לדלג לתוכן

ילקוט שמעוני על אסתר ז

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

המשך רמז תתרנח

[עריכה]

כי אין הצר שוה בנזק המלך. אמרה לו צר זה אינו שוה בנזק המלך קטלה לושתי ואיקני בה בדידה למקטלה. ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה, ויאמר ויאמר למה לי, א"ר אבהו בתחלה על ידי מתורגמן, כיון דאמרה ליה בת מלכים אני ומשאול קא אתינא, מיד ויאמר לאסתר המלכה (במלכים ברמז ר"כ):

איש צר ואויב. צר לעליונים וצר לתחתונים, אותה שעה עלתה חמתו של מלך והיה השטן מבעיר בו וירד לגנת הביתן והיו בניו של המן מקצצין את האילנות והיתה עוד חמתו בוערת בו. איש צר ואויב, אמר רבי אלעזר מלמד שהיתה מחוה כנגד אחשורוש, בא מלאך וסטר ידה כלפי המן:

והמלך קם בחמתו וגו' והמלך שב מגנת הביתן, מקיש שיבה לקימה מה קימה בחמה אף שיבה בחמה, אדאזיל אשכחינהו למלאכי השרת אידמו לגברא דקיימי ומעקרי לאילני, אמר להון מאי עבידתייכו אמרו ליה דפקדינן המן, אתא לביתא. והמן נופל נפל מבעי ליה, א"ר אלעזר מלמד שבא מלאך והפילו עליה אמר ווי מביתא ווי מברא, אמר (לה) דין שקנא לאשתו להרוג ולאבד הלא לבא עליה:

רמז תתרנט

[עריכה]

ויאמר חרבונה, אמר רבי חמא בר חנינא אף חרבונה הרשע באותה עצה היה, כיון שראה שלא נתקיימה עצתו מיד ברח היינו דכתיב וישלך עליו ולא יחמול מידו ברוח יברח. רב אמר חרבונה זכור לטוב, ויש אומרים באותה שע בא אליהו ז"ל ונדמה לחרבונה, אמר אדוני המלך יש עץ אחד בביתו מבית קדש הקדשים גבוה חמשים אמה יצוה המלך לתלותו, לקיים מה שנאמר יתנסח אע מן ביתיה וזקיף יתמחי עלוהי, ולקח המלך כל אשר להמן ונתן לאסתר לקיים מה שנאמר וביתיה נולי יתעביד על דנא. ויאמר חרבונה, אף חרבונה שונאו של מרדכי היה ומחייב להמן, על זה נאמר נפל שור הבא שוחטין, אמר חרבונה וכי הרעה הזאת בלבד עשה לך הוא היה עם בגתן ותרש באותה עצה, תדע לך שכן היה שמיד כשהודיעך מרדכי הדבר מיד שטמו והכין לו צליב והנה הוא בביתו של המן, מיד אמר המלך תלוהו עליו:

ויתלו את המן, קרא הקב"ה לעצים אמר מי ראוי מכם שיתלה המן עליו. תאנה אמר ממני היו מביאים בכורים ונמשלו בי ישראל שנאמר כבכורה בתאנה וגו'. גפן אמר גפן ממצרים. רמון כפלח הרמון. אגוז אל גנת אגוז. אתרוג וגל ארבעה מינים ולקחתם לכם. תפוח כתפוח בעצי היער, ארז כארז בלבנון ישגה. באותה שעה קפץ קוץ לפני הקב"ה אמר רבון העולמים כל מה שבראת בעולמך לכבודך בראת ואלו כלם כבר מצאו להם זכות שלא לחנם נבראו, ואני למה אני בעולמך, אלא יתלה קוצץ בן קוצץ על הקוץ, יבא מין אצל מינו דכתיב והיו עמים משרפות סיד, וכתיב ובליעל כקוץ מונד כלהם, מיד קבל ממנו הקב"ה ותלאוהו עליו ובניו עמו. באות שעה קרא אותו רשע לעבדיו לפח גזר הנגר ולבעל גור ואמר להם בחרו לי עץ גבוה חמשים אמה כדי שיראה בכל המדינה, אמרו לו היכן נמצא עץ של חמשים אמה אלא בבירה שלך, מיד עמד והחריב אכסדרה שלו ונטלו קוץ מונד משם והביאוהו, ומפני מה חמשים אמה כדי שיתלה הוא ועשרה בניו עליו, בוא וראה היכן היו צלובים בו, תן לכל אחד ואחד שלשה אמות וזרת הרי לי' בניו ל"ה אמות, ושלשה אמות וזרת להמן עצמו ובין נבלה ונבלה זרת ואצבע[1] הרי מ"ג אמות וזרת, ושלשה אמות שנטע תחת הארץ ושתי אמות וזרת שהניחו מן הארץ בעד הנבלה שלא יבא הכלב או חיה ויאכל מהם הרי מ"ט אמות, ואמה אחת הניחו על ראשו של המן הרשע שלא יבא העוף ויאכל ממנו הרי חמשים אמה, וכיון שהחריב אכסדרה שלו ונטל את הקוץ מדד נפשו עליו. והשיב לו גבריאל ואמר נאה לך העץ מוכן לך מששת ימי בראשית. וירד אצל אחשורוש ונדד שנתו. וחמת המלך שככה שתי שכיכות הללו למה, אחת של מלכו של עולם ואחת של אחשורוש. איכא דאמרי אחת של אסתר ואחת של ושתי:

בשלשה עשר לחדש שנים עשר הוא חדש אדר, ביום השלישי במזל אריה ואריה מלך על כל בהמה לכל מקום שהוא רוצה הופך את פניו להשמיד ולהרוג, שנאמר ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים:

כי כתב אשר נכתב בשם המלך, א"ל בתורה בנביאים בכתובים מצינו שההדיוט מזכיר שמו שני פעמים כו' (כתוב במלכים ברמז קס"ז):

ואל היהודים ככתבם וכלשונם, מה לשונם לא נשתנה אף כתבם לא נשתנה (כתיב בעזרא בפסוק הוא עזרא עלה מבבל):

הערות

[עריכה]
  1. ^ ראו בדף השיחה