראוי לסמוך על התוספתא ולהתיר, מכל מקום יעשו ג' מצות בליל פסח משום חביבה מצוה בשעתה.

וכן כתב רב מתתיה: ערב פסח שחל להיות בשבת, דקיימא לן מבערין הכל מלפני השבת ומשיירין מזון שתי סעודות, ולמה אין מבערין הכל ויאפו מצה ויאכלו בשבת, כדי להדר המצוה, שלאחר שמילא כריסו ממנה אינו מברך עליה, הלכך אל תאפו מצה אלא במוצאי שבת מפני מראית העין, שאם אתם אופים מערב שבת, אחרים מזלזלים במצות ומקילין בה, אף על פי שמותר לאפותה מערב שבת, חזקו והדרו המצוה ואפו במוצאי שבת בזמנה. עד כאן. וכיוצא בזה השיב הרב רבי יהודה הכהן על ששאלוהו מהו לאפות מצות שצריכות בליל ב', מערב יום טוב. והשיב: חביבה מצוה בשעתה ויאפו בליל שני.

ורב האי כתב: מנהג אבותינו לבער חמץ מערב שבת ולאפות מצה, וגדר גדרו קדמונינו שלא לאפות מצה מערב שבת שלא יבא לידי איסור, ובמוצאי שבת אופין מצה כתיקונה, ואנו אין לנו אלא מנהג אבותינו לאפות מערב שבת ולא לטרוח ביום טוב ולאחר אכילת מצה, אלא זריזין מקדימין למצוה. עד כאן. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל היה מבער הכל מלפני השבת ומשייר מזון שני סעודות, ואופה מצות מערב שבת.

ואני ראיתי בברצלונא מהמדקדקין שהיו אופין כל מה שצריכים למועד מקודם המועד, שאם יתערב עמו משהו מחמץ שיתבטל קודם איסורו:

בית יוסף[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

אין מתחילין להתעסק בפת בי"ד עד אחר ו' שעות וכו' מדכתב דאיתקש לפסח משמע דבמצה שהוא עתיד לצאת בה י"ח מיירי דאילו שאר מצה שאדם אוכל בפסח לא איתקש לפסח וכ"מ נמי ממ"ש אך לכתחלה יש ליזהר משום חביבה מצוה בשעתה וכ"מ עוד ממ"ש ואבי העזרי הביא תוספתא יוצאין במצה ישינה וכו' ומ"ש ואסרו רבותינו וכן מ"ש הירושלמי אוסר היינו לומר שאסור לצאת בהם ידי חובת מצה אבל לאכלם שלא לשם מצוה אין בהם צד חשש איסור כלל אבל קשה ממ"ש ובשעת הדחק שלא ימצאו לאפותה ראוי לסמוך על התוספתא ולהתיר מ"מ יעשו שלש מצות בליל פסח משום חביבה מצוה בשעתה ואם איתא דבמצה דמצוה דוקא מיירי עד השתא הרי כבר כתב דראוי לסמוך על תוספתא ולהתיר והיכי הדר ביה ואמר מ"מ יעשו שלש מצות בליל פסח ומש"ה איכא למימר דבכל מצה איירי בין שהיא של מצוה בין שאינה של מצוה וה"ק אין מתעסקין בה בשום מצה כלל עד אחר שש שעות ובשעת הדחק שלא ימצאו לאפות בליל מ"ש ראוי לסמוך על התוספתא ולהתיר להתעסק בפת מערב שבת והיינו דוקא במצה שאינה לשם מצוה אבל מ"מ אותה שלשם מצוה יעשה בליל פסח משום חביבה מצוה בשעתה וכן נראה מדברי רב מתתיה שכתב ולמה אין מבערין הכל ויאפו מצה ויאכלו בשבת וכו' הלכך אל תאפו מצה אלא במ"ש משמע דשום מצה אין אופין מע"ש אפילו אינה של מצוה ונראה לפרש דלא מיירי אלא במצה של מצוה כדמוכח כל הנך לישני ומ"ש ובשעת הדחק שלא ימצאו לאפות ראוי לסמוך על התוספתא ולהתיר מ"מ יעשו ג' מצות בליל פסח וכו' ה"ק בשעת הדחק מן הדין ראוי לסמוך על התוספתא ולהתיר אבל מ"מ משום חביבה מצוה בשעתה יעשה ג' מצות בליל פסח כלומר משום מצוה מן המובחר יעשה בליל פסח וכן מ"ש רב מתתיה הלכך אל תאפו מצה אלא במ"ש משום מצה דמצוה הוא דקאמר הכי אבל מצה שאינו יוצא בה י"ח מצה אופה אותה כל זמן שירצה. ואפשר דבכל מצה מיירי דאפילו אותה שאינה לצאת בה י"ח אין מתחילין להתעסק בה עד אחר שש שעות דאע"ג דמצה דאיתקש לפסח היינו אותה שיוצא בה י"ח שם מצה אחד הוא ולפ"ז אתי הא דקאמר מ"מ יעשה ג' מצות בליל פסח כפשוטו וכו' וכן נראה ממ"ש המרדכי בפ"ק דפסחים נשאל ר"ש משנ"ץ כשחל פסח להיות באחד בשבת אם אסור לאפות המצות מיום הו' והשיב דאסור משום דאיתקש לפסח כדאמרינן בע"פ (קכ:) אכל מצה לאחר חצות לא יצא דאיתקש לפסח וגם בתשובת ר' יהודאי גאון כתב לאיסור גם ראיתי תשובת ר"ת שאסר שמא יאמר פסח הוא משבת שעבר ויש מתירין מדתניא בתוס' יוצאין במצה ישינה ובלבד שנעשית לשם פסח מיהו יש לדחות דהתם מיירי במצה שנאפית כהלכתה אחר שש ומחצה לשם מצה כלומר בשנה שעברה ומהא דתניא בתוס' י"ד שחל להיות בשבת אופה לו מצה מע"ש נראה להתיר ועוד ראיה להתיר מדתנן (לה.) חלות תודה ורקיקי נזיר עשאן למכור בשוק יוצא בהן ועוד ראיה להתיר מדגרסינן בירושלמי פרק כ"ש מצה ישינה פלוגתא דב"ש וב"ה וכו' ובא מעשה לפני מורי ה"ר יחיאל מפרי"ש והתיר והקישא דמצה לפסח לא הוי אלא לענין אכילה ולא לענין אפייה אמנם ג' מצות של מצוה יש לאפות בליל פסח במ"ש משום דחביבה מצוה בשעתה עכ"ל ומדכתב אמנם שלש מצות של מצוה משמע ודאי דעד השתא אפילו בשאינן של מצוה מיירי ולפ"ז מ"ש רבינו אך לכתחלה יש ליזהר משום חביבה מצוה בשעתה וכן מה שכתב ואבי העזרי הביא תוספתא יוצאין במצה ישינה וכו' נ"ל דמיירי לפי מנהג אשכנז שעושים המצות של מצוה גדולות שיספיקו לסעודות ימים ראשונים ואין עושין מצות אחרות לאותם ימים דהשתא מצות דאכילה דידהו היו של מצוה א"נ למנהגא דידן דמצות של מצוה לחוד ומצות לאכילה לחוד מצות שאינם למצוה תלוי במצה של מצוה כמ"ש דשם מצה חד הוא הלכך למ"ד דבמצות של מצוה יש ליזהר משום חביבה מצוה בשעתה גם במצה שאינה למצוה יש ליזהר ולאבי העזרי דמייתי תוס' יוצאים במצה ישינה כיון דמצה של מצוה שרי לאפות קודם הפסח כ"ש מצה שאינה של מצוה:

וכ"כ רב מתתיה ע"פ שחל להיות בשבת וכו' הלכך אל תאפו מצה אלא במ"ש מפני מראית העין נראה לפרש דהיינו שהרואה שאופה מצה מע"ש יהא סבור שאוכלים ממנה בשבת ויבא לאכול מצה בשבת ונמצא מזלזל במצות שלאחר שמילא כריסו ממנה בירך עליה וזהו שכתב שאם אתם אופים מע"ש אחרים מזלזלים במצות והמרדכי כתב בפרק קמא דפסחים דוגמת תשובה זו דרב מתתיה בשם רב יהודאי גאון וז"ל פסח שחל להיות באחד בשבת אל תאפו מצות מיום הששי מפני מראית העין ואע"פ שמותר לאפות מע"ש מ"מ נראה כמכין משבת לי"ט והדרו המצה ואפו אותה במ"ש בזמנה ותאכל בזמנה עכ"ל ונ"ל שמ"ש נראה כמכין משבת לי"ט דהיינו לומר שהרואה בליל מוצאי שבת מצה אפויה אתי למימר שנאפית בשבת ולפ"ז מ"ש מפני מראית העין היא מפני חשש זה שלא יאמרו שנאפית בשבת ואע"פ שהיה אפשר לפרש דלכך נתכוין רב מתתיה במ"ש מפני מראית העין מ"מ מתוך לשונו לא משמע שנתכוון אלא למה שפירשתי:

וכיוצא בזה השיב ה"ר יהודה הכהן על ששאלוהו מהו לאפות מצות שצריכות בליל ב' מעי"ט וכו' כלומר למדנו מדבריו דחביבה מצוה בשעתה ומש"ה שפיר דמי לאפות מצות בליל הי"ט עצמו ואע"ג דלא נקטינן כרבי יהודה הכהן בהא שהרי כל העולם אופים מעי"ט מצות הצריכות ליל ב' שאני התם שאופים אותם אחר זמן הקרבת קרבן פסח אבל לאפות קודם זמן הקרבת קרבן פסח נקטינן כוותיה דלא יקדים לאפותם מע"ש:

ורב האיי כתב מנהג אבותינו לבער חמץ מע"ש ולאפות מצה וכו' וגדר גדרו קדמונינו וכו' כלומר קצת חכמים קדמונים גדרו גדר שלא לאפות מצה מע"ש שלא יבואו לידי איסור כלומר שלא יבואו לאכול מצה בשבת שהוא ערב פסח או שכשיראו מצה במ"ש אפויה מיד יאמרו שבשבת נאפית ויסברו שאפייתה בע"פ דוחה את השבת ואנו אין לנו אלא מנהג אבותינו ולא חיישינן למה שחשו קדמונינו דטפי עדיף לאפות מע"ש ולא לאחר מלאפות בליל י"ט שנמצא טורח בי"ט בדבר שהיה אפשר לעשותו קודם לכן וגם מאחר מלאכול מצת מצוה עד שיאפנה ולא נכון לעשות כן אלא להקדים לעשות המצוה בתחלת זמנה דזריזים מקדימין למצות כדאיתא בפ"ק דפסחים (ז.) ור"י כתב ג"כ בשם התוספות שיותר טוב לאפותה מע"ש שאם יאחר מלאפות עד לילי י"ט איכא למיחש שמא יפשע ויאחר באפיית מצה עד שיאכל אפיקומן אחר חצות והוא כנגד הפסח ואינו נאכל אלא עד חצות וכן מנהג העולם לאפות מע"ש:

וא"א ז"ל היה מבער מלפני השבת וכו' דין הביעור והשיור כבר נתבאר בסימן תמ"ד אלא משום דהוה בעי רבינו לכתוב שהרא"ש היה אופה מצות מע"ש כתב כל מה שהיה עושה בע"ש:

ואני ראיתי בברצלונא מהמדקדקים שהיו אופים כל מה שצריכים למועד מקודם המועד וכו' מכאן יש להוכיח קצת דמ"ש אין מתחילין להתעסק בפת בי"ד עד אחר ו' שעות בכל מצה איירי אפילו אינה לשם מצוה דאל"כ מה ענין זה שראה בברצלונא שהיו אופין כל מה שצריכים למועד מקודם המועד לכותבו בסי' זה: כתב ר"י בח"ג מותר לאפות מצה בע"פ קודם שש שעות אפילו עדיין חמץ קיים כ"כ התוספות בפ' כ"ש ודייקו כן מההיא דחלות תודה ורקיקי נזיר עשאה לעצמו וכו' ופי' וה"ה אם עשאה לשם מצה קודם הפסח יום או יומים או יותר ואע"ג דאמרינן בירושלמי דמצה ישינה שעשאה קודם הפסח חדש או ב' חדשים פסולה משום דבידוע שלא דקדק בה מחמץ הא דקדק בה שפיר דמי אע"פ דחמץ קיים עדיין עכ"ל ובהגהות מיימון פ"ו מנהג כשר שלא לאפות מצה בעוד החמץ קיים ואם אפה לא הפסיד ע"כ ונהגו כל העולם שלא להתחיל ללוש עד אחר שש שעות ואין לשנות המנהג :

בית חדש (ב"ח)[עריכה]

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

אין מתחילין וכו' אין זה מפורש בתלמוד אלא שכך נהגו וכ"כ ברוקח מנהג לאפות בע"פ ממנחה גדולה ואילך:

ומ"ש ואיתא בתשובה וכו' עד דאיתקש לפסח פי' דבס"פ ערבי פסחים איתא אמר רבא אכל מצה אחר חצות לראב"ע לא יצא י"ח ומשיק דטעמא דכיון דאהדריה קרא לעמוד במקום הפסח כפסח דמי וס"ל דלעשייה נמי איתקש דמה עשייתו מז' ומחצה אף עשיית המצה כן ואם הקדים אסורה פי' אסור לצאת בה י"ח מצה ולפי זה לאחר שש דקאמר לאו דוקא אלא לאחר שש ומחצה קאמר כמו בפסח:

ומ"ש אבל ר"א הגדול ור"ש הכהן התירו וכו' טעמם דה"א בתוספתא דבסמוך וס"ל דלא איתקש לפסח אלא למאי דאהדריה קרא לאכילה כדאיתא התם אבל לא לעשייה וכ"כ במרדכי בשם רבינו יחיאל מפרי"ש:

ומ"ש ואבי העזרי הביא תוספתא וכו' איכא להקשות דילמא התוספתא מיירי במצה ישנה שנעשית בשנה שעברה לאחר ו' ומחצה לשם מצה וי"ל דא"כ היה צריך לפרש ובלבד שיעשנה לשם פסח לאחר ו' ומחצה או שלא לומר כלל ובלבד וכו' דהא פשיטא היא לפי זה ועיין במרדכי ספ"ק דפסחים במ"ש בדין זה:

ומ"ש דבירושלמי פליג אתוספתא ואוסר וכו' איכא לתמוה דבירושלמי איתא מצה ישינה פלוגתא דב"ש וב"ה אמר רבי דברי הכל היא מכיון שלא עשאה לשם פסח דבר ברי הוא שלא דקדק בה אלמא דאם עשאה לשם פסח דברי הוא דדקדק בה אף רבי מודה דיוצא בה אליבא דב"ה אף על פי שעשאה קודם פסח זמן הרבה וכ"כ במרדכי והגהת מיימונית בשם הירושלמי דמתיר. ואפשר דראבי"ה מפרש דהתם קאמר דמדאורייתא יוצא בה כיון שדקדק בה אבל מדרבנן אינו יוצא בה כמו בסוכה ישנה דסבירא ליה לב"ה דכשר מדאורייתא ואפ"ה צריך לחדש בה דבר כדאיתא בירושלמי הביאוהו התוס' בפ"ק דסוכה (בדף ח') ומשמע דאפילו עשאה לשם חג בעינן חידוש תוך שלשים מדרבנן מאחר שעשאה כבר קודם שלשים לחג וכיון דבעינן חידוש ובמצה לא אפשר לחדש בה אינו יוצא בה מדרבנן לפי הירושלמי ונראה דכך הוא הנכון דאין יוצאין במצה האפוייה קודם שלשים אפילו עשאה לשם פסח ותוספתא נמי דתני יוצאין בה מדאורייתא קאמר דיוצאין ומה שהאריך ב"י במה שהביא רבינו דברי הגדולים בדין זה אי מיירי דוקא במצה של מצוה או אפילו בשאינה של מצוה ונכנס בכמה דוחקים נלע"ד דהגדולים איירי בכל המצות הנעשים בשימור שכל אחת מהם כשרה לצאת בה י"ח וכמו דאנו נוהגין ומש"ה כתבו דאיתקוש לפסח דכ"א וא' איתקש לפסח כיון שנעשית בשימור ואתי נמי שפיר מ"ש דחביבה מצוה בשעתה וכן מ"ש דיוצאין במצה ישינה שכיון דכולם נעשו בשימור כל אחד ואחד כשירה לצאת בה ידי חובת מצה וראבי"ה שאמר דראוי לסמוך על התוספתא ומכל מקום יעשו שלש מצות וכו' ה"ק דראוי לסמוך על התוספתא ולעשות כל המצות לשם שימור אף קודם שש שעות וכשרה לצאת בה אלא דמ"מ יעשו שלש מצות מיוחדים בליל פסח אם אפשר כדי לצאת בהם באותה לילה ולא באחרות משום חביבה מצוה בשעתה ומיהו אם אי אפשר לעשותה בשעתה דיוצאין אף באותן שנעשו קודם שש בשימור כדעת ר"א הגדול ור"ש הכהן וע"ז אמר וכן כתב רב מתתיה כלומר דרב מתתיה וראבי"ה ור"ש הכהן ור"א הגדול כולן תופסים שיטה אחת דמותר לאפות קודם שש ולצאת בה ידי חובת מצה מדינא אלא דלכתחלה חביבה מצוה בשעתה וכיוצא בזה כתב הר"י כהן ולאפוקי משאר רבותינו דלעיל שאוסרין המצות מלצאת בהן ידי חובת מצה אף בדיעבד ואח"כ כתב דרב האי תופס סברא שלישית דמנהג אבותינו לאפות לכתחלה מערב שבת ולא בליל פסח ואע"פ שגדר גדרו קדמונינו שהיו לפני אבותינו שלא לאפות מצה בערב שבת והיינו שמא יבא לאכלו ממנו בשבת ונמצא מזלזל במצות וכמו שכתב רבינו מתתיה א"נ כמ"ש רב יהודאי גאון דנראה כמכין לשבת ויבאו להכין מכל מקום אנו אין לנו אלא מנהג אבותינו: כתב המרדכי בשם רב יהודאי גאון פסח שחל להיות באחד בשבת לא תאפו מצה ביום הששי מפני מראית העין דאעפ"י שמותר לאפות מע"ש מ"מ נראה כמכין משבת לי"ט והדרו המצוה ואפו אותה במ"ש בזמנה ואכלו אותה בזמנה עכ"ל נראה דמתחלה אמר מפני מראית העין והדר פי' דמראית עין דקאמר היינו משום דנראה כמכין וכו' ור"ל דכיון דהאפייה בע"ש היא ממנחה ולמעלה כמו בכל ע"פ וקי"ל בפ' מקום שנהגו דאסור לעשות מלאכה בע"ש מן המנחה ולמעלה אא"כ לצורך שבת השתא כיון שאפיית המצות אינן לצורך שבת אלא לצורך י"ט נראה כמכין משבת לי"ט ויאמרו דמותר להכין משבת לי"ט דאל"כ אמאי אופין ממנחה ולמעלה בע"ש שלא לצורך שבת אם לא דאף בשבת עצמו מותר להכין לצורך י"ט וז"ש נראה כמכין דמכין ממש ודאי לא הוי וב"י כתב לפרש בדרך אחר ולא נהירא ע"ש:

דרכי משה[עריכה]

(א) וכן המנהג במדינות אלו ללוש מצות של מצוה אחר חצות י"ד אבל שאר מצות אופין קודם לזה ולא ראיתי שום חשש בדבר זה וכתב בא"ז וטעם הנוהגים לאפות מצות בליל י"ט שני משום דאמרינן פרק ע"פ (קט"ו:) מרור צריך לשקועיה בחרוסת משום קפא פירוש ארס של חזרת ואמר שם בההיא שמעתא קפא לכולהו חמימי פירוש ארס של ירקות חמין רפואה להן לכך אופין בליל שני שיהיו המצות חמין ויבטלו קפא של מרור עכ"ל ויש ללמוד מזה דטוב להשמר המצות חמין אם אפשר כדי להשמר מן הקפא: