ילקוט שמעוני על אסתר/הכל

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


מתוך: ילקוט שמעוני על אסתר א (עריכה)

ילקוט שמעוני על אסתר · א · >>

רמז תתרמד[עריכה]

"ויהי בימי". רבי תנחומא בשם רבי חייא רבי ברכיה בשם רבי אלעזר מדרש זה עלה בידינו מן הגולה כל מקום שנאמר ויהי בימי צרה. אמר רבי שמואל בר נחמני חמשה הם ויהי בימי אמרפל מה צרה היתה שם עשו מלחמה, לאוהבו של מלך שהיה שרוי במדינה ובשבילו היה המלך נזקק למדינה, כיון שבאו הברברים ונזדווגו לו התחילו הכל צווחין ווי שאין המלך נזקק עוד למדינה מעתה, כך העולם לא נברא אלא בשביל אברהם. כיון שבאו כשדים ונזדווגו לו התחילו הכל צווחין ווי הה"ד וישובו ויבואו אל עין משפט היא קדש, אמר רבי אחא לא באו להזדווג אלא לתוך גלגל עינו של עולם, עיין שעשתה מדת הדין בעולם היו מבקשין לסמותה, היא קדש שקדש שמו של הקב"ה בכבשן האש וכיון שבאו כשדים להזדווג לו התחילו הכל צווחין ווי ויהי בימי אמרפל, ויהי בימי אחז מה צרה היתה שם ארם מקדם ופלשתים מאחור, לבן מלכים שנזדווג לו פדגוגו להמיתו, אמר אם אני הורגו עכשיו אני מחוייב מיתה למלך, הרי אני מושך יונקתו ממנו ומעצמו הוא מת, כך אמר אחז אם אין גדים אין תיישים, אם אין תיישים אין צאן, ואם אין צאן אין רועה, ואם אין רועה אין עולם, כך היה סבור בדעתו לומר אם אין קטנים אין תלמידים אין חכמים, ואם אין חכמים אין זקנים, ואם אין זקנים אין נביאים, ואם אין נביאים אין רוח הקודש, ואין הקב"ה משרה שכינתו בעולם, הה"ד צור תעודה חתום תורה בלמודי. רבי חוניא בשם רבי אלעזר למה נקרא שמו אחז שאחז בתי כנסיות ובתי מדרשות, ר' יעקב בשם רבי אחא וחכיתי לה' המסתיר פניו מבית יעקב אין לך שעה קשה כאותה שכתוב ואנכי הסתר אסתיר פני, מאותה שעה קויתי לו שאמר כי לא תשכח מפי זרעו, ומה הועיל הנה אנכי והילדים אשר נתן לי ה' לאותות ולמופתים וכי ילדיו היו והלא תלמידיו היו אלא מלמד שהיו חביבים עליו והיה קורא אותם ילדיו, וכיון שאחז בתי כנסיות התחיל הכל צווחין ווי. ויהי בימי יהויקים מה צרה היתה שם ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו, למלך ששלח פרוזדגמא שלו למדינה, מה עשו לו בני המדינה נטלו אותה וקרעו אותה ושרפו אותה באש, אמרו אוי לנו כשירגיש המלך הדברים הללו, הדא הוא דכתיב ויהי כקרא יהודי שלש דלתות וארבעה, תלתא ארבעה פסוקי, כיון שהגיע לפסוק היו צריה לראש מיד יקרעה בתער הסופר והשלך אל האש, כיון שראו כך התחילו הכל צווחין ווי. ויהי בימי שפוט השופטים, מה צרה היתה שם ויהי רעב בארץ, למדינה שהיתה חייבת ליפס למלך, שלח המלך גבאי טמיון לגבותה, ומה עשו בני המדינה נטלו אותו וה כו אותו וגרבו אותו, אמרו אוי לנו כשירגיש המלך בדברים הללו מה שבקש לעשות לנו עשינו לו, בימי שפוט השופטים היה אחד מישראל עובד אלילים היה הדיין מבקש להעביר עליו הדין היה הוא בא ומלקה את הדיין, אמר מה שבקש לעשות לי עשיתי לו, אוי לו לדור ששפטו את שופטיהם, כיון שראו כך התחילו הכל צווחין ווי. ויהי בימי אחשורוש מה צרה היתה שם להשמיד להרוג ולאבד, למלך שהיה לו כרם ונזדווגו לו שלשה שונאים, הראשון התחיל מקטף בעוללות, והשני מזנב באשכולות, והשלישי מעקב בגפנים, כך פרעה הרשע מקטף בעוללות כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, נבוכדנאצר הרשע התחיל מזנב באשבולות החרש והמסגר אלף, המן הרשע בקש לשרש את הגפנים להשמיד להרוג ולאבד, כיון שראו כך התחילו הכל צווחין ווי, ויהי בימי אחשורוש. אבא גוריון איש צדיין אמר חמשה דברים מדסגן דייני שקראי סגיאו סהדי שקרא, מדסגן דילטוריא סגיאו ממוניהון דגוברין חטופין, מדסגא אפייא חצופתא אתנטלת יקרא מן ברייתא, מדאמר זעירא לרבא אני רב מינך אתקטעו שניהון דבני נשא, מדארגיזו בני חביבא קדם אבוהון דבשמיא העמיד עליהם מלך חנף זה אחשורוש ממלוך אדם חנף", ולמה הקב"ה ממליך חנף בשביל מוקשי עם, ולמה נקרא אחשורוש חנף שהרג אשתו בשביל אוהבו ואוהבו בשביל אשתו יש לך חנף גדול מזה, וכיון שראו מלך חנף זה צווחו ווי ויהי בימי אחשורוש:

רמז תתרמה[עריכה]

הוא אחשורוש, חמשה הוא לטובה וחמשה הוא לרעה, הוא היה גבור ציד, הוא עשו אבי אדום, הוא דתן ואבירם, הוא המלך אחז, הוא אחשורוש הוא ברשעו מתחלתו ועד סופו. לטובה אברם הוא אברהם, הוא משה ואהרן, הוא יחזקיה המלך, הוא עזרא עלה מבבל, דוד הוא הקטן, רבי ברכיה בשם רבנן אית לך אוף חד הוא טב מכלהון ה' הוא האלהים שמדת רחמיו לעולם. אמר רבי אחשורוש אחיו של ראש ובן גילו של ראש, אחיו של נבוכדנאצר הרשע שהחריב בית המקדש והוא בקש להחריב דכתיב ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה, ושמואל אמר שהושחרו פניהם של ישראל כשולי קדרה, ורבי חנינא אמר שכל הזוכרו אומר אח לראש, ורבי חנינא אמר שהכל נעשו רשין כבימיו, דכתיב וישם המלך אחשורוש מס.

דבר אחר ויהי בימי אחשורוש זה שאמר הכתוב כאשר ינוס איש מפני הארי ופגעו הדוב, ארי זה בבל שנמסרו ישראל בידם שנאמר קדמיתא כאריא. הדוב זה מדי שנאמר תנינא דמיא לדוב, ובא הבית וסמך ידו אל הקיר באו לבנות בית המקדש ועמד עליהם המן הרשע הוא [ובנו] שמשי הסופר (כלומר שמשי בנו של המן) ומשם ירד פרוזבוטי מרדכי שיבנה בית המקדש, אמרי ישראל מרדכי הוא משבטו של בנימין שנאמר ובין כתפיו שכן, לפיכך ירד פרוזבוטי כנגדן, מרדכי ירד בשביל שיבנה בית המקדש בימיו, והמן ירד בשביל שיבטל בנין הית המקדש בימיו שכך כתיב ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה לפיכך צווחו ווי ויהי בימי אחשורוש:

הוא אחשורוש שבימיו נתקיים והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות ואין קונה הוא שנתקיים בימיו נם נמכרתם ולא בכסף תגאלו, למה היו ישראל דומין ליונה שעומדת על פי השובך ולא היתה יכולה ליכנס מפני שהיה הנחש בפנים, לצאת לא היתה יכולה מפני הנץ שהיה עומד בחוץ, כך אמרו ישראל אם נברח למדינות רחוקות כבר כתב עלינו המן לארבע רוחות השמים להשמיד להרוג ולאבד, ואם נהיה בשושן הבירה כבר אנו מסורים בידו, לקיים מה שנאמר והיו חייך תלוים לך מנגד.

דבר אחר הוא אחשורוש שעל אשה נטל עצה ועל אומה שלימה לא נטל עצה. ד"א הוא אחשורוש שהרג אשתו בשביל אוהבו והרג אוהבו בשביל אשתו:

המולך אמר רב שמלך מעצמו, אמרי לה לשבח ואמרי לה לגנאי, אמרי ליה לשבח דלא הוה אינש דחשיב למלכותא כוותיה, ואמרי ליה לגנאי דלא הוה חזי למלכותא וממונא העולם וכוש בסוף העולם, וחד אמר הודו וכוש בהדי הדדי הוו קיימו וכשם שמלך על הודו ועל כוש כך מלך על כל העולם כולו (ברמז קע"ו). כיוצא בדבר אתה אומר כי הוא רודה בכל עבר הנהר מת פסח ועד עזה, רב ושמואל חד אמר תפסח בסוף העולם ועזה בסוף העולם. וחד אמר תספח ועזה בהדי הדדי הוו קיימי וכשם שמלך על תפסח ועזה כך מלך על כל העולם כלו. שבע ועשרים ומאה מדינה, אמר רב חסדא בתחלה מלך על שבע ולבסוף על עשרים ולבסוף על מאה, אלא מעתה דכתיב ושני חיי עמרם שבע ושלשים ומאת שנה התם מאי דרשת ביה, שאני הכא דקרא יתירא היא, מכדי כתיב מהודו ועד כוש שבע ועשרים ומאה למה לי שמע מינה לדרשא. שנו רבותינו שלשה מלכו בכיפה אחאב בן עמרי ונבוכדנאצר ואחשורוש (כתוב במלכים ברמז רי"א):

אמר רבי יהודה בן פזי משום אביו שאמר משום רבי שמואל בר נחמני מה ראה לשלוט על שבע ועשרים ומאה מדינה, אלא אמר הקב"ה עתיד הוא שיטול את אסתר לאשה מבנות בניה של שרה שהיתה שבע ועשרים ומאה שנה תבוא ותמלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה:

בימים ההם כשבת וגו' זה שאמר הכתוב והוא מהשנא עדניא וזמניא וגו' מתחלת ברייתו של עולם היו הבכורות מקריבים והם היו נוטלים הגדולה. וכן אתה מוצא כשהרג קין את הבל נתנה לשת שנאמר כי שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל, ושת נתן הגדולה לאנוש, ואנוש לקינן עד נח, ונח לשם, ושם היו לו שמנה בנים ולא נתן הגדולה אלא לארפכשד שאברהם יוצא ממנו. ואברהם ליצחק, ויצחק ליעקב, ויעקב ליהודה ויהודה לפרץ עד שמגיע לצדקיהו, כיון שגלה צדקיהו נטלו נבוכדנאצר ממנו, אמר הקב"ה כל ימים שהיתה מלכות ביד בני הייתי מתגלגל עמהם זה עומד רשע וזה עומד צדיק זה לוה וזה פורע עכשיו שנטלה מלכות מבני תחזור המלכות לבית אביה לעילם. עילם היה בכורו של שם ובשביל ישראל נתנה מלכות לארפכשד שהם מבני בניו, ועתה תחזור המלכות לעילם שנאמר כשבת המלך אחשורוש על כסא מלכותו אשר בשושן הבירה, ואין שושן אלא עילם שנאמר ואני בשושן הבירה אשר בעילם המדינה:

רמז תתרמו[עריכה]

בימים ההם כשבת המלך אחשורוש, אמרו כשעלה נבוכדנאצר הרשע והחריב את בית המקדש הגלה את צדקיהו ואת ישראל לבבל והוציא את הכסא שעשה המלך שלמה בחכמתו שנאמר ויעש המלך שלמה כסא שן גדול מכובש באבנים טובות ומרגליות, ושש מעלות היו לכסא, וכל מעלה ומעלה מכובשת באבנים טובות ומרגליות והם לבנות ירקרקות ואדמדמות, ויש בהם כזכוכית טובה קריסטאלי, ואילני תמרים היו מקיפין לכסא מכוסין בבגדי שש לבן, ועל ראשיהם טווסין של שן מכוונים כנגד גפי נשרים, ושני אריות של זהב היו עומדים על מעלה ראשונה, ושני עמודים של שיש היו עומדים על ראש האריות, ושני גפנים של זהב עומדות משני צדי הכסא ומצילות על ראשי העמודים, ושני אריות של זהב חלולים היו עומדות כנגד הראשון, והיו מלאים מיני בשמים שהיו זולפים בשמים כשהיה המלך שלמה עולה, ושש קתדראות של זהב היו משני צדדי הכסא אחד לכהן גדול ואחד לסגן, ושבעים קתדראות מקיפין לכסא של שבעים זקנים סנהדרי ישראל, וכשהיה המלך שלמה עולה לכסא היה נותן רגלו על מעלה, חוזר גלגל של מנגנין ארי פושט ידו על ימין, והנשר פושט ידו על שמאל, והמלך נשען עליהם ועולה, כך היה עושה על כל מעלה ומעלה, וכשהיה עולה לראש הכסא הנשרים פורשים גפיהם ועולים במנגנין והיו מכסין למעלה על ראשו של מלך, ויונה של זהב יורדת מן העמוד במנגנין ופותחת הארון ולוקחת ספר תורה ונותנת לתוך ידו של מלך לקיים מה שנאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו, וכשהיו הכהן גדול והזקנים שואלים בשלום המלך יושבים מימינו ומשמאלו ודנין עמו הדין, וכשמעלים את העד לפני שלמה היו מנגנות פוקעים, גלגלות חוזרים, אריות נוהמין, נשרים פורחין, טווסין רצין, ולמה, לחטוף לבם של עדים בשביל שיעידו אמת, וכשהגלוהו ונבוכדנאצר רצה לישב עליו ולדון את צדקיהו ברבלתה, באותה שעה אמרו ישראל נתקיים עלינו מה שנאמר ואויבינו פלילים, ולא היה יודע מנגנין פרש רגלו פקע תנין של כסף שהיה חוזר בתוך המנגנין והכה אותו על ירכו של שמאל והיה מצטער ממנה עד יום מותו, וי"א פרעה נכה שבה אותו מירושלים והביאו למצרים ובקש לעלות וליבש עליה וכה אותו הארי על ירכו והיה צולע, לפיכך נקרא פרעה נכה, וכשהחריב נבוכדנאצר הרשע את ירושלים ובא לכבוש את מצרים מצא הכסא שם ונטלו והוליכו לבבל לישב שם והכישו הארי ונפל ממנו, וכה"א איך נפלת משמים, וכי משמים נפל אלא שבקש לישב על הכסא של מי שנתנה לו חכמה מן השמים, וכשמלך דריוש והחריב את בבל נטל את הכסא והביאו למדי ולא ישב אדם עליו, וכשמלך אחשורוש שלח והביא חכמים למצרים לעשות כדמות הכסא ולא יכלו לעשות, ועשו לשמו כסא אחר, לכך נאמר כשבת המלך אחשורוש על כסא וגו' (במ' אבא גוריון ובתרג"ש מוסיף מעט). אמר רבה מאי כשבת, כשנתישבה דעתו, אמר בלשצר חשב וטעה אנא חשיבנא ולא טעינא, מהי היא דכתיב כה אמר ה' לפי דנבוכדנאצר עשרים ותלת דאויל מדורך ותרתי דידיה הרי שבעין אפיק מאני דבי מקדשא ואשתמש בהון, ונבוכדנאצר מנא לן דארבעים וחמש מלך, דאמר מר גלו בשבע גלו בשמונה, גלו בשמונה עשרה, גלו בתשעה עשרה, גלו בשבע לכבוש יהויקים שהוא שמונה לנבוכדנאצר, דאמר מר שנה ראשונה כבש נינוה, שניה כבש יהויקים, וכתיב ויהי בשלשים ושבע שנה לגלות יהויכין וגו' נשא אויל מרודך מלך בבל בשנת מלכותו וגו' ויוצא אותו מבית הכלוא. תמני ותלתין ושבע הא ארבעין וחמש, עשרים ותלת דאויל מורדך גמרא ותרתי דידי הא שבעין, כיון דחזא דמלו שבעין ולא איפריקו אמר מדלא איפריקו השתא תו ודאי לא איתפריקו, אפיק מאני דבי מקדשא ואישתי בהו, היינו דקאמר ליה דניאל ועל מרא שמיא התרוממת ולמניא די ביתיה איתיאו קדמך, וכתיב ביה בליליא קטיל בלשאצר מלכא כשדאה, וכתיב ודריוש מדאה קביל מלכותא, אמר איהו מיטעא טעי אנא חשיבנא ולא טעינא, מי כתיב למלכות בבל לבבל כתיב לגלות בבל כמה בצירן תמניא חשיב ועייל תמני חלופייהו חדא דבלשאצר וחמש דדריוש וכורש ותרתי דידיה הא שבעין, כיון דחזי דמלו שנין ולא איפריקו אמר השתא ודאי תו לא איתפריקו, אפיק מאני דבי מקדשא ואישתמש בהון בא שטן ורקד ביניהם והרג את ושתי. הוא ודאי חשיב שפיר הוא נמי מיטעא טעי דאיבעי ליה למימני מחרבות ירושלים. סוף סוף (כי משכחת לה) כמה בצירן חד סרי, איהו כמה מלך ארביסר בארביסר דידיה איבעיא ליה לבנוייי בי מקדשא, אלמה כתיב באדין בטילת עבידת בית אלהא די בירושלם והות בטילא עד שנת תרתין למלכות דריוש מלכא דפרס, אמר רבא שנים מקוטעות הוו, תניא נמי הכי עוד שנה אחת לבבל (שבעים) ועמד דריוש והשלים וכו':

בשנת שלש למלכו עשה משתה יש אומרים שעמדו עליו אופרכיות והלך לכבשן וכשכבשן בא ועשה משתה, וי"א גינוסיא שלו היה ושלח אגרות לכל המדינות ולכל עיר ועיר ולכל שרי המדינות לבא ולעשות לפניו שמחה, באו לפניו קכ"ז גדולים בני מלכים מן קכ"ז מדינות שהיה שליט בהם, וכלם הטופים אצטלאות של לבן ובאו והיו מסובין על מטות זהב ושל כסף, ויש מטות של כסף ושל זהב אלא כפותין היו בכפתין של כסף ושל זהב והיו לפניהם רצוף אבנים טובות ומרגליות, וסדינין לבנים למעלה מהם מקושרים בחלבים של בוץ ונמשכין בלוליות תכלת וארגמן, הפרתמים ושרי מדינות לפניו, ומישראל היו שם, ובשביל שראו בגדי בית המקדש היו בוכים ומספידים שם. בהראותו את עושר את עשרו אין כתיב כאן אלא את עושר, אמר הקב"ה אין עושר לב"ו אלא שלי הוא שנאמר לי הכסף ולי הזהב:

חיל פרס ומדי וכתיב למלכי מדי ופרס, אמר רב חסדא אתנויי אתנו בהדי הדדי אי מינן איפרכי מינייכו מלכי, אי מינן מלכי מינייכו איפרכי:

בהראותו את עושר כבוד מלכותו, אמר מר זוטרא בר חנינא מלמד שלבש בגדי כהונה וישב, כתיב הכא יקר תפארת וכתיב התם לכבוד ולתפארת.

דבר אחר בהראותו את עושר ששה תסבריות היה מראה להם בכל יום (מאה ושמונים), שכן הוא אומר עושר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו הרי ששה, וכשראו ישראל כלי בית המקדש לא היו רוצים להסב לפניו, אמרו לו אין היהודים רוצים להסב בשביל שהם רואים כלי בית המקדש ועשו להם מסיבה לעצמם, ובשביל שיהיו מצירין לפיכך ימים רבים ימים של צער:

בהראותו את עושר, מהיכן היו לו, א"ר תנחומא נבוכדנאצר היה צר עין בממון, וכיון שנטה למות אמר כל הממון הזה איני מניח אחרי שלא יתכבד אחר בממוני, עשה ספינה של נחשת ומלא אותו זהב והטמינה בארץ והפך עליה עופרת, וכשבקש כורש לבנות בית המקדש מצאו דכתיב ונתתי לך אוצרות חשך וגו' ומשם ירש אותו ממון:

רמז תתרמח[עריכה]

ובמלאת הימים האלה. רב ושמואל, חד אמר מלך פקח היה, וחד אמר מלך טפש היה, מאן דאמר פקח היה שפיר עבד דקריב רחיקי ברישא ובני אתריה מיכף כייפין ליה כל אימת דבעי מפייס להו, מאן דאמר טפש היה בני אתריה איבעי ליה לקרובי ברישא דאי הוו מרדי ביה הנך הוו קיימי הנך בהדיה. שאלו תלמידיו את רבן שמעון בן יוחאי מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל שהיו באותו הדור כליה, אמר להם אמרו אתם, אמו לו מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע, אמר להם א"כ שבשושן הבירה יהרגו של כל העולם כלו לא יהרגו, אמרו לו אמור לנו אתה, אמר להם מפני שהשתחוו לצלם, אמרו לו וכי משוא פנים יש בדבר, אמר להם הם לא עשו אלא לפנים, אף הקב"ה לא עשה עמהם אלא לפנים היינו דכתיב כי לא ענה מלבו ויגה בני איש. ד"א ובמלאת הימים האלה עשה וגו', א"ר חנינא בר פפא מלמד ששמעו גדולי ישראל וברחו, א"ר שמעון בן יוחאי מכאן שאכלו בשולי כותים בעל כרחן והיו אומרים לישראל יכול הוא אלקיכם לעשות לכם סעודה כזו לעתיד לבא, אמו לו עין לא ראתה אלקים וגו', ואם עושה לנו כזו אנו אומרים כבר אכלנו כזו לפני אחשורוש. ובמלאות הימים האלה וגו', בהשלימו הימים שעשה משתה לכל המדינות אמר אני עושה משתה לבני מקומי והביאם לחצר גנת ביתן והיתה נטועה אילנות ובשמים ועשויה כיפין עד חצי האילנות ומחופה באבנים טובות ומרגליות והאילנות מצלות אליהם:

בחצר גנת ביתן. רב ושמואל, חד אמר הראוי לגנה גנה לביתן ביתן, וחד אמר הושיבן בחצר ולא החזיקתן בגנה ולא החזיקתן עד שהושיבן לביתן. במתניתא תנא הושיבן בחצר ופתח להם שנו פתחים אחד לגנה ואחד לביתן. חור כרפס וגו' מן החבלים שהיו מושכין הלולאות את יודע מה היו המצעות שהחבלים של בוץ וארגמן והיו מקושרים בטבעות של כסף וזהב וארגמן פרוס תחת רגלי השמשים והיו מרקדין על רצפת אבנים טובות ומרגליות לפני המסובין:

חור כרפס וגו' מטות זהב וכסף וגו'. תני רבי יהודה אומר הראוי לכסף לכסף לזהב לזהב, א"ל רבי נחמיה אם כן אתה מטיל קנאה בסעודה, אלא הם של זהב ורגליהם של כסף:

בהט ושש. א"ר יוסי בר חנינא אבנים מחוטטות:

ודר וסוחרת. רב אמר דרי דרי, שומאל אמר אבן טובה יש בכרכי היום ודירה שמה הושיבה באמצע סעודה והאירה להם כצהרים, דבי רבי ישמעאל תנא שקרא דרור לכל בעלי סחורה:

והשקות בכלי זהב וגו'. ולא היה משקה אותם בהם פעם שניה אלא כוסות של זהב מי שהיה שותה בכוס לא היתה שותה ושונה, אלא כיון שהיו שותים היו מכניסים אותו ומוציאים אחרים, והיו שם כוסות ודסקיות משונות אלו מאלו. וכלים מכלים שונים משונים מיבעי ליה, אלא כשהוציאו כלי בית המקדש ראו אותם הכלים שהיו משתמשין בהם בהם ונשתנו לכך נאמר וכלים מכלים שונים. רבה אמר יצאה בת קול ואמרה להם ראשונים כלים מפי כלי ואתם שונים בהם. והשקות בכלי זהב מי שהיה שותה בכוס זה לא היה שונה בו אלא מכניסו והוא שלו, מכלים שונים כליו נאים משל כל העולם, וכלי בית המקדש היו נאות מכליו. משל למטרונא שמבטת בשפחתה כל זמן שהיא מבטת בה פניה משתנות, כך כל זמן שמראים כליו עם כלי בית המקדש משתנין ונעשו כעופרת:

ויין מלכות רב כיד המלך. אמר רב מלמד שכל אחד השקהו יין שגדול ממנו בשנים, אם היה אדם אומרים לו בן כמה שנים את אומר להם בן ארבעים שנה היה משקה אותו יין בן חמשים שנה לכך נאמר רב כיד המלך:

והשתיה כדת אין אונס. מאי כדת, א"ר חנן משום ר' מאיר כדת של תורה מה דת של תורה פר ושלשה עשרונם סלת לאכילת מזבח ונסך חצי ההין אכילה מרובה משתיה. אין עונס מלמד שכל אחד ואחד השקהו יין מדינתו, א"ר לוי כך היה תכסיס של אנשי פרס היה להם כוס גדול מחזיק ארבעה שמציות והוא נקרא פוסקא והם משקים בו לכל אחד ואחד אפיו הוא מת אפילו הוא משתגע הוא שותה, ומי שהוא שר המשקים היו גדולי פרס מעשרין אותו שהגדולים של מסובים רומזים לו ונותנין לו כמה דינרין של זהב שלא להשקותו בו, אבל אחשורוש לא הכניס אותו הכוס בסעודתו אמר מי שהוא רוצה לשתות ישתה לכך נאמר והשתיה כדת אין אונס:

לעשות כרצון איש ואיש. אמר רבא לעשות כרצון מרדכי והמן, דכתיב איש יהודי וכתיב איש צר ואויב. והשתיה כדת אין אונס כדת בכל מקום אית דבעי לאכול מיגס והדר שתי ואית דשתי ובתר כן מיגס. לעשות כרצון איש ואיש, אמר הקב"ה רשע שני אנשים מבקשים לישא אשה שמא תוכל להשיאה לשניהם, וכן שתי ספינות מפרשות בים הגדול אחת מבקשת רוח דרומית ואחת מבקשת רוח צפונית שמא יכול רוח אחת להנהיג את שתיהן, למחר שני בני אדם באים אצלך מרדכי והמן שמא תוכל לצאת ידי שניהם אלא לרומם אחד ולצלוב אחד ואין יכול לעשות כרצון איש ואיש אלא הקב"ה שנאמר בו ומשביע לכל חי רצון, ולעתיד לבא הקב"ה מביא רוח ארגסטוס בעולם ומנהיג שניהם כאחד דכתיב אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי:

רמז תתרמט[עריכה]

גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים בית המלכות. אמר ר' יצחק לפי שהיתה נשאת להדין שחוור:

בית המלכות למה עשתה בבית המלכות, כאן אתה מוצא שהנשים מבקשים להיות יודעות הכל, הכניסה אותן למקום שהמלך ישן והיתה אומרת להן זו מסבה של מלך כאן הוא ישן כאן הוא אוכל כאן הוא שותה.

דבר אחר בית המלכות כיון שראו אותן הנשים שהיתה משתמשת בכלי בית המקדש לא רצו להסב במסבה כו'. גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים בית המלכות, בית הנשים מיבעי ליה, א"ר אבא בר כהנא שניהם לדבר עבירה נתכוונו, אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי איהו בי קרי ואתתיה בי בוציני. גם ושתי המלכה וג', אמר רבי יוחנן שהיתה מוזגת להם יין חור, ומה ראה לפרסם סעודת ושתי, אמר רבי יהושע בן קרחה לומר לאיזו שלוה נכנסה אסתר, אמר רבי מאיר למכעיסיו כן קל וחומר לעושי רצונו:

בית המלכות. מלמד שנתנה אותם בבתים מצויירין מקום שהמלך ישן, דאמר רבי אבין רוצה אשה להביט בצורות נאות מלאכול פטומות:

ביום השביעי כטוב לב המלך ביין. ישראל כשהם אוכלים ושותים עוסקים במקרא במשנה בתלמוד באגדות, אבל עובדי אלילים כשהם אוכלים ושותים הם מזכירים העריות, התחילו אלו אומרים הפרסיות נאות ואלו אומרים המדיות נאות, אחשורוש שהיה טפש אמר אין נאה בושתי המלכה ולא תאמרו מפני שהיא לובשת בגדי מלכות ומקושטת, אמר לו א"כ תבא ערומה שכן הוא אומר להביא את ושתי המלכה, ולא היה עליה כלום אלא כתר מלכות, ומי נתן לו אותה העצה אותם שהיו מסובין לפניו כרשנא שתר וגו'.

דבר אחר כטוב לב המלך ביין, עד יום השביעי לא טוב לבו ביין, א"ר אבא יום שביעי שבת היה מלמד שיתה ושתי הרשעה מביאה בנות ישראל ומפשיטתן ערומות ועושה בהם מלאכה ביום השבת לפיכך נגזר עליה שתפשט ערומה בשבת היינו דכתיב ואת אשר עשתה ואת אשר נגזר עליה:

ותמאן המלכה ושתי. מכדי פריצותא הואי דאמר מר שניהם נתכוונו לדבר עבירה מאי טעמא לא אתאי, אמר רבי יוסי בר חנינא מלמד שפרחה בה צרעת. במתניתא תנא בא גבריאל ועשה לה זנב. ויקצוף עמלך מאד מאי כולי האי דלקה ביה חמתיה ואזלא, אמר רבה שלחה ליה בר אהורייריה דאב אבא לקבל אלפא חמרא שתי וההוא גברא אישתטי בחמריה מיד וחמתו בערה בו:

ועוד שלחה לו שוטה טפש אם ביינך יצא לבך דע כי אני ושתי המלכה בתו של בלשצאר בנו של נבוכדנאצר אותו שהיה מתקלס במלכים ורוזנים נעשו מאומה לפניו שכן הוא אומר והוא במלכים יתקלס ורוזנים משחק לו, לא היית כקסדור לרוץ לפני מרכבת אבי, ואלו היה אבי קיים לא נשאת לי, ואתה מבקש להכניסני ערומה, ובשביל כבודך איני נכנסת שלא תעשה שקרן בפני גדולים שאם אני נכנסת ואיני נאה יאמרו המלך שקרן הוא, ואם נמצאתי נאה הם אומרים טפש זה משתמש בנאה זו והורגין אותך כדי ליטול אותי. ולמה עשה הקב"ה בשביל שלא הניחה אחשורוש ליתן רשות לבנות הבית, אמרה לו מה שהחריבו אבותי אתה מבקש לבנות. והיאך נטלה אחשורוש לאשה. אמר רב אותו הלילה שנהרג בלשאצר והמליכו לדריוש אמר לו דריוש לכורש עמוד וטול מלכותך שאתה ראוי מלכות שהיה דניאל אומר לך שאתה נוטל המלכות שהיה כורש באפיקין של נבוכדנאצר והיה דניאל שואל בשלומו של מלך, אמר כוש לדניאל הצרת לי עתיד הקב"ה ליתן לך מלכות שכבר נתנבא עליך ישעיה שתמלוך ותתן רשות לבנות הבית, שנאמר כה אמר ה' למשיחו לכורש אשר למדי ופרס למדי תחלה ואחר כך לפרס, והיה דריוש מדי וכורש פרסי שכן הוא אומר ודריוש מדאה קביל מלכותא, ויש אומרים אביו היה מדי ואמו פרסית, וכשהמליכו דריוש אותה הלילה בלשאצר שהיו אלו הורגים ואלו בוזזים, ושתי היתה נערה ורצתה בין המסובין, כשראתה הבית מעורבב שהיתה סבורה שאביה קיים ובאה לחלקו של דריוש וחמל עליה והשיאה לאחשורוש בנו והקב"ה אמר והכרתי לבבל שם ושאר נין ונכד לפיכך נגזר עליה כך:

רמז תתרנ[עריכה]

ויאמר המלך לחכמים, מאן חכמים רבנן. יודעי העתים שיודעים לעבר שנים ולקבוע חדשים. כדת מה לעשות במלכה ושתי, א"ל דיינוה ניהלי, אמרו היכי נעביד אי נימא ליה קטלה למחר פקע ליה חמריה ומדכר לה ובעי לה מינן, אי נימא ליה שבקא קא מזלזלינן במלכותה, מוטב ליסלק נפשן, אמרי ליה מיום שחרב בית המקדש וגלינו מארצנו נטלה ממנו עצה ואין אנו יודעים לדון דיני נפשות, אלא זיל גבי עמון ומואב דיתבי בדוכתייהו כחמרא אדורדייה וטעמא אמרי דכתיב שאנן מואב מנעוריו ושוקט הוא אל שמריו ולא הורק מכלי אל כלי וגו':

רמז תתרנא[עריכה]

והקרוב אליו כרשנא שתר אדמתא, אמר רבי לוי פסוק זה על שם קרבנות נאמר, כרשנא אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע כלום הקריבו לפניך עו"א פרים בני שנה כדרך שהקריבו ישראל לפניך, שתר כלום הקריבו לפניך תורים ובני יונה. אדמתא כלום בנו מזבח אדמה לפניך, תרשיש כלום שמשו לפניך בבגדי כהונה דכתיב בהו תרשיש שהם וישפה. מרס כלום מרסו לפניך בדם. מרסנא כלום מרסו במנחות. ממוכן כלום הכינו מנחה שלחן ולחם הפנים לפניך:

ויאמר ממוכן. תניא ממוכן זה המן ולמה נקרא שמו ממוכן שהיה מוכן לפורענות, אמר רבי אבא בר כהנא מכאן שהדיוט קופץ בראש:

להיות כל איש שורר בביתו, אמר רבי אבא אלמלא אגרות ראשונות לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט, שלח להו להיות כל איש שורר בביתו, אמרו פשיטא אפילו קרחא בביתא פרדשכא ניהוי:

ומדבר כלשון עמו, אם יהיה אדם פרסי ואשתו מרית יהא מדבר עמה בלשון פרסי:


מתוך: ילקוט שמעוני על אסתר ב (עריכה)

<< · ילקוט שמעוני על אסתר · ב · >>

המשך רמז תתרנא[עריכה]

אחר הדברים האלה כשוך חמת. (כשהפך) [כשהפיג] את יינו בקש את ושתי, אמרו לו הרגת אותה, אמר להם מה עשתה שהרגתי אותה ומי נתן לי עצה שהרגתי אותה, אמרו לו שבעת שרי פרס ומדי, יש אומרים שטרדן שכן אתה מוצא שאינם נזכרין עוד אלא ויאמרו נערי המלך משרתיו, ויש אומרים שנתנו עצה לבטל הבנין לפיכך נגזר עליהם הריגה:

ויפקד המלך פקידים וגו', כמה טרחות נתן זה בעולם, כמה אנגריות של נשים באות לשושן, כמה בני אדם נותנים ממונם להוליך את בנותיהם שלא ינשאו למלך, וכמה היו נותנין את ממונם להטמין את בנותיהם שנאמר והנערה אשר תיטב, והיתה אסתר מתוקנת לפני הקב"ה, שכן הוא אומר והנערה אשר תיטב בעיני המלך אחשורוש אלא בעיני המלך זה מלכו של עולם:

ויפקד המלך פקידים בכל מדינות מלכותו. אמר רבי נחמן מאי דכתיב כל ערום יעשה בדעת וכסיל יפרוש אולת, כל ערום יעשה בדעת זה דוד שנאמר יבקשו לאדוני המלך נערה בתולה, מאן דהוה ליה ברתא אייתה ניהליה, וכסיל יפרוש אולת זה אחשורוש שנאמר ויפקד המלך וגו', מאן דהוה ליה ברתא מטמרה מיניה:

איש יהודי, אמר רבי נחמן מוכתר בנימוס היה. בן יאיר בן שמעי מה נפשך אי ליחוסי קא אתי ליחסיה עד בנימין, אלא מאן שנא הני. תנא כלם על שמו נקראו. בן יאיר שהאיר עיניהם של ישראל בתפלה, בן שמעי ששמע אל תפלתו, בן קיש שנקש על דלתי רחמים ופתחו לו. קרי ליה יהודי וקרי ליה ימיני, קרי ליה יהודי אלמא מיהודה קא אתא וקרי ליה ימיני אלמא מבנימין קא אתי, אמר רבה בר רב הונא ואיתימא רבי יהושע בן לוי אביו מבנימין ואמו מיהודה, ורבנן אמרי משפחות מתגרות זו בזו, משפחת יהודה אמרה אנא גרמית למיתי מרדכי דלא קטליה דוד לשמעי, ומשפחת בנימן אמרה מינאי קא אתי, רבה אמר כנסת ישראל הוא דקאמר לאידך גיסא, ראו מה עשה לי יהודי ומה שלם לי ימיני, מה עשה לי יהודי דלא קטליה דוד לשמעי דאי קטליה דוד לשמעי לא הוה מתיליד מרדכי דמקני ביה בהמן וגרם להו צערא לישראל, ומה שלם לי ימיני שאלמלי קטליה שאול לאגג לא הוה מתיליד המן:

רמז תתרנב[עריכה]

רבי יוחנן אמר לעולם מבנימן קא אתי, ואמאי קרי ליה יהודי, על שם שכפר בעבודה זרה, וכל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי, דכתיב איתו גוברין יהודאין די מנית יתהון על עבידת מדינת בבל וגו', וכן הוא אומר ואשתו היהודיה ילדה את ירד, וכי יהודיה שמה והלא בתיה שמה ואמאי קרי ליה יהודיה שכפרה בעבודה זרה, דכתיב ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור ואמר ר' יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחאי מלמד שירדה לרחוץ מגלולי בית אביה:

והנערה אשר תיטב בעיני המלך וגו', ומי היה הגון לדבר איש יהודי וגו', ודכוותה ויאמר שמואל אל (העם) [אנשי ישראל] לכו וגו', ומי היה הגון לדבר, איש מבני בנימין, ודכוותה וירא אלהים את בני ישראל, ומי היה הגון לדבר, ומשה היה רועה. רבי יהושע בר אבירים מוסיף תרתי, והוא לחץ את בני ישראל ומי היה הגון לדבר ודבורה אשה נביאה, ודכוותה ויאמרו כל אנשי יבש גלעד וגו' ומי היה הגון לדבר ויפתח הגלעדי, ר' שמעון אומר וכי לא היה יהודי אחר בשושן הבירה והלא כתיב והיהודים אשר בשושן, אלא לפי שהיה בן אבות מזרע המלוכה והיה עוסק בתורה כל ימיו ולא נטמא בפיו מכל מאכל טמא ולא נהנה מסעודתו של אותו רשע נקרא שמו יהודי:

רמז תתרנג[עריכה]

דבר אחר לפי שצפה דוד שעתיד להוליד מרדכי אמר היום לא ימות איש מישראל, ומי נקרא שמו איש, מרדכי איש יהודי, אמר הקב"ה לדוד אתה הצלת לשמעי בשביל שיוליד את הצדיק, על שבטך אני כותבו שנאמר איש יהודי, עליו נאמר זכר צדיק לברכה, בוא וראה כמה גדול זכותה של אשת שמעי, בשעה שברח צדוק ואביתר שבקש אבשלום להרגם מצאו דלת של שמעי פתוחה, נכנסו שם וירדו לתוך הבור, מיד באה אשת שמעי ופרסה מסך על פיו ופרסה עליו הריפות, שנאמר ותקח האשה ותפרוש את המסך על פי הבאר ותשטח עליו, ופרעה ראשה וישבה על המסך כאשה שנפנה לצרכה, באו עבדי אבשלום ומצאוה שהיתה יושבת וראשה פרוע, אמרו עבדי אבשלום אפשר שהצדיקים בתוך הבאר וזו יושבת עליהם, מיד חזרו. אמר הקב"ה הואיל ועל ידה נמלטו עתידה שיצאו ממנה שני צדיקים שפודין את ישרלא על ידיהם, אלו מרדכי ואסתר:

איש יהודי היה, ר' לוי אמר כל מי שנאמר בו היה ראה עולם חדש, אמר רבי אבא בר חנינא חמשה הם. נח אתמול אבנים שחקו מים דאמר רבי בשם רבי יוחנן אפילו איצטרובלין של ריחים נמחית במים, והכא את אמר ויהיו בני נח היוצאים מן התיבה, אלא ראה עולם חדש. יוסף אתמול ענו בכבל רגלו, ועכשיו ויוסף הוא השליט על הארץ, אלא ראה עולם חדש. משה אתמול בורח מפני פרעה ועכשיו משקעו במים, אלא ראה עולם חדש. איוב אתמול ישפוך לארץ מררתי, ועכשיו ויסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה, אלא ראה עולם חדש. מרדכי אתמול היה מתוקן לצליבא ועכשיו הוא צולב את צולבו, אלא ראה עולם חדש. רבנן אמרי כל מי שנאמר בו היה זן ופרנס. נח זן ופרנס כל שנים עשר חדש בתבה שנאמר ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל. יוסף זן ופרנס שנאמר ויכלכל יוסף. משה זן ופרנס כל ארבעים שנה במדבר. איוב זן ופרנס [דכתיב ואכל פתי לבדי שמא לא אכל יתום ממנה אתמהה. מרדכי זן ופרנס] רבי יודן אמר פעם אחת חזר על כל המניקות ולא מצא לאסתר מניקה והוא היה מניקה, כדדרש רבי אבהו בצבורא גחיך צבורא אמר להון ולא מתניתא היא, רבי שמעון בן אלעזר אומר חלב הזכר טהור. ורבי יוחנן אמר כל מי שנאמר בו היה הוא תחלתו והוא סופו, מיתיבי ליה והא כתיב אחד היה אברהם, אמר להון אף הוא לא תברא, דרבי חנינא ורבי יוחנן תרויהון אמרין בן מ"ח שנה הכיר אברהם את בוראו, ורבי לוי בשם ריש לקיש אמר בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו, שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי מנין עקב, ומה אני מקיים [הן האדם היה כאחד ממנו] הוא מתוקן למיתה והנחש היה מתוקן לפורענות, וקין היה מתוקן לגלות, איוב היה מתוקן ליסורין, משה היה מתוקן לגאול, מרדכי היה מתוקן לגאולה.

דבר אחר איש יהודי וכי משבט יהודה היה והלא משבט בנימין היה דכתיב איש ימיני, אלא שנתן יהודה נפשו על בנימין במצרים, אמר ליה הקב"ה אתה נתת נפשך לעבד תחת בנימין חייך הגואל שאני עתיד להעמיד ממנו לשמך אני כותבו איש יהודי.

דבר אחר איש יהודי עליו נאמר מה שהיה הוא שיהיה, מה הגדולה נעשית על ידי איש יהודי, אף גאולה לעתיד כך, שנאמר בימים ההם אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם וגו',

דבר אחר שיחד שמו של הקב"ה בעולם בשעה שלא כרע להמן. היה. מלמד שהיה שקול כאברהם שנאמר בו היו יהיה, אברהם מסר שמו על קדושת השם, אף מרדכי כן. ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש, וכי בנו של קיש היה והלא הרבה דורות היו ביניהם, שכן הוא אומר בן יאיר בן שמעי בן בענא בן מוצא בן אלה בן מפיבשת בן יהונתן בן שאול בן קיש בן אביאל בן צרור בן בכורת בן אפיח בן שחריה בן עזריה בן שוקק בן מיכאל בן אלילאל בן עמיהוד בן שפטיה בן פתואל בן פיתן בן מלוך בן ירובעל בן חנניה בן זבדי בן שמריה בן זכריה בן מרימות בן חושם בן שחריה בן אצבעון בן עזריה בן גרא בן בלע בן בנימין בן יעקב, אלא שהקיש על דלתי תפלה ופתחו לו:

אשר הגלה מירושלים. אמר רבא שגלה מעצמו. ולמה שני פעמים אשר הגלה, גלה עם גלות יכניה וחזר לירושלים, והגלה אותה שנית נבוכדנאצר עם גלות אחרונה:

ויהי אומן את הדסה. קרי לה הדסה וקרי לה אסתר, תני רבי אומר אסתר שמה, ולמה נקרא שמה הדסה על שם צדיקים, וכן הוא אומר והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה, ר' יהודה אמר הדסה שמה, ולמה נקרא שמסה אסתר שמסתרת את דבריה, וכה"א אין אסתר מגדת מולדתה, רבי נחמיה אומר הדסה שמה, ולמה נקרא שמה אסתר שהיו עובדי אלילים קורין אותה כוכב הנוגה על שם אסתהר, בן עזאי אומר לא ארוכה ולא קצרה אלא בינונית כהדסה, רבי שמעון בן קרחה אומר אסתר ירקרקת היתה היתה וחוט של חסד משוך עליה.

דבר אחר כשם שהדס ריחו טוב כך היו מעשיה טובים. רב אמר בת ארבעים היתה, ושמואל אמר בת שמונים היתה, רבנן אמרין בת שבעין וארבעה מנין הדס"ה, רבי ברכיה בשם ר' נחמיה אמר אמר הקב"ה לאברהם אבינו אתה יצאת מבית אביך מחרן בן ע"ה שנה, אף אני מעמיד גואל ממך בן ע"ה שנה הדסה.

דבר אחר כשם הדס אינו יבש לא בקיץ ולא בחורף כך הם הצדיקים אינם מתיבשים לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. היא אסתר בנערותה והיא בזקנותה, היא אסתר משנכנסה למלכות והיא עד שלא נכנסה למלכות, וכשמת אביה ואמה היה מרדכי מגדלה והיה מטמנת את עצמה ולא נראית לכל אדם ארבע שנים משנת שלש למלכו עד שנת שבע למלכותו, והיו הסריסים מביאים כל הבתולות לפני המלך והיה המלך טורפן שלא היו מוצאות חסד לפניו, עד שמצא אסתר טמונה בשושן הבירה מפני הסריסים, ותלקח אסתר וגו'. וכך היה תכסיס של נשים שהיו באות אצל המלך, כל אחת היתה עושה י"ב חדש בבית המלך מתעדנות ומתפנקות ששה חדשים בשמן המור וששה חדשים בבשמים ובתמרוקי הנשים. אמר ר' יצחק כך היו עושות, סריסים היו נותנים להם מבית המלך והיה מוסר לכל אחת שבע נערות, ומי שהיתה רוצה היתה נכנסת עמה, אם היתה שחורה אומרת שחורה תבא עמי, ואם היתה קצרה היתה אומרת קצרה תבא עמי, שכן הוא אומר ובזה הנערה באה אל המלך:

בערב היא באה. אמר רבי לוי אע"פ שהיה עובד אלילים היה בו דרך צניעות שלא היה מכניסן ביום אלא בלילה. ובבקר היא שבה אל בית הנשים שני, אמר ר' יהודה אחר כל אותו הכבוד, מתקשטת שנים עשר חדש ליכנס לילה אחת אל המלך מקושטת, בצפרא שינה עליה אשר לא תבא עוד אל המלך. כתיב כי אין לה אב ואם וכתיב ובמות אביה, הא תו למה לי, אמר רב חסדא עברת לה אמה מת אביה, ילדתה מתה אמה:

לו לבת. תנא משם רבי מאיר אל תקרי לבת אלא לבית, וכה"א ולרש אין כל כי אם כבשה אחת ותהי לו לבת. ואת שבע הנערות, אמר רבא שהיתה מונה בהם את ימי השבת:

וישנה ואת נערותיה לטוב, אמר רב שהאכילוה מאכל יהודים, ושמואל אמר כתלי דחזירי, ורבי יוחנן אמר זרעונים, וכן הוא אומר ויהי המלצר נושא את פת בגם ויין משתיהם ונותן להם זרעונים וגו':

ששה חדשים בשמן המור. מאי שמן המור, רבי חייא בר אבא אמר סטכת, ורבי ירמיה בר אבא אמר שמן זית שלא הביא שליש. תני רבי יהודה אומר אנפיקינון, ולמה סכין אותו שמשיר את השער ומעדן את הבשר. בערב היא באה ובבקר היא שבה, א"ר יוחנן מגנותו של אותו רשע למדנו שבחו שלא שמש מטתו ביום:

ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה, א"ר אלעזר מלמד שכל אחת ואחת נדמית לו כאומתו. אמר רבי לוי חן וחסד יותר מיוסף, ביוסף כתיב ויט אליו חסד חופף היה עליו, אבל זו היתה טעונה חן וחסד שנאמר ותשא חן וחסד:

ובהגיע תר אסתר. לא היתה מבקשת לעשות דבר והיה הגא ירא ומתירא שמא יהרגהו המלך, והיה אומר לה אין את מתקשטת כשאר נשים, ויבהל את תמרוקיה ואת מנותיה והביא לה תכשיטין ומאכל משלחנו של מלך ואת שבע הנערות ושינה לה יותר מכל הנשים, ומתנות נתן לה כשם שנטל אבי אביה מיוסף משאת מכל אחד, ואעפ"כ לא טעמה כלום אלא משלה ולא משלחנו של מלך כשם שלא טעם חנניה מישאל ועזריה מפת בגו של נבוכדנאצר.

דבר אחר ובהגיע תור, מהו תור, אלא תור וגוזל הראה אברהם אבינו בין הבתרים. היא אסתר שבתרה בתוך והיה המן מפיל עליה גורלות:

לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה (כתוב בשמואל ברמז ק"י):

כי מרדכי צוה עליה אשר לא תגיד. שהיה בורח מן הגדולה, שהיה המלך אומר לאסתר בת מי את אצל מי גדלת ואעשה אותם גדולים מלכים ושלטונים, אמר לו הקב"ה אתה בורח מן הגדולה חייך שאני מגדלך.

דבר אחר חשב מרדכי בלבו מיום שגלו ישראל אינם מכובדים על העמים שלא אעשה דבר ויעמדו על עמו של הקב"ה וידעו שאסתר קרובתי היא ויאמרו למלך אשתך יהודית היא ויכריתו עמה ובית אביה, אעפ"כ לא זז הולך ומביט עליה כל הימים שלא יהרגוה כשם שהרג לושתי:

ובכל יום ויום מרדכי מתהלך. זה אחד מארבעה צדיקים שנתן להם רמז (כתוב בשמואל ברמז קל"ו):

ותלקח אסתר אל המלך אחשורוש אל בית מלכותו בחדש העשירי. אמר רב חסדא ירח שהגוף נהנה מן הגוף:

בשנת שבע למלכותו. כל אותם שבע שנים היה המן מכניס את השלל למרדכי. בכלם לא נכתב אימתי נכנסות ואימתי יוצאות, משל למלך שנשא נשים הרבה, לא כתב להם לא אפטיא ולא (גמיקון) [גמוסיות], כיון שנשא אשה אחת בת טובים ובת גנוסין כתב לה, וכן ישראל החדש הזה לכם ראש חדשים:

ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים. אמר רבא בקש לטעום טעם בתולה טועם, טעם בעולה טועם, הדא הוא דכתיב למנצח על אילת השחר מה אילה זו רחמה צר וכו' (כתוב בתהלים במזמור כ"ב):

ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים. א"ר חלבו מהו מכל הנשים, אלא אף נשי האנשים היו מביאין לו. ותשא חן וחסד, כל הנשים שהיו בחצר היו מקשטות אותה שכל מי שהיה רואה אותה אומרת זו נשאת למלך ותהא מכבדת אותנו:

וימליכה תחת ושתי. אמר ר' לוי איקונין של ושתי לא נאה כמותו בעולם, כיון שנכנסה אסתר הית נאה יותר מאיקונין של ושתי, איקונין דושתי היתה מעל מטתו, וכשנכנסה אסתר טרד איקונין דושתי והעמיד איקונין דאסתר:

ויעש המלך משתה גדול. עבד משתיא ולא גליא, דלי כרגא ולא גליא, שדר פרדשני ולא גליא:

ובהקבץ בתולות שנית, שקל עצה ממרדכי, א"ל אין אשה מקנאת אלא בירך חברתה אפילו הכי אין אסתר מגדת מולדתה:

ואת מאמר מרדכי אסתר עושה. אמר רבי ירמיה בר אבא שהיתה מראה דם לחכמים. כאשר היתה באמנה אתו, אמר רבא בר דימי שהיתה עומדת מחיקו של אחשורוש וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי:

בימים ההם ומרדכי יושב בשער המלך קצף בגתן ותרש. אמר רבי לוי למה קצף בגתן ותרש, אלא כשנכנסה אסתר למלכות אמרה לאחשורוש אתה למה אין אתה עושה כשם שהיו המלכים הראשונים עושים שהיו מושיבים אדם צדיק יהודי יושב בשער המלך. נבוכדנאצר הושיב דניאל על פתחו שאם יגיע לו דבר היה אומר לו שנאמר דניאל בתרע מלכא, אמר לה מכרת את יהודי כשר, אמרה ליה יש כאן אדם כשר וצדיק ושמו מרדכי, בגתן ותרש היו עומדים בשער, כיון שהעבירם המלך והעמיד מרדכי תחתיהם קצפו ואמרו הואיל והעבירנו המלך נלך ונהרגהו בצינעא ויהו הכל אומרים בגתן ותרש כששמרו את המלך היו משמרים יפה, עכשיו שהעמיד שם יהודי נהרג. אמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן הקציף הקב"ה אדונים על עבדים לעשות רצון צדיק ומנו יוסף דכתיב פרעה קצף על עבדיו, עבדים על אדונים לעשות רצון צדיק ומנו מרדכי שנאמר ויודע הדבר למרדכי, א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן בגתן ותרש שני טרסיים הם והיו מספרים בלשון טרסי ואומרים זה לזה מיום שבאה זו לידינו לא ראינו שינה בעינינו בוא ונטיל לו ארס בספל כדי שימות, והם אינם יודעים שמרדכי מיושבי לשכת הגזית היה והיה יודע בשבעים לשון, אמר לו והלא אין משמרתך ומשמרתי שוים, אמר לו אני אשמור משמרתי ומשמרתך, והיינו דכתיב ויבוקש הדבר וימצא שלא נמצא כל אחד במשמרתו:

ויודע הדבר למרדכי וגו'. רבי יהודה ורבי נחמיה, ר' יהודה אומר מזקנים אתבונן, יעקב ברך את פרעה, יוסף לא גלה לו את חלומו? דניאל לא גלה לנבוכדנאצר? אף אנא אגיד לאסתר המלכה.

דבר אחר למה אמר מרדכי לומר למלך? אין כתיב בתורה לא תכרות ברית, אלא אמר מרדכי מוטב זה שיחיה שנתן לי רשות לבנות בית המקדש.

דבר אחר מוטב זה שהוא מכירני שאם בא דבר לישראל אומר לו והוא עושה.

דבר אחר שלא יאמרו כל ימים שהוא נשוי בנות עובדי אלילים היה שמור ועכשיו שנשא בת ישראל מת.

דבר אחר שלא יאמרו כל אותם הימים שהיו עובדי אלילים משמרים אותו היה שמור ועכשיו ששמרו מרדכי נהרג, לכך נאמר ויגד לאסתר המלכה. ולמה אמרה למלך בשם מרדכי, אמרה יודעת אני שהוא צדיק ואע"פ שלא היה מבקש הדבר מן הקב"ה והוא עושה, לכך נאמר ויבוקש הדבר וימצא. ויש אומרים שמעו בגתן ותרש שנאמר למלך והעבירו הנחש מן הקיתון וברא הקב"ה נחש בתוך הקיתון בשביל מרדכי, לכך נאמר ויבוקש הדבר וימצא, אין אומרים וימצא אלא לדבר האבוד ונמצא כענין שנאמר או מצא אבדה.

דבר אחר קצף בגתן ותרש, אמרו העביר שני קלסנטרין ומושיב הברברי הזה:


מתוך: ילקוט שמעוני על אסתר ג (עריכה)

<< · ילקוט שמעוני על אסתר · ג · >>

המשך רמז תתרנג[עריכה]

אחר הדברים האלה גדל. הרהורי דברים היו שם, [ומי הרהר], רבי יהודה אמר המן הרהר, אמר הדא אסתר אי יהודית היא קרובתי היא שנאמר הלא אח עשו ליעקב, אי משאר עממיא היא כל עממיא קריבין דין לדין ראוי לי ליטול פרוקופי מתחת ידה, רבי יהודה אמר אחשורוש הרהר, אמר מרדכי מבקש לבנות בית המקדש, לבנות אי אפשר, ולהחזירו אי אפשר, אלא הריני מגרה בו את המן ויהא זה בונה וזה סותר, וחכמים אומרים הקב"ה הרהר, יבא המן ויכנוס ויכין רשע וצדיק ילבש, ואח"כ יבא מרדכי ויטלה הימנו ויבנה בו בית המקדש.

דבר אחר אחר הדברים האלה גדל, בשלשה בניסן כתב המן להשמיד, בי"ז בניסן תלו את המן. אחר הדברים האלה גדל, א"ר עקיבא עד היכן גדלו עד עץ של חמשים אמה, שנאמר יעשו עץ גבוה חמשים אמה. מעל כ"ל עד דתחמיניה תלוי על חמשים אמה כ' עשרים ל' שלשים הרי חמשים.

דבר אחר אחר הדברים האלה גדל, מאי אחר, אמר רבא אחר שברא הקב"ה רפואה למכה, דאמר ריש לקיש אין הקב"ה מכה את ישראל אא"כ בורא להם רפואה תחלה שנאמר כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים, אבל עובדי אלילים אינו כן אלא מכה אותם ואחר כך בורא להם רפואה שנאמר ונגף ה' את מצרים נגוף ורפוא.

דבר אחר גדל, למה גדלו, א"ר לוי למה הדבר דומה לגולייר שקלל בנו של מלך, אמר המלך אם אהרוג אותו הכל יאמרו גולייר הרג, עשה אותו ארטיגנוס ואחר כך עשה אותו הגמון ואחר כך אמר טלו את ראשו, כך אמר הקב"ה אלו נהרג המן כשירד לבטל בנין ביהמ"ק מי יודע שהיה פיגן לכך נתגדל שידעו הכל, לכך נאמר בפרוח רשעים כמו עשב:

וישם את כסאו. עשה לו בימה למעלה מבימתו ושמו אותו ראש על כל השרים. אשר בשער המלך אלו הדיינים שנאמר ועלתה יבמתו השערה. וישם את כסאו, משל לאדם שהיה לו סייחה וחמורה וחזירה והיה נותן לחמורה ולסייחה במדה ולחזירה שלא במדה, אמר סייחה לחמורה אנו שאנו עושים מלאכת בעל הבית נתן לנו במדה ולחזירה שאינה עושה כלום נותן שלא במדה, אמר לה חמורה לסייחה תבא השעה ותראה, כיון שבא קלניא שלהם נטלו החזירה ונחרוה, לכך נאמר בתחלה גדל ולבסוף ויתלו את המן, וכן סופן של עובדי אלילים שנאמר ואויבי ה' כיקר כרים בתחלה, ואחר כך כלו בעשן כלו:

רמז תתרנד[עריכה]

רבי הוה משתעי, אריא עבד סעודתא לכל חיתא ובעירא ועבד להון גננא ממשכי דאריותא, כיון דאכלי אמרי מאן אמר לן זמרי, תלו עיניהון בהדין תעלא, א"ל עניון אתון לי מאי דאנא אמר, א"ל הן, דלי עיניה כלפי משכי עילאי אמר מאן דאחמי לן בעילאי יחמי לן בתתאי, כך מי שהראנו בצליבו של בגתן ותרש יראנו במפלת המן, מי שפרע מן הראשונים יפרע מן האחרונים:

וכל עבדי המלך וגו'. למה היו משתחוים לו, יש אומרים נתן אלקיו בכליו, וכך היה מהלך ומהרהר בלבו אם ישתחוה לי נמצא עובד ע"א, לכך נאמר ומרדכי לא יכרע.

דבר אחר אמר מרדכי אני איני יכול להחניף לרשע הזה שאני טעון סגנון של מלך שנאמר לבנימן אמר ידיד ה' ישכון לבטח עליו, ואי אפשר להשתחוות לו דלא דחיל מינה דשכינה השרויה על כתפי שנאמר ובין כתפיו שכן, לכך נאמר לא יכרע. כורעים ומשתחוים להמן, רבי יוסי בר חנינא פתח טמנו גאים פח לי. לזאב שפרשו לו על פי הבאר אם ירד לשתות נצוד ואם לאו ימות בצמא, כך אמרה כנסת ישראל רבון העולמים אומרים לי עבוד ע"א אם אשמע להם אני נענשתי על ידך אם איני שומעת להם הורגים אותי:

ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה, אמרו לו הוי יודע שאתה מפילנו בחרב מה ראית לבטל קלבסים של מלך, אמר שאני יהודי, א"ל והרי מצינו אבותיך שהשתחוו לאבותיו שנאמר וישתחו ארצה שבע פעמים, א"ל בנימין אבי במעי אמו היה ולא השתחוה ואני בן בנו שנאמר איש ימיני, וכשם שלא כרע אבי כך אני איני כורע ולא משתחוה:

ויהי כאמרם אליו יום ויום ולא שמע אליהם. רבי יוחנן בשם רבי בנימין בניה של רחל נסן שוה וגדולתן שוה, נסן שוה שנאמר ויהי כדברה אל יוסף יום יום, ויהי כאמרם אליו יום ויום, וגדולתן שוה ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו, וכאן ויסר המלך את טבעתו אשר העביר מהמן ויתנה למרדכי וגו' וישם רביד הזהב על צוארו, ותשם אסתר את מרדכי על בית המן. להלן וירכב אותו במרכבת המשנה, וכאן והרכיבהו על הסוס, א"ל מרדכי משה רבינו הזהירנו בתורתו ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה, וישעיה אמר חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו, אמרין ליה ונימר לו להשמיד להרוג ולאבד, אמר להון א"ל, ויגידו ליה. רבי בנימין בר לוי אמר איסגנטריני של הקב"ה אני וכי איסגנטרין משתחוה להדיוט:

וירא המן. אמר ר' איבו תחשכנה עיניהם של רשעים מראות, ויראו בני האלקים, וירא חם, וירא עשו, וירא בלק, וירא בלעם, וירא המן, יראו גוים ויבושו. אבל צדיקים וישא עיניו וירא, וירא והנה איל, וירא והנה באר בשדה, וירא והנה הסנה, וירא פינחס, יראו צדיקים וישמחו. עבר הוא ולא זז מרדכי ממקומו ולא שאל בשלומו, בא לו המן ועשה עצמו כאלו שואל בשלומו של מרדכי אמר לו מרדכי אין שלום אמר ה' לרשעים. וימלא המן (על מרדכי) חמה, ורוח הקדש אומרת חמה אין לי:

ויבז בעיניו לשלוח יד וגו'. אמר לו הקב"ה בוזה בן בוזה ויבז עשו את הבכורה. ויבז בעיניו, הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד, משל לאברני שקנן על שפת הים, עלה הים והציף את קנו, מה עשה התחיל ממלא פיהו ונתן לתוך החול וחוזר וממלא פיהו, בא חברו ועמד על גבו ואמר ליה מה אתה עושה ומתיגע, אמר ליה איני זז מכאן עד דעביד הדין ימא חול והדין חול ימא, א"ל שוטה שבעולם סוף סוף כמה תוסיף. כך (ויבז) [ויבקש] המן להשמיד את כל היהודים, אמר הקב"ה רשע אני בקשתי ולא יכולתי ויאמר להשמידם לולי משה בחירו ואתה מבקש, ויבקש המן. רבי שמעון בר' יוסי ברבי לקוניא ישראל נמשלו כצורים שנאמר כי מראש צורים אראנו. ועו"א נמשלו לחרס שנאמר ושברה כשבר נבל יוצרים, נפלה קופה לקדרה אוי לקדרה וכו'. כך כל מי שיבא להזדווג לישראל הוא נוטל את שלו מתחת ידיהם. אמר רבא בתחלה ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו, ובסוף בעם מרדכי, מאן נינהו רבנן, ולבסוף בכל היהודים:

הפיל פור הוא הגורל, אמר רבי חמא בר חנינא תנא כיון שנפל לו בירח אדר שמח שמחה גדולה, אמר נפל לי פור בירח שמת משה רבם, והוא אינו יודע שבשבעה באדר מת משה ובשבעה באדר נולד משה. הפיל פור הוא הגורל, אמר רבי חמא בר חנינא אתה הוא גורלן של בני. הפיל גורלות לימים ולא עלתה בידו והפיל למזלות ועלתה בידו מזל דגים, אמר תפושים הם בידי כהדין נונא, אמר לו רשע הם אינם בידך אתה בידיהם, מה הדג הזה פעם הוא בולע פעם נבלע, כך אתה נבלע בידיהם ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם, הפיל ביום ראשון ולא עלה בידו דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. יום שני המשכילים יזהירו, בשלישי נברא גן עדן. ברביעי שמש בגבעון דום. בחמישי נברא זיז שדי. בששי בהמות בהררי אלף, בשבת ישראל שומרי שבת. ונסה לחדשים. בניסן טלה לפסח. באייר ירד המן. בסיון נתנ תורה. בתמוז לא תקום פעמים צרה. וכן אב. באלול מעשר בהמה. תשרי חגים. מרחשון נבנה הבית בירח בול, כסליו חנוכה ונגמרה מלאכת המשכן. טבת מזלו גדי ונזכר ואת עורות גדיי העזים. שבט מזלו דלי זכות משה דלה דלה. אדר דגים לבלעם כדגים. אמרו חכמים העץ של ארז היה שהשליך המן גורלות, השליך על הגפן ולא עלה בידו, אמר נמשלו ישראל לגפן שנאמר גפן ממצרים תסיע, השליך על הזית ולא עלה שנמשלו ישראל בו שנאמר זית רענן יפה פרי תאר, השליך על התפוח ולא עלה בידו שנמשלו ישראל בו שנאמר תחת התפוח עוררתיך, השליך על הרמון ולא עלה בידו שנמשלו ישראל בו שנאמר הנצו הרמונים, כפלח הרמון, השליך על התמרה ולא עלה בידו שבה נמשלו חנניה מישאל ועזריה שנאמר אמרתי אעלה בתמר. והשליך על האגוז ולא עלה בידו שבו נמשלו כנסת ישראל שנאמר אל גנת אגוז ירדתי. השליך על ההדס ועל הערבה ועל האתרוג ולא עלו בידו שהם פרקליטין לישראל ומבקשים עליהם רחמים שנאמר ולקחתם לכם ביום הראשון וגו'. השליך על הקנה אמר ליה הקב"ה שוטה נמשלו ישראל לקנה שהוא עומד במים והולך על כל רוח ורוח, אף על פי שהמים קשים הקנה עומד במקומו, ולא נמשל לארז שהרוח שוברתו, ועובדי אלילים נמשלו בו שנאמר הנה אשור ארז בלבנון ובישראל כתיב כקנה אשר ינוד במים, הנה הארז מוכן לך מששת ימי בראשית על העץ אשר הכין לו:

ויאמר המן למלך אחשורוש ישנו עם אחד, אמר רבא ליכא איניש דידע לאשתעויי לישנא בישא כהמן, אמר ליה תא ניכלינהו, אמר ליה מסתפינא מאלההון דילמא עביד בההוא גברא כדעבד בהו בקמאי, אמר ליה ישנו מן המצות, א"ל אית בהו רבנן, עם אחד הם, שמא תאמר קרחה אני עושה במלכותך מפוזרים הם בכל העמים, שמא תאמר יש לי הנאה מהם, ומפורד כחררה הזו שאינה עושה פירות, שמא תאמר איכא חדא מדינתא מינייהו, ת"ל בכל מדינות מלכותך. ודתיהם שונות מכל עם דלא אכלו ולא שתו מינן ולא נסבי מינן ולא מנסבי לן. ואת דתי המלך אינם עושים דמפקי לשתא בשה"י פה"י:

ולמלך אין שוה להניחם, דאכלו ושתו ורוו ונפקו ומבזו למלכא.

דבר אחר ולמלך אין שוה להניחם שאפילו זבוב נופל לתוך כוסו של כל אחד מה זורקו ושותה היין, ואם אדוני המלך נוגע בכוסו של אחד מהם חובטו בקרקע. ד"א ישנו עם אחד ישן לו אותו שכתוב בו ה' אחד, רבי ברכיה בשם רבי אלעזר א"ל הקב"ה רשע אני אין לפני שינה דכתיב הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, ואתה אמרת שיש לפני שינה חייך שמתוך שינה אני מתעורר על אותו האיש (ומפסגו) [ומאבדו] מן העולם שנאמר ויקץ כישן אדני:

דבר אחר ישנו עם אחד ישנים הם מן המצות, אמר לו אחשורוש ישנים הם ואתה מבקש לעוררם עליך, אמר ליה לית אנא יכיל להן אנא ערק, אמר ליה להיכן את ערק אי את נתון בחדרי חדרים יש להם כמה נביאים שהם באים על מטמוניות שלך כמו שעשו לבבל שנאמר באו לה פתחו מאבוסיה, אמר ליה מפוזר מפוזרים הם י' הכא וי' הכא, אמר ליה כ"ש שהם מתכנשים ובאים עליך, א"ל מפורד מה פרדה זו אינה קולטת זרע כך אין אחד מהם קולט זרעו בעובדי אלילים, שכן כתב להם משה רבם בתורה לא תתחתן בם, ויש להם חג ששמו פסח ושמחין בו על מיתת פרעה שעשה להם כמה טובות ומבערין חמץ מביתם, ואומרים כך יבער הקב"ה כל אויביהם. ד"א ישנו עם אחד שניהם רברבן שהם מכניסין (פיקה) [פחת] בממונו של עולם, חדא לשבעה יומין שבתא, חדא לתלתין יומי יוחא, בניסן פסחא, בסיון עצרתא, בתשרי ריש שתא וצומא רבה וחגא, אמר ליה הקב"ה חייך דאת ידע לחשב אוף תרין יומין דאתון להון שמחה במפלתו של אותו האיש, להיות עושים את שני הימים האלה:

ולמלך אין שוה להניחם, פותחים בתי כנסיות וקורים דברים שאי אפשר להשמע ואומרים שמע ישראל, ואחר כך עומדים להתפלל ואומרים בתפלתם מכניע זדים, ואומרים שאנו זדים, ואחר כך הם אומרים אוהב צדקה ומשפט, ומקוים שיעשה הקב"ה בנו דין, ואחר כך נוטלין ס"ת ומקללים אותנו בעלילה, ואומר ויכחשו אויביך לך. אמר רבי לוי על מה שהיה המן מקטרג מלמטה את ישראל היה מיכאל מלמד עליהם סניגוריא מלמעלה, אמר לפניו רבש"ע אין בניך מתקטרגין לא על שעבדו ע"ז ולא על ששפכו דמים אלא על שהם משמרים את דתך, א"ל הקב"ה לא שבקית ולא אשבוק שנאמר כי לא יטוש ה' את עמו:

אם על המלך טוב יכתב לאבדם, א"ל קולמוס אתה כותב וי' אלפים ככר כסף אתה נוטל:

ועשרת אלפים ככר כסף, אמר ריש לקיש גלוי וידוע לפני הקב"ה שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהם לשקליו, היינו דכתיב באחד באדר משמיעין על השקלים. ועשרת אלפים ככר כסף אמר ליה אם רצונך כסף מן הגרוטיות שבביתי אני מביא ושוקל על ידי האומנים והם טובעים המטבע על שמך. להביא אל גנזי המלך, א"ל הואיל ואתה רוצה לקחתה ממני אותם יהודים שמשכימים ואמרים ה' אחד איני מוכרן לך שם פקדון בידי ומתירא אני שמא יעשה לי כשם שעשה לסיחון ולעוג ולל"א מלכים ולסיסרא ויכין ולסנחריב, זכור אני מה עשה לנבוכדנאצר שהחריב את ביתו שניתן עם כל בהמה וחיה, וכן לבלשאצר, עליהם הוא אומר משגיא לגוים ויאבדם אף אני קשה לי, אמר ליה המן לאחשורוש כל אותם הדברים היו כשהיה בית המקדש קיים והיה הקב"ה רצוי להם והיו מביאים שקליהם, אבל עכשיו הוא כעוס עליהם ואניסוכם לך חשבון ס' רבוא בקע לגלגולת שהיא עשרת אלפים ככר כסף, א"ל פקדון הם ביד'י ואיני מוכרן לך, א"ל ובשביל כבודך נפיל גורלות אם יעלו בידך והכסף בידי אני מוכרן לך, ואם יעלו העם בידי והכסף בידך איני מוכרן לך, ורוח הקודש צווחת ועל עמי ידו גורל, ועל עונותיו של המן נפל העם בידו והצר המן על הכסף צרה גדולה, ראה המלך שהרע לו על הכסף, א"ל על הכסף רע לך הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך, לעשות בה (לא) היה צ"ל, אלא בו, א"ל המלך אין אתה נזקק אלא להקב"ה שנאמר בכל צרתם לו צר, ועוד כתיב עמו אנכי בצרה. אמר רבי אבא בר כהנא משל אחשורוש והמן למה"ד לב' בני אדם אחד יש לו תל בתוך שדהו ואחד יש לו חריץ בתוך שדהו, בעל התל אומר מי יתן לי חריץ זה בדמים, ובעל החריץ אומר מי יתן לי התל הזה בדמים, לימים נזדווגו זה אל זה, א"ל בעל החריץ לבעל התל מכור לי תלך, א"ל טול אותו בחנם ולואי ולואי:

רבנן אמרי אחשורוש היה שונא את ישראל יותר מהמן, מנהגו של עולם דרכו של לוקח ליתן ערבון למכור שמא מוכר נותן ערבון ללוקח, ברם הכא כתיב ויסר המלך את טבעתו מעל ידו ויתנה להמן. הכסף נתון לך העץ נתן לך, חושבנא דדין כחושבנא דדין:

ויסר המלך את טבעתו, א"ר אבא בר כהנא גדולה הסרת טבעת יותר ממ"ח נביאים וז' נביאות שנתנבאו לישראל שכלם לא החזירו את ישראל למוטב. שנו רבותינו מ"ח נביאים וז' נביאות נתנבאו לישראל ולא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה אפילו אות אחת חוץ ממקרא מגלה, מאי דרוש, א"ר חייא בר אבא א"ר יהושע בן קרחה ק"ו ומה מעבדות לחירות אומרים שירה, ממיתה לחיים לא כ"ש, אי הכי הלל נמי לימרו, א"ר יצחק לפי שאין אומרים הלל על הנס שבחוצה לארץ, א"ר נחמן בר יצחק הרי יציאת מצרים נס שבחוצה לארץ וקאמרי, התם כדתניא עד שלא נכנסו לארץ הוכשרו כל הארצות לומר שירה, משנכנסו לארץ לא הוכשרו לומר שירה, רב נחמן (בר יצחק) אמר קריאתה זו הלילא, רבא אמר בשלמא התם הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה, הכא עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש, אכתי עבדי אחשורוש אנן:

ויקראו סופרי המלך, שלח להם עם בזוי יש בינינו דומים כמשוגעים חפצים ברעתנו ואומר אבדו גוים מארצו, לעשות נקמה בגוים, וכפויי טובה הם, פרעה קבלם בסבר פנים יפות וזנם בשני רעבון והוציאו עלילה נלכה נזבחה לה' ואנו חוזרים והשאילום כלי כסף וזהב ומרגליות ובגדים וטענו כל אחד ואחד מהם צ' חמורים ולא חזרו ורדו אחריהם בשביל ממונם, והיה להם נביא אחד משה בן עמרם שמו נטל מקלו ולחש עליו והכה בים ויבש, ואיני יודע במה יבשו והעבירן בתוכו נכנס פרעה אחריהם ונשקע הוא וכל חילו, עמלק זקני כתיב ויבא עמלק, מהיכן בא מבלעם, א"ל יש לך זכות אבות אם אין את יכול להם אין כל בריה יכולה להם, מה עשה להם אותו משה היה לו תלמיד אחד יהושע בן נון שמו אכזרי בלא רחמים איני יודע אם בכשפים בא עליהם, מה עשה משה נטל אבן וישב עליה איני יודע מה היה לוחש עד שנפלו עמלקים לפניו, באו לארץ סיחון ועוג גבורי עולם ואיני יודע כמה מהם הרגום, וכן למלכי מדי, וכן לל"א מלכים וכן לסיסרא וסנחריב, ושוב היה להם מלך אחד ושמו דוד והיה מכלה לכל הממלכות ואיש ואשה לא יחיה דוד, עמד בנו ובנה להם בית אחד והיו נכנסים בו ואיני יודע מה היו עושים ויוצאים והורגים כל הבאים עליהם למלחמה, ומתוך טובה יתרה שהיה להם לא חשבו כל אומה ביניהם עד שבא נבוכדנאצר והרג מהם והשליך בקולרין והביאם בינינו ולא הועילו כשפיהם, ואפילו כן לא שנו מעשיהם המכוערים המשחקים עלינו ועל יראתנו ואנו תעובין ביניהם ואינם מתחתנים בנו, ועוד [דברים רבים] שאין אנו יכולים לספר, והפלנו גורל להשמידם בי"ג לחדש אדר, וכשיבאו לידכם האגרות השמידו והשחיתו ולא תשאירו מהם פליטה:

ויכתב ככל אשר צוה המן, המן צוה להשמיד להרוג ולאבד והקב"ה לא צוה שנאמר מי זה אמר ותהי, וגו' ומה צוה ישוב מחשבתו הרעה וכן הות ליה ותלו אותו ואת בניו על העץ, ודכוות ויצו פרעה, פרעה צוה והקב"ה לא צוה כל הבן הילוד ומדלא צוה מה בידך מי זה אמר ותהי, ומה צוה כי ביד חזקה ישלחם, וכן הות ליה ונער פרעה וחילו:

להשמיד להרוג ולאבד, יודע צדיק נפש בהמתו זה הקב"ה שאמר לא תקח האם על הבנים, ורחמי רשעים אכזרי זה סנחריב שכתוב בו אם על בנים רוטשה.

דבר אחר יודע צדיק נפש בהמתו זה הקב"ה שאמר שור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד, ורחמי רשעים אכזרי זה המן שאמר להשמיד להרוג ולאבד. אמר רבי לוי ארורים הם הרשעים שהם מעמיקים עצות על ישראל, כל אחד ואחד אומר עצתי יפה מעצתו, עשו אמר שוטה היה קין שהרג את הבל בחיי אביו לא היה יודע שאביו פרה ורבה, אמר אני איני עושה כן אלא יקרבו ימי אבל אבי, פרעה אמר שוטה היה עשו לא היה יודע שאחיו פרה ורבה בחיי אביו, אני איני עוש כן אלא עד דאינון דקיקין תחות כורסי אנא מחנק להון שנאמר כל הבן הילוד וגו', המן אמר שוטה היה פרעה לא היה יודע שהבנות נישאות לאנשים ופרות ורבות, אני איני עושה כן אלא להשמיד להרוג ולאבד, אף גוג עתיד לומר כן שוטים היו הראשונים לא היו יודעים שיש להם פטרון בשמים, אני איני עושה כן, בתחלה אזדווג לפטרונם ואחר כך אזדווג להם הה"ד יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו, א"ל הקב"ה רשע לי באת להזדווג חייך שאני עוש עמך מלחמה שנאמר ה' כגבור יצא, ואומר ויצא ה' ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב:

רמז תתרנו[עריכה]

פתשגן הכתב, אנטגרפין דאגרתא, להיות עתידין ליום הזה, אמר רבי לוי עובדי אלילים נבואתן סתומה ואינם יודעים אם להרוג ואם ליהרג, משל לאדם שהיה מהלך בדרך, אמר הלואי יהיה לי חד חמר, עבר עליה חד רומי דילידא חמרתיה, א"ל סב הדין חמר ארים עלך, אמר הא צלותי דאשתמעת ברם לא שאלת כהוגן או למרכב או למרכיבה. משל לאדם שהיה מפרש בים עבר עליוסער גדול לטבעו, אמר אי קם ליה הדין נחשול אנא מקרב חד עגל, כיון דקם נחשילא אמר לא אמרית ולא כלום, כך היא נבואתן של עובדי אלילים להיות עתידים ליום הזה אם ליהרג אם להרוג, אבל ישראל נבואתן מפורסמת להיות היהודים עתידים ליום הזה וגו':

והמלך והמן ישבו לשתות. אמר ר' חנינא מאן דאמר הקב"ה ותרן הוא יותרו מעוהי אלא מאריך רוחיה וגבי דיליה, אמר הקב"ה לשבטים אתם מכרתם אחיכם מתוך מאכל ומשתה שנאמר וישבו לאכל לחם, הרי המן בא ולוקח אתכם מתוך מאכל ומשתה, הה"ד והמלך והמן ישבו לשתות והעיר שושן נבוכה, ואחד מישראל בא והיה הולך לשושן ומבקש ליטרא של בשר או שתי אגודות של ירק והיה פרסי בא וחונקו ואומר לו למחר אני (חונקך) [הורגך] ומבזבז את ממונך, א"ר יצחק דכפר עכו מכדי ומה יוסף שמחל ואמר לא אתם (מכרתם) [שלחתם] אותי הנה ראה עד היכן היא הקנאה מי שאינו מוחל עאכ"ו:

והעיר שושן נבוכה, הפיל הקב"ה בכיה וערבוביא בתוך שושן, אשה הולכת לשטוח פירות נופלת מן הגג ומתה, אדם הולך לשאוב מים מן הבור נופל בו ומת שנאמר והעיר שושן נבוכה:


מתוך: ילקוט שמעוני על אסתר ד (עריכה)

<< · ילקוט שמעוני על אסתר · ד · >>

המשך רמז תתרנו[עריכה]

ומרדכי ידע את כל אשר נעשה, ידע לרפאות את המכה, ידע מאי זה חטא לקו על שאכלו בשולי כותים, משל לבוריון שרגם איקונין של מלך והיו הכל מתכנשין ומסתכלין בו והוא יושב ומפלה את כליו. ד"א ומרדכי ידע את כל אשר נעשה שנתקיים החלום שחלם בשנה השנית למלך אחשורוש וירא בחלום והנה רעש ורעד חזק מאד וקול בהלה על פני כל הארץ ופחד ורעד על כל יושביה ויסעו שניתנינים גדולים זה לקראת זה למלחמה וירוצו לקולם כל הארץ והנה ביניהם גוי אחד קטן ויקומו כל הגוים על גוי קטן לאבד זכרו מן הארץ והנה היום ההוא יום חשך וערפל לכל העולם ויצר לגוי הקטן מאד ויצעק אל ה' והתנינים נלחמים באכזריות חמה. וירא מרדכי והנה מעין אחד עובר בין שתי התנינים ויפריד בין שניהם מן המלחמה אשר היו נלחמים ויגדל המעין ויהי לנחל שוטף כשטף הים הגדול הולך ושוטף על כל הארץ ויזרח השמש ויאר על כל העולם ויתרומם הגוי הקטן ונעשה שלום ואמת בכל הארץ.

דבר אחר ומרדכי ידע את כל אשר נעשה, אמר יודע אני שנגזר עליהם כליה מיום שכרו לצלמו של נבוכדנאצר שנאמר זובח לאלהים יחרם. ויקרע מרדכי את בגדיו, רבי פנחס בשם רבי אושעיא אמר שבטים גרמו לאביהם לקרוע שנאמר ויקרע יעקב את בגדיו, והיכן נפרע להם במצרים שנאמר ויקרעו שמלותם, מנשה גרם לשבטים לקרוע לפיכך נקרעת נחלתו חציה בעבר הירדן וחציה בארץ כנען, בנימין גרם לשבטים לקרוע לפיכך נפרע לו בשושן הבירה שנאמר לפיכך ויקרע מרדכי את בגדיו. וילבש שק ואפר אמר רבי אבהו לפי שתפש אבינו יעקב את השק לפיכך לא זז מבניו עד סוף כל הדורות, אחאב וישם שק (במתניו) [על בשרו] , יורם וירא העם והנה השק על בשרו, מרדכי וילבש שק ואפר:

ויזעק זעקה גדולה. אמר ר' חנינא רבה בייה על עלוביא, צעקה אחת הצעיק יעקב לעשו, והיכן נפרע לו בשושן הבירה ויזעק זעקה גדולה, מאי אמר, רב אמר גבה המן מאחשורוש. ורב שימי בר חייא אמר גבה מלכא עילאה ממלכא תתאה, וכי הדיוט היה מרדכי שהיה צווח וכי אין הקב"ה שומע לחישות אלא לצווחות, חנה הרהרה בלבה ושמע הקב"ה לחישתה, שכן הוא אומר וחנה היא מדברת על לבה מה כתיב ואלהי ישראל יתן את שלתך, אלא מרדכי היה צווח ואומר יצחק אבי מה עשית לו הצווחה שצווח עשו לפניך ושמעת קולו וברכת אותו והרי אנו מכורים להריגת חרב, לפיכך ויזעק:

ותתחלחל המלכה מאד, רב אמר שפירסה נדה, והא אנן תנן שהחרדה מסלקת דמים, פחדא מצמית צמית, ביעתותא מרפיא, ור' ירמיה בר אבא אמר שהוצרכה לנקביה, וי"א מעוברת היתה והפילה ושוב לא ילדה, רבי יהודה (בר סימון) אמר במוך היתה משמשת, רבי יהודה בר' סימון אמר דריוש האחרון טהור היה מאמו וטמא מאביו:

ותשלח בגדי להלביש את מרדכי ולהסיר שקו מעליו ולא קבל, אמר איני מזיז השק עד שיעשה הקב"ה נסים כשעשה לראשונים, ביעקב כתיב וישם שק במתניו, ובאחאב לא תלה לו שלש שנים, וכן ביורם לא כלה שקו רעב משומרון:

ותקרא אסתר להתך, רב אמר התך זה דניאל, ולמה נקרא שמו התך שחתכוהו מגדולתו, איכא דאמרי שכל דברי מלכות נחתכין על פיו. ותצוהו על מרדכי לדעת מה זה ועל מה זה, אמר ר' יצחק בר נפחא שלחה ליה שמא עברו ישראל על חמשה חומשי תורה דכתיב מזה ומזה הם כתובים:

ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו, ברמז היו משיבין זה לזה שיאמר לה עמד אחד מגזע עמלק על ישראל, שאין קרהו אלא עמלק שנאמר אשר קרך בדרך. ויגידו למרדכי את דברי אסתר, ואילו איהו לא אזל, אמר רבי אבא בר כהנא מכאן שאין משיבין על הקלקלה. ויש אומרים כשראה המן להתך נכנס ויוצא בעטו והרגו שאינו נזכר עוד, אמר הקב"ה הואיל והרגו תהא משמשת ברוח הקודש:

כי אם החרש תחרישי, אם את שותקת עכשיו סופך שהקב"ה שותק לך, ואל תהי סוברת שהקב"ה מניחן, שמא את ובית אביך הייתם לישראל במצרים כששמט נפשות בכוריהן וטבע שונאיהם בים, אלא כשבא עמלק ויחלוש יהושע וגו', וכן לכל דבר ודבר, ואף עכשו רוח והצלה יעמוד ליהודים:

לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן, מהו הנמצאים, אותם שאכלו הסעודה שם יצומו. מאי אשר לא כדת כל יום ויום באונס ועכשיו ברצון. וכאשר אבדתי אבדתי כשם שאבדתי מבית אבא כך אני אובדת ממך, ענה מרדכי ואמר לאסתר איני יכול לבטל מגלת תענית שכתוב בה מר"ח ניסן ועד יומין י"ח דלא למספד בהון ואת אמרת גזור תענית בי"ד ובט"ו ובי"ו שקרב עומר התנופה, שלח ואמרה ליה אתה הוא זקנן של ישראל אם אין ישראל בעולם מה המצות יפים אם ישראל אינם למה תורה. ויעבור מרדכי, אמר רבי אלעזר שהעביר יום טוב של פסח בתענית, ושמואל אמר שעבר עורקמא דמיא:


מתוך: ילקוט שמעוני על אסתר ה (עריכה)

<< · ילקוט שמעוני על אסתר · ה · >>

המשך רמז תתרנו[עריכה]

ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות, בגדימלכות מיבעי ליה, אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא שלבשתה רוח הקדש. כתיב הכא ותלבש וכתיב התם ורוח לבשה את עמשי. וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו, וכי יש אדם צם ואוכל, אלא אתם צמים על שאכלתם ושתיתם מסעודתו של אחשורוש, והמשל אומר הא קורא הא קילא אכלתון קורא לקון בקילא, והיאך היו צמים שלשה ימי לילה ויום ולא היו מתים, אלא שהיו מפסיקין מבעוד יום, ולמה שלשה ימים שאין הקב" מניח את הצדיקים בצרה יותר משלשה ימים, וכן הוא אומר ונחבאתם שמה שלשת ימים, וכן אתה מוצא בנינוה (כתוב ביהושע רמז י"ב):

ותלבש אסתר מלכות. ניערה האפר והפשיטה השק והלבישה הקב"ה חיל מן החיל של מעלה, וכן הוא אומר מלכותך מלכות כל עולמים:

ויהי כראות המלך את אסתר המלכה, כיון שראה אותה הפך את פניו שלא יראה אותה והיו מלאכי השרת תולים את פניו שלא בטובתו והוא צווח ווי, ויהי כראות המלך, לפי שהיו הסנורים על עיניו כשראה אותה האירו עיניו והושיט לה השרביט שבידו, ולא היה כח באסתר ליגע בו, ויש אומרים מיכאל משכה והגיעה בראש השרביט, אמר לה המלך אני רואה שאלתך גדולה היא ששמת נפשך למות אם היא עד חצי המלכות ותעש, אמר רבי לוי כיון שהגיעה לבית הצלמים נסתלקה ממנה רוה"ק ואמרה אלי אלי למה עזבתני רחוק מישועתי דברי שאגתי, שמא אתה דן על שוגג כמזיד ועל אונס כרצון או שמא על שקראתיו כלב שנאמר הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי, חזר וקראתו אריה הושיעני מפי אריה. אמר רבי יוחנן שלשה מלאכי השרת נזדמנו לה באותה שעה, אחד שהגביה את צוארה, ואחד שמתח שרביטו, וכמה מתחו, אמר רבי ירמיה בר אבא שתי אמות היה והעמידו על שתים עשר, ואמרי לה שש עשרה, רבי יהושע אומר עשרים וארבע, ואמרי לה כ"ח, רב חסדא אמר אבימי ששים, וכן אתם מוצא באמת של בת פרעה, וכן אתה מוצא בשני רשעים שנאמר שני רשעים שברת, אל תקרי שברת אלא שרבבת, רבא בר אפיתון אמר משום רבי אלעזר בן שמוע ששמע מרבו ורבו מרבו מאתים:

ומה בקשתך עד חצי המלכות, אמר רבא עד חצי המלכות ולא דבר שחוצץ המלכות, מאי ניהו בית המקדש:

ותאמר אסתר אם על המלך טוב יבא המלך והמן היום. שנו רבותינו מה ראתה אסתר שזימנה את המן רבי אלעזר אומר פחים טמנה לו ללכדו שנאמר יהי שלחנם לפניהם לפח ולשלומים למוקש, רבי יהושע אומר מבית אביה למדה שנאמר אם רעב שונאך (השקהו) [האכילהו] לחם ואם צמא השקהו מים כי גחלים אתה חותה על ראשו וה' ישלם לך, אל תקרי ישלם לך אלא יש לימנו לך, ר"מ אומר כדי שלא (יתן) [יטול] עצה וימרוד, רבי יהודה אומר כדי שלא יכירו בה שהיא יהודית, רבי נחמיה אומר כדי שלא יאמרו ישראל אחות יש לנו בבית המלך ויסחו את דעתם מן הרחמים, ר' יוסי אומר כדי שיהא מצוי לה בכל עת, רבי שמעון בן מנסיא אומר אולי ירגיש המקום ויעשה לנו נס, ר' יהושע בן קרחה אומר הסביר לו פנים כדי שיהרג הוא והיא, רבן גמליאל אומר אחשורוש מלך הפכפך היה, רבן גמליאל אומר עדיין אנו צריכין למודעי, ר' אלעזר המודעי אומר קנאתם במלך קנאתו בשרים, רבא אמר לפני שבר גאון, אביי ורבא דאמרי תרווייהו בחומם אשית את משתיה וישנו שנת עולם ולא יקיצו, אשכחיה רבא בר שילא לאליהו אמר ליה כמאן עבדא אסתר וזמנתיה להמן, אמר ליה ככלהו תנאי וככלהו אמוראי:

ומחר אעשה כדבר המלך. מה ראתה לומר מחר, אלא שכל זרעה של עמלק למודים ליפול למחר, וכן הוא אומר מחר אנכי נצב על ראש הגבעה, ויש אומרים שלא היתה שומעת לו, ואותה שעה אמרה אני עושה קלווסים שלך. א"ר אלעזר אמר ר' חנינא מאי דכתיב וכל זה איננו שוה לי מלמד שכל בית גנזיו של המן הרשע היו חקוקים על לבו, ובשעה שהוא רואה את מרדכי אמר כל זה איננו שוה לי, משום דרואה למרדכי יושב בשער המלך אמר כל זה איננו שוה לי, כדרב חסדא דא"ר חסדא זה בא בפרוזבולי וזה בא בפרוזבוטי, פעם אחת נתן המלך ממון ושגרם בראשי גייסות לכבוש את המדינה, נטל המן ממון שלו ואכלו ולא נשתייר לו ממון, כשבא להוציא על בעלי מלחמה לא היה בידו כלום, אבל מרדכי חצי של ממון היה בידו, בא המן אצל מרדכי אמר לו לויני ממון זה שבידך אמר לו אין אני מלוך אלא אם כן תמכור נפשך לעבד לי, קבל על נפשו והלוהו, וכתב לו הרי המן עבדו של מרדכי, זבין נפשיה למרדכי בטולמא דנהמא, היינו דאמר ליה מרדכי להמן עבדא דקנה נכסי עבדא דמאן נכסי דמאן:

ורוב בניו. כמה רוב בניו, אמר רב חסדא עשרה מתו, עשרה נתלו, עשרה מחזרין על הפתחים, ורבנן אמרין אותן שמחזרין על הפתחים שבעים שנאמר שבעים בלחם נשכרו, אל תקרי שבעים אלא שבעים. רמי בר אבא אמר כלם ר"ח שנאמר ורוב בניו בגימטריא מאתן וארביסר הוו, אמר רב נחמן בר יצחק ורב כתיב:

אף לא הביאה, לפיכך נצלב, פיו הכשילו שכן הוא אומר בשר האופים אף אני בחלומי ונצלב, א"ר חנינא בר פפא ארבעה הם שפתחו באף ואבדו באף, ואלו הן, הנחש, ושר האופים, וקרח, והמן. נחש מנין שנאמר אף כי אמר וגו', שר האופים אף אני בחלומי, קרח אף לא אל ארץ. המן אף לא הביאה אסתר:

עשו עץ גבוה חמשים אמה והיה המן חוזר ומבקש קורה של חמשים אמה והיה המן חוזר ומבקש קורה של חמשים אמה ולא מצאה, אלא קורה שהיתה בתוך ביתו לפי שהיה בנו פרשנדתא הגמון בקרדוניא ונטל נסר אחד מתיבותא של נח שהיה ארכו של נסר חמשים אמה שעשה הקב"ה זכרון בעולם שידעו דורות העולם שבא מבול לעולם שכן כתיב זכר עשה לנפלאותיו, וכן כשנהפך סדום הניח זכרון לעולם ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח, עד עכשו היא עומדת שיהו הדורות מתנים בשבחו של בורא עולם, ועמד דריוש וקלל להמן ונגע בו קלונו שכן הוא אומר אנש די יהשנא פתגמא דנה יתנסח אע מן היתיה וגו', לכך נאמר ובבקר אמור למלך ויתלו את מרדכי ואחר כך אתה נכנס עם המלך לסעודה ואוכל ושותה וערב לך ורואה שונאך צלוב כנגדך ולבך שמח. מה ראה אומר לצולבו, אלא אמר הרי השתא שמכל דבר הקב"ה יכול להצילם, הציל אברהם מן האש, הציל יצחק מן העקדה, יעקב מן המלאך, ומשה מחרב פרעה, ישראל מן הים וכן מכל דבר, ומן הצלוב אינו יכול להציל:


מתוך: ילקוט שמעוני על אסתר ו (עריכה)

<< · ילקוט שמעוני על אסתר · ו · >>

רמז תתרנז[עריכה]

בלילה ההוא נדדה שנת המלך. א"ר תנחומא נדדה שנת מלכו של עולם, ורבנן אמרי נדדו עליונים ונדדו התחתונים, רבא אמר נדדה שנת אחשורוש ממש, נפל מלתא בדעתיה אמר מאי האי דקא זמינתיה אסתר להמן בהדאי דילמא עצתא קא יעצו עלויה דההוא גברא למקטליה, הדר ואמר אי הוה הכי ליכא אינש דרחים לי ומודע לי אמר דילמא איכא אינש דעבד בי טיבותא ולא פרעתיה, מיד ויאמר להביא את ספר הזכרונות. א"ר שמעון בשעה שאמר המן לאחשורוש לאבד את ישראל, אמר לו אין אנו יכולים שאין אלקיהם עוזבם כל עיקר, והיה מטריח על אחשורוש ימים ולילות, אמר לו הואיל וכך הוא נמלך בחכמים ובחרטומים, אמרו כלם בפה אחד אם אתה מאבד את ישראל אין העולם מתקיים שנאמר אם לא בריתי וגו', ולא עוד אלא שעובדי אלילים נקראו נכרים שנאמר וגם אל הנכרי, וישראל נקראו קרובים שנאמר לבני ישראל עם קרובו, ויש אדם רשאי ליגע בקרובו של מקום, אמר להם המן והלא נבוכדנאצר החריב את ביתו ושרף את היכלו והגלה את ישראל לבבל ולא היה יכול לעשות בו כליה, שנאמר ויאמרו לא יראה יה, כיון שאמר לכם כענין הזה מיד קבלו ממנו וכתבו אגרות וחתמוהו ונתנו לו, והיה המן מהלך וכל שרי המלכות באים אחריו ומרדכי בא לפניהם ופגע בשלשה תינוקות יוצאים מבית רבן, אמר להם מרדכי אמרו לי פסוקיכם, פתח הראשון ואמר אל תירא מפחד פתאום וגו'. פתח השני ואמר עוצו עצה ותופר וגו'. פתח השלישי ואמר ועד זקנה אני הוא וגו'. מיד צחק מרדכי. אמר המן למרדכי, מה אמרו לך תינוקות הללו וצחקת, אמר ליה בשורות טובות בשרוני, מיד כעס המן בלבו ואמר איני שולח יד תחלה אלא בתינוקות הללו, א"ר יצחק (בר) נפחא בעלילה גדולה בא המן על ישראל שנאמר ובמלאת הימים האלה עשה המלך לכל העם הנמצאים בשושן, אין העם האמור כאן אלא ישראל, אמר המן לאחשורוש אלקיהם שונא זמה הוא העמיד להם זונות ועשה להם משתה וגזור עליהם שיבאו ויאכלו וישתו ויעשו כרצונם שנאמר לעשות כרצון איש ואיש מי שירצה יבא ומי שלא ירצה לא יבא כדי שלא יהא פתחון פה למדת הדין לומר בעל כרחם הביאום. עמד מרדכי ומיחה בידם, הניחו דברי מרדכי והלכו לאותה משתה י"ח אלף ותקמ"ד, עמד השטן והשטין עליהם ואמר לפני הקב"ה רבש"ע עד מתי תדבק באומה זו שהם מפרישים עצמם ממך אבד אותם בזמן הזה, אמר לו ותורה מה תהא עליה, אמר ליה רבש"ע תסתפק בעליונים, אף הקב"ה השוה דעתו באותה שעה, אמר הקב"ה אומה זו שבשבילה רבות אנחותי בכל יום אשביתה מאנוש זכרם, מיד אמר הקב"ה הביאו לי אגרות ואכתוב עליהם כליה, מיד הלך השטן להביא מגלה, כשראה תורה כך יצאת לפני הקב"ה בבגדי אלמנות ונתנה קולה בבכי ולקול בכיתה צעקו מלאכי השרת שנאמר הן אראלם צעקו חוצה, אם ישראל בטלים אנו למה נצרכין בעולם, כיון ששמעו חמה ולבנה כך חגרו שקים ונתנו קולם בבכי שנא' שמש וירח קדרו, ושמים וארץ נתאבלו שנאמר אלביש שמים קדרות. [עמד אליהו] ואמר יבטלו ישראל שחוזרים ממקום למקום ללמוד תורה ומשתעבדים על השבת ועל המילה ועל המצות, מיד רץ אליהו ז"ל בבהלה אל צדיקי עולם ואצל נביאים הראשונים, ואמר להם שמים וארץ וכל צבא השמים בוכים במר נפש וכל העולם כלו אחזתו חיל כיולדה ואתם יושבים ודוממים, אמרו לו מפני מה אמר להם מפני שאכלו ושתו ממשתה אחשורוש והושלמו ישראל לטבח ולמחות שמם מן העולם אמר משה לאליהו כלום יש אדם כשר בדור, אמר לו יש אדם אחד בהם ומרדכי שמו, אמר להם הודיעו שיעמוד הוא משם ואנחנו מכאן בתפלה ובתחנונים, אמרו לו רועה נאמן כבר כתבו אגרות של כליה על צאנך וכבר היא חתומה, מיד א"ל משה לאבות העולם אם בטיט היא חתומה רחמים נשמעים ואם בדם היא חתומה מה שהיה יהיה, מיד בא אליהו ז"ל אצל מרדכי והודיעו ומרדכי ידע את כל אשר נעשה, מה עשה מרדכי קבץ כל תינוקות של בית רבן וענה אותם מלחם ומים והלבישם שקים והושיבם על אפר והיה צווח ובוכה עמהם ביום ובלילה. והמן נתיעץ באוהביו:

ותאמר לו זרש אשתו וכל אוהביו. אמר רבי אלעזר א"ר יהושע בן לוי שלש מאות וששים וחמשה בעלי עצה היו לו לאותו רשע ולא היו יודעים עצה כזרש אשתו, אמרה לו אם יהודי הוא אם תפילהו לכבשן האש כבר עלו חנניה מישאל ועזריה, תשליכהו לגוב אריות כבר עלה דניאל מתוכו, תאסרהו בבית האסורים כבר יצא יוסף מתוכו. אם במדבר תגלהו במדבר פרו ורבו, אם תנקר עיניו רבים המית שמשון אחרי כן, אלא ותלהו על העץ. תניא עץ ארכו חמשים אמה, רחבו שנים עשר אמה וזרת, וחשב בדעתו שבזמן קריאת שמע יתלה את מרדכי, בשעה שהכינו מדדו ונפל עליו, השיבו גבריאל ואמר נאה העץ לעצמך מתוקן לך מששת ימי בראשית, באותה שעה הלך ומצאו למרדכי שהיה יושב בראש התינוקות ושקים במתניהם וסופדים ובוכים ופקד אות ומצאם שנים ועשרים אלף, מיד השליך בצוארם חבלים ושלשלאות של ברזל והפקיד עליהם שומרים ואמר הללו אני הורג תחלה ואחר כך אני תולה את מרדכי, באו אמותיהם של תנוקות מביאין להם לחם ומים ואמרים להם אכלו ושתו קודם שתמותו, והם נשבעים בחיי מרדכי רבינו ומניחי ידיהם על ספריהם ואומרים בתעניתנו נמות, וכל אחד גולל ספרו ומניחו על לבו, וכיון שעבר שתי שעות בלילה נשמעה בכיתן במרום ותפלתן של אבות, אמר הקב"ה מלאכי השרת בכית קטנים אני שומע כגדיים וטלאים (וכקטני בני אדם), אמר משה לפני הקב"ה לא גדיים ולא כבשים אלא קטני עמך ישראל שיושבים בתענית היום שלשה ימים ושלשה לילות ואסורים בחבלים ובשלשלאות ולמחר נשחטין כגדיים וטלאים ולב אויב שמח ומחרף ומנאץ ומכחישים את תורתך. מיד נתגלגלו רחמיו של הקב"ה עליהם ושבר את החותמות וקרע את האגרת והפר עצתו והשיב מחשבתו של המן בראשו:

דבר אחר בלילה ההוא נדדה. שנת אבות העולם ממערת המכפלה שכן כתיב הילל ברוש כי נפל וגו', ואין ראש אלא אברהם שהיה ראש לאבות, בו בלילה נדדה שנת משה ואהרן שנאמר קול יללת הרועים וגו', בו בלילה נדדה שנת ישראל והיו בוכים ומספידים שנמכרו להמן לטבח, בו בלילה נדדה שנת מרדכי שהיה מתירא מפני המן שאמר למחר אני צולבו. בו בלילה נדדה שנת מלאכי השרת שנאמר הן אראלם צעקו חוצה, וכן כתיב נדדה שנת המלך זה מלכו של עולם, וכי שינה יש לפניו אלא כשישראל חוטאים עושה עצמו כישן שנאמר למה תישן ה', וכשעושים רצונו הנה לא ינום ולא יישן, רבי חמא בר גוריון אמר כל בעלי שינה לא טעמו שינה כל אותה הלילה. אסתר היתה עסוקה בסעודתו של המן, מרדכי עסוק בשקו ובתעניתו, המן היה עסוק בקורתו, אמרו ישראל רבש"ע כתבת בתורה איש כי ימות ובן אין לו, ואני להשמיד ולהרוג ולאבד, אמרו כל הדין ממונא למאן הוא ליפתח תרעא וליעול וליסב כל כל מאן דבעי, באות שעה אמר הקב"ה למלאך שממונה על השינה בני בצרה והרשע הזה ישן על מטתו לך ונדוד את שנתו, באותה שעה ירד המלאך ונדד שנתו של אחשורוש וחבטו בקרקע שס"ה פעמים, והיה המלאך עומד על גבו ואמר כפוי טובה כפוי טובה עמוד ועשה טובה למי שעשה אתך טובה. מיד ויאמר להביא את ספר הזכרונות. עשרת בניו של המן היו סנקתדרין של אחשורוש, כיון שבאו לזכותו של מרדכי היו מדלגים והיו הכתבים פורחים מקמנטרא לקמנטרא, ובאים ונתנים לתוך חיקו של אחשורוש, והיו קורין אין כתיב כאן אלא ויהיו נקראים, מאליהם היו נקראים, ר' יעקב בשם ר' חנינא אמר אל תתמה ומה להטיל שלום בין שבט לשבט היה הגורל מדבר דכתיב על פי הגורל תחלק נחלתו, ליתן חיים לאומה שלמה על אחת כמה וכמה, ויש אומרים אליהו ז"ל בא וכתבן שנא' וימצא ואין אומרים וימצא אלא לדבר האבוד שנא' או מצא אבדה. א"ר יהושע בן אלעאי כל אותה הלילה היה אחשורוש רואה המן על גביו וחרבו שלופה בידו ומעביר פורפירון מעליו ועטרה מעל ראשו ומבקש להרגו, הוה מתער ואמר דין בחלמא או חזווא הוא, עד היכן, עד ויאמר המלך מי בחצר:

ויאמר המלך מי בחצר. וכי בכל יום היה שואל כך, אלא אמרו לו המן בחצר, אמר אין פה חלום בלא אמת:

וימצא כתוב כתב מיבעי ליה, א"ר יצחק נפחא מלמד ששמשי מוחק וגבריאל כותב. א"ר יוסי דרש ר' שמלאי ומה כתב זכותם של מטה אינו נמחק, כתב של מעלה על אחת כמה וכמה. לא נעשה עמו דבר, תנא לא מפני שאוהבין הם את מרדכי אלא מפני ששונאים את המן. על העץ אשר הכין לו, תנא לו הכין:

רמז תתרנח[עריכה]

בלילה ההוא. ארבעה פעמים כתיב בלילה ההוא וארבעתם היו בליל פסח, שתים ביד בניה של רחל, ושתים ביד בניה של לאה, היינו דכתיב וללבן שתי בנות שהיו שקולו זו כזו, מכת בכורות ומפלת סנחריב ביד בניה של לאה, ומפל גדעון והמן ביד בניה של רחל, בסנחריב כתיב ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור, הציץ רבשקה על החומה ושמע שהיו קוראי את ההלל ואמר לסנחריב חזור לאחוריך כי נסים יעשה להם בזו הלילה, והיה מבזה על הדברים דכתיב ינופף ידו הר בת ציון. ד"א זה לילה שנגלה הקב"ה לאברהם ויוצא אותו החוצה. ד"א זה לילה של סיסרא דכתיב הכוכבים ממסלותם:

ויאמר המן בלבו, ויאמר עשו בלבו (כתוב בשמואל ברמז ע"ח):

למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר ממני. מי גדול ממני, מי מכובד ממני, כל מה שאני שואל לעצמי אני שואל, כיון שהזכיר הכתר נשתנו פניו של מלך אמר זהו שראיתי בחלום שהיה מבקש להרגני, כשראה המן כך לא הזכיר הכתר, וחזר ואמר ונתון הלבוש והסוס. אמר לו מהר קח את הלבוש ואת הסוס כאשר דברת ועשה כן למרדכי, אמר לו מנומרדכי, אמר לו היהודי, א"ל טובא מרדכי איכא ביהודאי, אמר לו היושב בשער המלך, אמר לו איהו סגי ליה בחדא דיסקרתא אי נמי בחד נהרא, אמר לו אל תפל דבר מכל אשר דברת, באותה שעה נבהל המן, עליו אמר שלמה עוונותיו ילכדונו את הרשע, היה סבור שהיה שואל לנפשו ולא שאל אלא למרדכי, עליו אמר דוד חטאת פימו דבר שפתימו, אמר לו המן בבקשה ממך אל תעשה אותי שחוק בכל המדינות, האיש הזה אשר אתה רוצה לכבדו שונאי הוא שירדתי עמו בפרוזבוטים ואני ראוי לכבדו והצלוב התקנתי ובאתי ונכנסתי לשאול אותו ממך ואתה מבקש לגדלו עלי, אמר לו עד מתי אתה מרבה קנאה לפני, אותה שעה הלך המן ונכנס לבית גנזי המלך ונטל הלבוש וגדולי המלכות עמו ומשך את הסוס ולא מבשר את מרדכי, כיון שראהו מרדכי אמר רואה אני שהרשע הזה בא להרגני, אמר לתלמידיו ברחו לכ שלא תכוו בגחלתי, אמרו בין מחי בין ממית עמך אנו, מה עשה נתעטף בטליתו ועמד להתפלל, אתא האי רשיעא יתיב ליה גביהון, אמר להון במה אתון עסיקין, אמרו ליה במצות העומר שהיו ישראל מקריבים בבית המקדש, אמר להון ומה הוא ההוא עומרא דכסף או דדהב דחטין או דשעורין, אמרו ליה דשעורין, אמר להון ובכמה הוא טימי דידיה בעשרים קנטרין או בעשרה קנטרין, אמרין ליה סגין בעשרה מנין, אמר להון קומון דנצחון עשרתי מנכון עשר אלפין קנטרין דכספא ולעשרתי בנוי, כיון דשמעת אסתר כן אפיקת כרוז לא תפתח חנות בשוקא אלא כל עמא יפקון להדין אמבוהא דיהודאי דהוא נפיק למצלבא, וכיון דחסל ממצליה אמר ליה לבוש הדין לבושא, אמר ליה מה את מבזי מלכותא אית בר נש לביש לבושא דמלכא דלא סחי, שדרה אתר אסרתינהו לכלהו בי בני ולכולהו אומני, עייל איהו לבי בני ואסחי, אזל ואייתי זוגא מביתיה ושקיל מזייה, בהדי דקא שקיל אתנגיד ואתנח, אמר ליה אמאי קא מתאנחת, אמר ליה ווי ליה לההוא גברא דהוה חשיב למלכא מכולהו רברבי השתא אישוי בלנאי וספר, אמר ליה רשע לאו ספר דכפר קורינוס הוית ואלין אינון מספריא דידך, תנא המן ספר דכפר קרינוס הוה כ"ב שנה, בתר דנקט למזייה אלבשיה, אמר ליה סוק רכיב, אמר ליה לא יכילנא דכחיש חילאי מתעניתא, אמר ליה קום דאנא מאיך קודלי ואת דריס עלאי וסליק, סליק בעט ביה, אמר ליה ולא כתיב נפול אויבך אל תשמח, א"ל הני מילי ישראל אבל בדידך ואתה על במותימו תדרוך, כיון שרכב על הסוס התחיל לקלס להקב"ה ארוממך ה' כי דליתני וגו' ה' אלקי שועתי אליך ותרפאני וגו', תלמידיו מה היו אומרים זמרו לה' חסידיו והודו לזכר קדשו כי רגע באפו חיים ברצונו בערב ילין בכי ולבקר רנה, אותו רשע מה היה אומר ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם וגו', אסתר מה היתה אומרת אליך ה' אקרא ואל אדני אתחנן מה בצע בדמי ברדתי אל שחת היודך עפר היגיד אמתך, ישראל מה היואומרים שמע ה' וחנני ה' היה עוזר לי הפכת מספדי למחול לי פתחת שקי ותאזרני שמחה, א"ר פנחס בקריאת שמע היה עסוק, (ולא הספיק לומר) [ורוה"ק אומרת] למען יזמרך כבוד ולא ידום וגו':

ויקרא לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו, כי קא נקיט ואזיל בשבילא דבי המן חזיתיה ברתיה דקיימא באגרא, סברא האי דרכיב אבא והאי דמסגי קמיה מרדכי, שקלא עציצא דבית הכסא שדייה ארישיה, דלי עיניה וחזיתיה, כיון דחזאי דאבוה הוא נפלא מאיגרא לארעא ומתה, היינו דכתיב וישב מרדכי אל שער המלך, אמר רב ששת לשקו ולתעניתו, והמן נדחף אל ביתו אבל מבתו, וחפוי ראש ממה שאירע לו:

ויספר המן לזרש אשתו ולכל אוהביו וגו', קרי להו אוהביו וקרי להו חכמיו, א"ר יוחנן כל האומר דבר חכמה אפילו באומות העולם נקרא חכם, אמרי ליה אם משאר שבטי קאתי יכילת ליה, ואם משבט יהודה ואפרים ומנשה ובנימין קא אתי לא יכילת ליה. יהודה דכתיב ידך בעורף אויביך. אפרים ובנימין ומנשה דכתיב לפני אפרים ובנימין ומנשה עוררה את גבורתך:

כי נפול תפול לפניו. דרש ר' יהודה בר אלעאי שתי נפילות הללו למה, אמרו לו אומה זו משולה לכוכבים ומשולה לעפר, כשהם יורדים יורדים עד עפר, וכשהם עולים עולים עד הכוכבים, אם מזרע היהודים. כשיעצנו לו לצלבו לא היינו סבורים שהיה מן המיחדים להקב"ה, אבל עכשו שהוא מזרע היהודים מאותם שנפלו לכבשן האש ונצולו ומאותם שנפלו לגוב אריות, לא תוכל לו:

עודם מדברים עמו. אמרה אסתר יודעת אני שהוא דוכס ובניו איסטרטיגין בכל העולם, אלא עד שלא יכתוב להם אגרות וימרדו על המלך עד שלבו מטורף. ויבהילו להביא את המן מלמד שהביאוהו בבהלה:


מתוך: ילקוט שמעוני על אסתר ז (עריכה)

<< · ילקוט שמעוני על אסתר · ז · >>

המשך רמז תתרנח[עריכה]

כי אין הצר שוה בנזק המלך. אמרה לו צר זה אינו שוה בנזק המלך קטלה לושתי ואיקני בה בדידה למקטלה. ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה, ויאמר ויאמר למה לי, א"ר אבהו בתחלה על ידי מתורגמן, כיון דאמרה ליה בת מלכים אני ומשאול קא אתינא, מיד ויאמר לאסתר המלכה (במלכים ברמז ר"כ):

איש צר ואויב. צר לעליונים וצר לתחתונים, אותה שעה עלתה חמתו של מלך והיה השטן מבעיר בו וירד לגנת הביתן והיו בניו של המן מקצצין את האילנות והיתה עוד חמתו בוערת בו. איש צר ואויב, אמר רבי אלעזר מלמד שהיתה מחוה כנגד אחשורוש, בא מלאך וסטר ידה כלפי המן:

והמלך קם בחמתו וגו' והמלך שב מגנת הביתן, מקיש שיבה לקימה מה קימה בחמה אף שיבה בחמה, אדאזיל אשכחינהו למלאכי השרת אידמו לגברא דקיימי ומעקרי לאילני, אמר להון מאי עבידתייכו אמרו ליה דפקדינן המן, אתא לביתא. והמן נופל נפל מבעי ליה, א"ר אלעזר מלמד שבא מלאך והפילו עליה אמר ווי מביתא ווי מברא, אמר (לה) דין שקנא לאשתו להרוג ולאבד הלא לבא עליה:

רמז תתרנט[עריכה]

ויאמר חרבונה, אמר רבי חמא בר חנינא אף חרבונה הרשע באותה עצה היה, כיון שראה שלא נתקיימה עצתו מיד ברח היינו דכתיב וישלך עליו ולא יחמול מידו ברוח יברח. רב אמר חרבונה זכור לטוב, ויש אומרים באותה שע בא אליהו ז"ל ונדמה לחרבונה, אמר אדוני המלך יש עץ אחד בביתו מבית קדש הקדשים גבוה חמשים אמה יצוה המלך לתלותו, לקיים מה שנאמר יתנסח אע מן ביתיה וזקיף יתמחי עלוהי, ולקח המלך כל אשר להמן ונתן לאסתר לקיים מה שנאמר וביתיה נולי יתעביד על דנא. ויאמר חרבונה, אף חרבונה שונאו של מרדכי היה ומחייב להמן, על זה נאמר נפל שור הבא שוחטין, אמר חרבונה וכי הרעה הזאת בלבד עשה לך הוא היה עם בגתן ותרש באותה עצה, תדע לך שכן היה שמיד כשהודיעך מרדכי הדבר מיד שטמו והכין לו צליב והנה הוא בביתו של המן, מיד אמר המלך תלוהו עליו:

ויתלו את המן, קרא הקב"ה לעצים אמר מי ראוי מכם שיתלה המן עליו. תאנה אמר ממני היו מביאים בכורים ונמשלו בי ישראל שנאמר כבכורה בתאנה וגו'. גפן אמר גפן ממצרים. רמון כפלח הרמון. אגוז אל גנת אגוז. אתרוג וגל ארבעה מינים ולקחתם לכם. תפוח כתפוח בעצי היער, ארז כארז בלבנון ישגה. באותה שעה קפץ קוץ לפני הקב"ה אמר רבון העולמים כל מה שבראת בעולמך לכבודך בראת ואלו כלם כבר מצאו להם זכות שלא לחנם נבראו, ואני למה אני בעולמך, אלא יתלה קוצץ בן קוצץ על הקוץ, יבא מין אצל מינו דכתיב והיו עמים משרפות סיד, וכתיב ובליעל כקוץ מונד כלהם, מיד קבל ממנו הקב"ה ותלאוהו עליו ובניו עמו. באות שעה קרא אותו רשע לעבדיו לפח גזר הנגר ולבעל גור ואמר להם בחרו לי עץ גבוה חמשים אמה כדי שיראה בכל המדינה, אמרו לו היכן נמצא עץ של חמשים אמה אלא בבירה שלך, מיד עמד והחריב אכסדרה שלו ונטלו קוץ מונד משם והביאוהו, ומפני מה חמשים אמה כדי שיתלה הוא ועשרה בניו עליו, בוא וראה היכן היו צלובים בו, תן לכל אחד ואחד שלשה אמות וזרת הרי לי' בניו ל"ה אמות, ושלשה אמות וזרת להמן עצמו ובין נבלה ונבלה זרת ואצבע‏[1] הרי מ"ג אמות וזרת, ושלשה אמות שנטע תחת הארץ ושתי אמות וזרת שהניחו מן הארץ בעד הנבלה שלא יבא הכלב או חיה ויאכל מהם הרי מ"ט אמות, ואמה אחת הניחו על ראשו של המן הרשע שלא יבא העוף ויאכל ממנו הרי חמשים אמה, וכיון שהחריב אכסדרה שלו ונטל את הקוץ מדד נפשו עליו. והשיב לו גבריאל ואמר נאה לך העץ מוכן לך מששת ימי בראשית. וירד אצל אחשורוש ונדד שנתו. וחמת המלך שככה שתי שכיכות הללו למה, אחת של מלכו של עולם ואחת של אחשורוש. איכא דאמרי אחת של אסתר ואחת של ושתי:

בשלשה עשר לחדש שנים עשר הוא חדש אדר, ביום השלישי במזל אריה ואריה מלך על כל בהמה לכל מקום שהוא רוצה הופך את פניו להשמיד ולהרוג, שנאמר ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים:

כי כתב אשר נכתב בשם המלך, א"ל בתורה בנביאים בכתובים מצינו שההדיוט מזכיר שמו שני פעמים כו' (כתוב במלכים ברמז קס"ז):

ואל היהודים ככתבם וכלשונם, מה לשונם לא נשתנה אף כתבם לא נשתנה (כתיב בעזרא בפסוק הוא עזרא עלה מבבל):

הערות[עריכה]

  1. ^ ראו בדף השיחה


מתוך: ילקוט שמעוני על אסתר ח (עריכה)

<< · ילקוט שמעוני על אסתר · ח · >>

המשך רמז תתרנט[עריכה]

ומרדכי יצא מלפני המלך. אמר רבי בנימין בר יפת אמר ר' אלעזר כתיב לכלם נתן לאיש חליפות שמלות, אפשר דבר שנצטער אותו צדיק בו יכשל בו, דאמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב לעולם אל ישנה אדם את בנו ממנהג שאר בנים שבשביל משקלשני סלעים מילת שהוסיף יעקב ליוסף נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים, עבד ביה איהו מלתא בבנימין כי היכי דקני ביה אחיו, אלא רמז לו שעתיד לצאת ממנו בן שיוצא בחמשה לבושים של מלכות ומנו מרדכי שנאמר ומרדכי יצא וגו':

ליהודים היתה אורה. אמר רב אורה זו תורה וכן הוא אומר כי נר מצוה ותורה אור. שמחה זה יום טוב וכן הוא אומר ושמחת בחגך. ששון זה מילה וכן הוא אומר שש אנכי על אמרתך. ויקר אלו תפלין שברא וכן הוא אומר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך. ותניא רבי אליעזר הגדול אומר אלו תפלין שבראש. רבי פנחס אמר מרדכי מלך על ישראל שנאמר ומרדכי יצא מלפני המלך וגו'. מה מלך לובש פורפורין אף מרדכי כן. מה מלך לובשעטרה כלולה אף מרדכי כן, מה מלך מוניטין שלו יוצא בכל המדינות אף מרדכי כן, ומה היתה מוניטה שלו, מרדכי מכאן ואסתר מכאן, מה מלך אימתו בכל המדינות אף מרדכי כן כי נפל פחד מרדכי עליהם. כי גדול מרדכי בבית המלך ושמעו הולך בכל המדינות שיצא לו מוניטון בעולם (בתוב ביהושע ברמז י"ח):


מתוך: ילקוט שמעוני על אסתר ט (עריכה)

<< · ילקוט שמעוני על אסתר · ט · >>

המשך רמז תתרנט[עריכה]

ואת פרשנדתא. אמר רבי אחא דמן יפו עשרת בני המן ועשרת צריך לאמרם בנשימה אחת, מאי טעמא, כולהו בהדי הדדי נפקי נשמתייהו. אמר רבי יונה אמר רביזירא וי"ו דויזתא צריך לממתחא בזקיפא מ"ט כולהו עשרה בחד זקיפא אזדקיפו. אמר רבי חנינא בר פפא דרש רבי שמלאי איש כפר תמרתא כל השירות כלם אריח על גבי לבנה ולבנה ע"ג אריח, חוץ משירה זו שהיא אריח על גבי אריח ולבנה ע"ג לבנה, מ"ט אמר רבי אבהו כדי שלא תהא תקומה למפלתן של רשעים (כתוב ברמז כ"ב בפסוק מלך יריחו אחד). ויש אומרים עשרת בני המן ומלכי כנען אריח על גבי אריח ולבנה ע"ג לבנה, מאי כדון למצוה או לעכב, אמר רבי יוסי בר חנינא בר אחוי דאושעיא נהיר את כד הוינא קיימי קמי חנותא דרב אושעיא חביבך עבר רבי אבא בר זבדא ושאלינן ליה ואמר לעכב. בשושן הבירה הרגו זה אחד מעשרה ק"ו שבתורה:

מה בקשתך עוד ותעש, א"ר אלעזר מלמד שבא מלאך וסטרו על פיו:

שנו רבותינו מגלה נקראת בי"א בי"ב בי"ג בי"ד בט"ו לא פחות ולא יותר. כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון קורים בחמשה עשר, ועיירות גדולות בארבעה עשר, אלא שכפרים מקדימים ליום הכניסה חכמים הקילו עליהם כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכים, והיכא רמיזא, אמר רב שמן בר אבא אמר רבי יוחנן אמר קרא לקיים את ימי הפורים באלה בזמניהם זמנים הרבה תקנו להם, האי מיבעי ליה זמנו של זה לא כזמנו של זה, אם כן לימא קרא זמנם מאי זמניהם, ש"מ תרתי, ואימא זמנים טובא, זמניהם דומיא דזמנם מה זמנם תרתי אף זמניהם תרתי, ואימא תריסר ותליסר, שלשה עשר זמן קהלה לכל הוא ולא צריך קרא. ואימא שיתסר ושיבסר, אמר קרא ולא יעבור, אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן זו דברי רבי עקיבא סתימתאה, אבל חכמים אומרים בזמן הזה הואיל ומסתכלים בה אין קורים אותה אלא בזמנ. תניא נמי הכי אמר רבי יהודה אימתי בזמן שהשנים כתקנן וישראל יושבים על אדמתם, אבל בזמן הזה הואיל ומסתכלים בה אין קורין אותה אלא בזמנה. כרכים המוקפים קורים בט"ו, מנא הני מילי אמר רבא אמר קרא על כן היהודים הפרזים מדפרזים בי"ד מוקפים בט"ו. ואימא פרזים בי"ד ומוקפים בי"ד ובט"ו, אי כתיב ארבעה עשר וחמשה עשר כדקאמרת, השתא דכתיב את יום ארבעה עשר לחדש אדר ואת יום חמשה עשר בו הני בי"ד והני בט"ו, ואימא פרזים בי"ד מוקפים אי בעי בי"ד ואי בעי ט"ו, אמר קרא בזמניהם זמנו של זה לא זמנו של זה. מוקפים חומה מימות יהושע בן נון מ"ט, יליף פרזי פרזי, כתיב הכא היושבים בערי הפרזות וכתיב התם לבד מערי הפרזי. מדינה ומדינה, לחלק בין מוקפין חומה מימות יהושע בן נון לאין מוקפין. ועוד לחלק בין שושן לשאר עיירות. משפחה ומשפחה, אמר רבי יוסי בר חנינא להביא משפחות כהונה ולויה שמבטלים עבודתם ובאים לשמוע מקרא מגלה. אמר רב יהודה אמר שמואל כהנים בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמדם כלם מבטלים מעבודתם ובאים לשמוע מקרא מגלה, מכאן סמכו של בית רבי שהיו מבטלים תלמוד תורה ובאים לשמוע מקרא מגלה. אמר רב יהודה אמר שמואל כהנים בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמדם כלם מבטלים מעבודתם ובאים לשמוע מקרא מגלה, קל וחומר מעבודה מה עבודה שהיא חמורה מבטלים, תורה של יחיד שהיא קלה על אחת כמה וכמה:

שמחה ומשתה ויו"ט, תני רב יוסף שמחה מלמד שאסור בהספד, משתה מלמד שאסור בתענית, ויום טוב מלמד שאסור בעשית מלאכה. רבה בריה דרב אמר הס פד ותעניות קבילו עלייהו, מלאכה לא קבילו עלייהו דמעיקרא כתיב שמחה ומשתה ויום טוב ולבסוף כתיב לעשות אותם ימי משתה ושמחה, ואלו יום טוב לא כתיב:

לקיים את אגרת הפורים הזאת השנית. אמר רב יהודה אמר שמואל בתחלה בשושן ולבסוף קבעוה בכל העולם כלו, אמר רב שמואל בר רב יצחק שלחה להם אסתר לחכמים קבעוני לדורות, שלחו לה קנאה את מעוררת עלינו לפני עובדי אלילים, שלחה להם כבר כתובה אניעל ספר דברי הימים למלכי מדי ופרס, תניא רבי אליעזר אומר אסתר ברוח הקדש נאמרה שנאמר ויאמר המן בלבו. רבי עקיבא אומר אסתר ברוח קדש נאמרה שנאמר ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה. רבי יוסי בן דורמסקית אומר אסתר ברוח הקדש נאמרה שנאמר ויודע הדבר למרדכי. רמ"א אסתר ברוח הקדש נאמרה שנאמר ובבזה לא שלחו את ידם, א"ר יהודה אמר שמואל אי הואי התם הוה אמינא מלתא דעדיפא מכלהו קיימו וקבלו היהודים, קיימו למעלה מה שקבלו למטה, אמר רבא כולהו אית להו פירכא לבר מדר"י א"ש דלית ליה פירכא, דר' אליעזר סברא הוא דלא הוה איניש דחשיב למלכא כוותיה וכי קא מפיש אדעתא דנפשיה קאמר, דרבי עקיבא דילמא כרבי אלעזר שכל אחד ואחד נדמה לו כאומתו, דרבי יוסי בן דורמסקית דילמא כרבי חייא בר אבא דאמר בגתן ותרש שני טרסיים היו מספרין בלשון טרסי, דרבי מאיר דילמא פריסתקא שדור אלא דשמואל ודאי לית ליה פרכא. אמר רב אבינא ואיתימא רב נחמן בר יצחק היינו דאמרי אינשי טבא חדא פלפלתא חריפא ממלא צנא דקרי, רב יוסף אמר מהכא וימי הפורי האלה לא יעברו מתוך היהודים, רב נחמן בר יצחק אמר מהכא וזכרם לא יסוף מזרעם:

ומשלוח מנות איש לרעהו. תני רב יוסף שתי מנות לאדם אחד. ומתנות לאביונים שתי מתנות לשני בני אדם. רבי יהודה נשיאה שדר ליה לרבי אושעיא אטמא דעגלא תילתא (וגרבא) [ולגין] דחמרא, שלח ליה קיימת בנו רבינו ומתנות לאביונים, הדר שלח ליה [חד עיגל וחד גרב דחמר שלח ואמר לי] קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות איש לרעהו, רבה שדר ליה למרי בר מר בידא דאביי מליא טסקא דקשבא ומלא כסא קמחא דאבישונא, אמר אביי השתא אמר מרי אי חקלאה מלכא להוי דקולא מצואריה לא נחית, הדר ושדר ליה איהו מלא טסקא זנגבילא ומלא טסקא פלפלי אריכתא, אמר אביי השתא אמר מר אנא שדרית ליה חליא ואיהו שדר לי חורפא, אמר אביי כי נפקי מבי מר הוה שבענא, כי מטא להתם קריבו לי שתין צעי משתין מיני קדרה ואכלי בהון שתין פלגא והוה בשולא בתרא דהוו קרי ליה צלי קדר ובעי דאיכסיסיה לצעא אבתריה. אמר אביי היינו דאמרי אינשי כפין עניא ולא ידע אי נמי רווחא לבסומי שכיחא. אביי בר אבין ורב חנינא בר אבין מחלפי סעודתייהו להדדי. אמר רבא מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוךמרדכי, רבא ורבי זירא עבדי סעודת פורים בדי הדדי עד דאיבסוס, קם רבא שחטיה לרבי זירא, למחר בעא רחמי עליה ואחייה, לשנה אמר ליה ניתי מר נעביד סעודת פורים, אמר ליה לאו כל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא. אמר רבא סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא מ"ט יום משתה ושמחה כתיב, רב אשי הוה יתיב קמיה דרב כהנא נגה ולא אתו רבנן א"ל מ"ט לא אתו רבנן א"ל דילמא טרידי בסעודת פורים, א"ל הוה אפשר להו למיכלה מאורתא, א"ל לא סבר לה מר להא דרבא דאמר סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו, א"ל אמר רבא הכי אמר לי אין. תנא מיניה ארבעין זמנין ודמיא ליה כמאן דמנחא בכסתיה:

שנו רבותינו הקורא את המגלה למפרע לא יצא, מנא הני מילי דכתיב והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור מה עשיה למפרע לא אף זכירה למפרע לא, קראה על פה לא יצא אתיא זכירה זכירה כתיב הכא והימים האלה נזכרים ונעשים וכתיב התם כתוב זאת זכרון בספר על הספר, ובדיו מנא לן אמר רבא אתיא כתיבה כתיבה כתיב הכא ותכתוב אסתר וכתיב התם ויאמר להם ברוך מפיו יקרא אלי ואני כותב על הספר בדיו:

שנו רבותינו בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר, אם עתיד לחזור למקומו קורא במקומו ואם לאו קורא עמהם, אמר רבא לא שנו אלא שעתיד לחזור בליל י"ד, אבל אין דעתו לחזור בליל י"ד קורא עמהם, אמר רבא מנא אמינא לה דכתיב היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות, מכדי כתיב היהודים הפרזים, היושבים בערי הפרזות למה לי, הא קמ"ל דפרוז בן יומו קרוי פרוז, ומדפרוז בן יומו נקרא פרוז מוקף בן יומו נמי קרוי מוקף:

מהיכן קורא את המגלה ויוצא בה ידי חובתו, רבי מאיר אומר כלה, רבי יהודה אומר מאיש יהודי, ר' יוסי אומר מאחר הדברים האלה, רבי שמעון אומר מבלילה ההוא. ואמר רבי יוחנן וכלם מקרא אחד דרשו שנאמר ותכתוב אסתר המלכה ומרדכי היהודי את כל תקף לקיים, מאן דאמר כלה תקפו של אחשורוש, מאן דאמר מאיש יהודי תקפו של מרדכי, מאן דאמר מאחר הדברים תקפו של המן, מאן דאמר מבלילה ההוא תקפו של נס, רב הונא אמר מהכא ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם, מאן דאמר כלה מה ראה אחשורוש להשתמש בכלים של בית המקדש, על ככה שמלאו שבעים שנה למאי דחשיב ולא איתפריקו. ומה הגיע אליהם בא שטן ורקד ביניהם והרג את ושתי, מאן דאמר מאיש יהודי מה ראה מרדכי שנתקנא בהמן, על ככה דשוי נפשיה עבודת אלילים, ומה הגיע אליהם דאתרחיש להו ניסא, ומ"ד מאחר הדברים האלה מה ראה המן שנתקנא בכל היהודים, על ככה משום דמרדכי לא יכרע ולא ישתחו, ומ הגיע אליהם שתלו אותו ואת בניו על העץ, ומאן דאמר מבלילה ההוא מה ראה אחשורוש להביא ספר הזכרונות, על ככה דזמינתיה אסתר להמן ואסקיה אדעתיה למיעץ עצה עילויה דההוא גברא למקטליה, ומה הגיע אליהם דאתרחיש להו ניסא. אמר ר' חלבו אמר רבי חמא בר גוריא הלכה כדברי האומר כלה, ואפילו למאן דאמר מאיש יהודי צריכה שתהא כלה כתובה, ואמר רבי חלבו אמר ר' חמא בר גוריא אמר רב מגלה נקראת ספר ונקראת אגרת, נקראת ספר שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה, נקראת אגרת שאם הטיל בה שלשה חוטי גידים כשרה, אמר רב נחמן בר יצחק ובלבד שיהיו משולשין, אמר שמואל הקורא במגלה הכתובה בין הכתובים לא יצא, ואי מחסרא או מייתרא פורתא לית לן בה:

ימי משתה ושמחה. תנא רבי אליעזר אומר אין לו לאדם ביו טוב אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה. רבי יהושע אומר חלקהו חציו לאכילה ושתיה וחציו לבית המדרש, אמר רבי אלעזר הכל מודים בעצרת דבעינן לכם יום שנתנה בו תורה, אמר רבא הכל מודים בשבת דבעינן לכם דכתיב וקראת לשבת עונג. אמר רב יוסף הכל מודים בפורים דבעינן לכם דמעיקרא להכי איתקון דכתיב ימי משתה ושמחה, מר בריה דרבינא כולא שתא יתיב בתעניתא לבר מעצרתא ופוריא ומעלי יומא דכפורי. עצרת יום שנתנה בו תורה, פורים דמעיקרא להכי איתקון. מעלי יומא דכפורי דתני רבי חייא בר רב מדפתי ועניתן את נפשותיכם בתשעה לחדש, וכי בתשעה מתענין והלא אין מתענין אלא בעשירי, אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשעה בו כאלו התענה תשיעי ועשירי:

ובבואה לפני המלך אמר עם הספר, אמרה מיבעי ליה, אמר רב נחמן יאמר בפה מה שכתוב בספר. דברי שלום ואמת אמר בי תנחומא אמר רבי אסי ואמרי לה אמר ר' חייא בר אבא אמר רבי אסי מלמד שצריכה שרטוט כאמתה של תורה. ומאמר אסתר קיים, מאמר אסתר אין דברי הצומות וזעקתם ומאמר אסתר קיים את ימי הפורים האלה. קיימו וקבלו היהודים (כתוב ברמז י"ח):


מתוך: ילקוט שמעוני על אסתר י (עריכה)

<< · ילקוט שמעוני על אסתר · י

המשך רמז תתרנט[עריכה]

ורצוי לרוב אחיו, תני רב יוסף לרוב אחיו ולא לכל אחיו, מלמד שפרשו ממנו קצת סנהדרין. אמר רב יוסף גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות דמעיקרא חשיב מרדכי אחר ארבעה אשר באו עם זרובבל ישוע נחמיה שריה רעליה ומרדכי בלשן, ולבסוף קרא חשיב ליה בתר חמשה הבאים עם זרובבל ישוע נחיה (שריה) עזריה רעיה נחמני מרדכי בלשן, אמר רב ואיתימא רבי יצחק בר שמואל בר מרתא גדול תלמוד תורה יותר מבנין בית המקדש שכל זמן שברוך בן נריה קיים לא הניחו עזרא ועלה: