ילקוט שמעוני על אסתר ב

<< · ילקוט שמעוני על אסתר · ב · >>

המשך רמז תתרנא

אחר הדברים האלה כשוך חמת. (כשהפך) [כשהפיג] את יינו בקש את ושתי, אמרו לו הרגת אותה, אמר להם מה עשתה שהרגתי אותה ומי נתן לי עצה שהרגתי אותה, אמרו לו שבעת שרי פרס ומדי, יש אומרים שטרדן שכן אתה מוצא שאינם נזכרין עוד אלא ויאמרו נערי המלך משרתיו, ויש אומרים שנתנו עצה לבטל הבנין לפיכך נגזר עליהם הריגה:

ויפקד המלך פקידים וגו', כמה טרחות נתן זה בעולם, כמה אנגריות של נשים באות לשושן, כמה בני אדם נותנים ממונם להוליך את בנותיהם שלא ינשאו למלך, וכמה היו נותנין את ממונם להטמין את בנותיהם שנאמר והנערה אשר תיטב, והיתה אסתר מתוקנת לפני הקב"ה, שכן הוא אומר והנערה אשר תיטב בעיני המלך אחשורוש אלא בעיני המלך זה מלכו של עולם:

ויפקד המלך פקידים בכל מדינות מלכותו. אמר רבי נחמן מאי דכתיב כל ערום יעשה בדעת וכסיל יפרוש אולת, כל ערום יעשה בדעת זה דוד שנאמר יבקשו לאדוני המלך נערה בתולה, מאן דהוה ליה ברתא אייתה ניהליה, וכסיל יפרוש אולת זה אחשורוש שנאמר ויפקד המלך וגו', מאן דהוה ליה ברתא מטמרה מיניה:

איש יהודי, אמר רבי נחמן מוכתר בנימוס היה. בן יאיר בן שמעי מה נפשך אי ליחוסי קא אתי ליחסיה עד בנימין, אלא מאן שנא הני. תנא כלם על שמו נקראו. בן יאיר שהאיר עיניהם של ישראל בתפלה, בן שמעי ששמע אל תפלתו, בן קיש שנקש על דלתי רחמים ופתחו לו. קרי ליה יהודי וקרי ליה ימיני, קרי ליה יהודי אלמא מיהודה קא אתא וקרי ליה ימיני אלמא מבנימין קא אתי, אמר רבה בר רב הונא ואיתימא רבי יהושע בן לוי אביו מבנימין ואמו מיהודה, ורבנן אמרי משפחות מתגרות זו בזו, משפחת יהודה אמרה אנא גרמית למיתי מרדכי דלא קטליה דוד לשמעי, ומשפחת בנימן אמרה מינאי קא אתי, רבה אמר כנסת ישראל הוא דקאמר לאידך גיסא, ראו מה עשה לי יהודי ומה שלם לי ימיני, מה עשה לי יהודי דלא קטליה דוד לשמעי דאי קטליה דוד לשמעי לא הוה מתיליד מרדכי דמקני ביה בהמן וגרם להו צערא לישראל, ומה שלם לי ימיני שאלמלי קטליה שאול לאגג לא הוה מתיליד המן:

רמז תתרנב

רבי יוחנן אמר לעולם מבנימן קא אתי, ואמאי קרי ליה יהודי, על שם שכפר בעבודה זרה, וכל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי, דכתיב איתו גוברין יהודאין די מנית יתהון על עבידת מדינת בבל וגו', וכן הוא אומר ואשתו היהודיה ילדה את ירד, וכי יהודיה שמה והלא בתיה שמה ואמאי קרי ליה יהודיה שכפרה בעבודה זרה, דכתיב ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור ואמר ר' יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחאי מלמד שירדה לרחוץ מגלולי בית אביה:

והנערה אשר תיטב בעיני המלך וגו', ומי היה הגון לדבר איש יהודי וגו', ודכוותה ויאמר שמואל אל (העם) [אנשי ישראל] לכו וגו', ומי היה הגון לדבר, איש מבני בנימין, ודכוותה וירא אלהים את בני ישראל, ומי היה הגון לדבר, ומשה היה רועה. רבי יהושע בר אבירים מוסיף תרתי, והוא לחץ את בני ישראל ומי היה הגון לדבר ודבורה אשה נביאה, ודכוותה ויאמרו כל אנשי יבש גלעד וגו' ומי היה הגון לדבר ויפתח הגלעדי, ר' שמעון אומר וכי לא היה יהודי אחר בשושן הבירה והלא כתיב והיהודים אשר בשושן, אלא לפי שהיה בן אבות מזרע המלוכה והיה עוסק בתורה כל ימיו ולא נטמא בפיו מכל מאכל טמא ולא נהנה מסעודתו של אותו רשע נקרא שמו יהודי:

רמז תתרנג

דבר אחר לפי שצפה דוד שעתיד להוליד מרדכי אמר היום לא ימות איש מישראל, ומי נקרא שמו איש, מרדכי איש יהודי, אמר הקב"ה לדוד אתה הצלת לשמעי בשביל שיוליד את הצדיק, על שבטך אני כותבו שנאמר איש יהודי, עליו נאמר זכר צדיק לברכה, בוא וראה כמה גדול זכותה של אשת שמעי, בשעה שברח צדוק ואביתר שבקש אבשלום להרגם מצאו דלת של שמעי פתוחה, נכנסו שם וירדו לתוך הבור, מיד באה אשת שמעי ופרסה מסך על פיו ופרסה עליו הריפות, שנאמר ותקח האשה ותפרוש את המסך על פי הבאר ותשטח עליו, ופרעה ראשה וישבה על המסך כאשה שנפנה לצרכה, באו עבדי אבשלום ומצאוה שהיתה יושבת וראשה פרוע, אמרו עבדי אבשלום אפשר שהצדיקים בתוך הבאר וזו יושבת עליהם, מיד חזרו. אמר הקב"ה הואיל ועל ידה נמלטו עתידה שיצאו ממנה שני צדיקים שפודין את ישרלא על ידיהם, אלו מרדכי ואסתר:

איש יהודי היה, ר' לוי אמר כל מי שנאמר בו היה ראה עולם חדש, אמר רבי אבא בר חנינא חמשה הם. נח אתמול אבנים שחקו מים דאמר רבי בשם רבי יוחנן אפילו איצטרובלין של ריחים נמחית במים, והכא את אמר ויהיו בני נח היוצאים מן התיבה, אלא ראה עולם חדש. יוסף אתמול ענו בכבל רגלו, ועכשיו ויוסף הוא השליט על הארץ, אלא ראה עולם חדש. משה אתמול בורח מפני פרעה ועכשיו משקעו במים, אלא ראה עולם חדש. איוב אתמול ישפוך לארץ מררתי, ועכשיו ויסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה, אלא ראה עולם חדש. מרדכי אתמול היה מתוקן לצליבא ועכשיו הוא צולב את צולבו, אלא ראה עולם חדש. רבנן אמרי כל מי שנאמר בו היה זן ופרנס. נח זן ופרנס כל שנים עשר חדש בתבה שנאמר ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל. יוסף זן ופרנס שנאמר ויכלכל יוסף. משה זן ופרנס כל ארבעים שנה במדבר. איוב זן ופרנס [דכתיב ואכל פתי לבדי שמא לא אכל יתום ממנה אתמהה. מרדכי זן ופרנס] רבי יודן אמר פעם אחת חזר על כל המניקות ולא מצא לאסתר מניקה והוא היה מניקה, כדדרש רבי אבהו בצבורא גחיך צבורא אמר להון ולא מתניתא היא, רבי שמעון בן אלעזר אומר חלב הזכר טהור. ורבי יוחנן אמר כל מי שנאמר בו היה הוא תחלתו והוא סופו, מיתיבי ליה והא כתיב אחד היה אברהם, אמר להון אף הוא לא תברא, דרבי חנינא ורבי יוחנן תרויהון אמרין בן מ"ח שנה הכיר אברהם את בוראו, ורבי לוי בשם ריש לקיש אמר בן שלש שנים הכיר אברהם את בוראו, שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי מנין עקב, ומה אני מקיים [הן האדם היה כאחד ממנו] הוא מתוקן למיתה והנחש היה מתוקן לפורענות, וקין היה מתוקן לגלות, איוב היה מתוקן ליסורין, משה היה מתוקן לגאול, מרדכי היה מתוקן לגאולה.

דבר אחר איש יהודי וכי משבט יהודה היה והלא משבט בנימין היה דכתיב איש ימיני, אלא שנתן יהודה נפשו על בנימין במצרים, אמר ליה הקב"ה אתה נתת נפשך לעבד תחת בנימין חייך הגואל שאני עתיד להעמיד ממנו לשמך אני כותבו איש יהודי.

דבר אחר איש יהודי עליו נאמר מה שהיה הוא שיהיה, מה הגדולה נעשית על ידי איש יהודי, אף גאולה לעתיד כך, שנאמר בימים ההם אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם וגו',

דבר אחר שיחד שמו של הקב"ה בעולם בשעה שלא כרע להמן. היה. מלמד שהיה שקול כאברהם שנאמר בו היו יהיה, אברהם מסר שמו על קדושת השם, אף מרדכי כן. ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש, וכי בנו של קיש היה והלא הרבה דורות היו ביניהם, שכן הוא אומר בן יאיר בן שמעי בן בענא בן מוצא בן אלה בן מפיבשת בן יהונתן בן שאול בן קיש בן אביאל בן צרור בן בכורת בן אפיח בן שחריה בן עזריה בן שוקק בן מיכאל בן אלילאל בן עמיהוד בן שפטיה בן פתואל בן פיתן בן מלוך בן ירובעל בן חנניה בן זבדי בן שמריה בן זכריה בן מרימות בן חושם בן שחריה בן אצבעון בן עזריה בן גרא בן בלע בן בנימין בן יעקב, אלא שהקיש על דלתי תפלה ופתחו לו:

אשר הגלה מירושלים. אמר רבא שגלה מעצמו. ולמה שני פעמים אשר הגלה, גלה עם גלות יכניה וחזר לירושלים, והגלה אותה שנית נבוכדנאצר עם גלות אחרונה:

ויהי אומן את הדסה. קרי לה הדסה וקרי לה אסתר, תני רבי אומר אסתר שמה, ולמה נקרא שמה הדסה על שם צדיקים, וכן הוא אומר והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה, ר' יהודה אמר הדסה שמה, ולמה נקרא שמסה אסתר שמסתרת את דבריה, וכה"א אין אסתר מגדת מולדתה, רבי נחמיה אומר הדסה שמה, ולמה נקרא שמה אסתר שהיו עובדי אלילים קורין אותה כוכב הנוגה על שם אסתהר, בן עזאי אומר לא ארוכה ולא קצרה אלא בינונית כהדסה, רבי שמעון בן קרחה אומר אסתר ירקרקת היתה היתה וחוט של חסד משוך עליה.

דבר אחר כשם שהדס ריחו טוב כך היו מעשיה טובים. רב אמר בת ארבעים היתה, ושמואל אמר בת שמונים היתה, רבנן אמרין בת שבעין וארבעה מנין הדס"ה, רבי ברכיה בשם ר' נחמיה אמר אמר הקב"ה לאברהם אבינו אתה יצאת מבית אביך מחרן בן ע"ה שנה, אף אני מעמיד גואל ממך בן ע"ה שנה הדסה.

דבר אחר כשם הדס אינו יבש לא בקיץ ולא בחורף כך הם הצדיקים אינם מתיבשים לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. היא אסתר בנערותה והיא בזקנותה, היא אסתר משנכנסה למלכות והיא עד שלא נכנסה למלכות, וכשמת אביה ואמה היה מרדכי מגדלה והיה מטמנת את עצמה ולא נראית לכל אדם ארבע שנים משנת שלש למלכו עד שנת שבע למלכותו, והיו הסריסים מביאים כל הבתולות לפני המלך והיה המלך טורפן שלא היו מוצאות חסד לפניו, עד שמצא אסתר טמונה בשושן הבירה מפני הסריסים, ותלקח אסתר וגו'. וכך היה תכסיס של נשים שהיו באות אצל המלך, כל אחת היתה עושה י"ב חדש בבית המלך מתעדנות ומתפנקות ששה חדשים בשמן המור וששה חדשים בבשמים ובתמרוקי הנשים. אמר ר' יצחק כך היו עושות, סריסים היו נותנים להם מבית המלך והיה מוסר לכל אחת שבע נערות, ומי שהיתה רוצה היתה נכנסת עמה, אם היתה שחורה אומרת שחורה תבא עמי, ואם היתה קצרה היתה אומרת קצרה תבא עמי, שכן הוא אומר ובזה הנערה באה אל המלך:

בערב היא באה. אמר רבי לוי אע"פ שהיה עובד אלילים היה בו דרך צניעות שלא היה מכניסן ביום אלא בלילה. ובבקר היא שבה אל בית הנשים שני, אמר ר' יהודה אחר כל אותו הכבוד, מתקשטת שנים עשר חדש ליכנס לילה אחת אל המלך מקושטת, בצפרא שינה עליה אשר לא תבא עוד אל המלך. כתיב כי אין לה אב ואם וכתיב ובמות אביה, הא תו למה לי, אמר רב חסדא עברת לה אמה מת אביה, ילדתה מתה אמה:

לו לבת. תנא משם רבי מאיר אל תקרי לבת אלא לבית, וכה"א ולרש אין כל כי אם כבשה אחת ותהי לו לבת. ואת שבע הנערות, אמר רבא שהיתה מונה בהם את ימי השבת:

וישנה ואת נערותיה לטוב, אמר רב שהאכילוה מאכל יהודים, ושמואל אמר כתלי דחזירי, ורבי יוחנן אמר זרעונים, וכן הוא אומר ויהי המלצר נושא את פת בגם ויין משתיהם ונותן להם זרעונים וגו':

ששה חדשים בשמן המור. מאי שמן המור, רבי חייא בר אבא אמר סטכת, ורבי ירמיה בר אבא אמר שמן זית שלא הביא שליש. תני רבי יהודה אומר אנפיקינון, ולמה סכין אותו שמשיר את השער ומעדן את הבשר. בערב היא באה ובבקר היא שבה, א"ר יוחנן מגנותו של אותו רשע למדנו שבחו שלא שמש מטתו ביום:

ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה, א"ר אלעזר מלמד שכל אחת ואחת נדמית לו כאומתו. אמר רבי לוי חן וחסד יותר מיוסף, ביוסף כתיב ויט אליו חסד חופף היה עליו, אבל זו היתה טעונה חן וחסד שנאמר ותשא חן וחסד:

ובהגיע תר אסתר. לא היתה מבקשת לעשות דבר והיה הגא ירא ומתירא שמא יהרגהו המלך, והיה אומר לה אין את מתקשטת כשאר נשים, ויבהל את תמרוקיה ואת מנותיה והביא לה תכשיטין ומאכל משלחנו של מלך ואת שבע הנערות ושינה לה יותר מכל הנשים, ומתנות נתן לה כשם שנטל אבי אביה מיוסף משאת מכל אחד, ואעפ"כ לא טעמה כלום אלא משלה ולא משלחנו של מלך כשם שלא טעם חנניה מישאל ועזריה מפת בגו של נבוכדנאצר.

דבר אחר ובהגיע תור, מהו תור, אלא תור וגוזל הראה אברהם אבינו בין הבתרים. היא אסתר שבתרה בתוך והיה המן מפיל עליה גורלות:

לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה (כתוב בשמואל ברמז ק"י):

כי מרדכי צוה עליה אשר לא תגיד. שהיה בורח מן הגדולה, שהיה המלך אומר לאסתר בת מי את אצל מי גדלת ואעשה אותם גדולים מלכים ושלטונים, אמר לו הקב"ה אתה בורח מן הגדולה חייך שאני מגדלך.

דבר אחר חשב מרדכי בלבו מיום שגלו ישראל אינם מכובדים על העמים שלא אעשה דבר ויעמדו על עמו של הקב"ה וידעו שאסתר קרובתי היא ויאמרו למלך אשתך יהודית היא ויכריתו עמה ובית אביה, אעפ"כ לא זז הולך ומביט עליה כל הימים שלא יהרגוה כשם שהרג לושתי:

ובכל יום ויום מרדכי מתהלך. זה אחד מארבעה צדיקים שנתן להם רמז (כתוב בשמואל ברמז קל"ו):

ותלקח אסתר אל המלך אחשורוש אל בית מלכותו בחדש העשירי. אמר רב חסדא ירח שהגוף נהנה מן הגוף:

בשנת שבע למלכותו. כל אותם שבע שנים היה המן מכניס את השלל למרדכי. בכלם לא נכתב אימתי נכנסות ואימתי יוצאות, משל למלך שנשא נשים הרבה, לא כתב להם לא אפטיא ולא (גמיקון) [גמוסיות], כיון שנשא אשה אחת בת טובים ובת גנוסין כתב לה, וכן ישראל החדש הזה לכם ראש חדשים:

ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים. אמר רבא בקש לטעום טעם בתולה טועם, טעם בעולה טועם, הדא הוא דכתיב למנצח על אילת השחר מה אילה זו רחמה צר וכו' (כתוב בתהלים במזמור כ"ב):

ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים. א"ר חלבו מהו מכל הנשים, אלא אף נשי האנשים היו מביאין לו. ותשא חן וחסד, כל הנשים שהיו בחצר היו מקשטות אותה שכל מי שהיה רואה אותה אומרת זו נשאת למלך ותהא מכבדת אותנו:

וימליכה תחת ושתי. אמר ר' לוי איקונין של ושתי לא נאה כמותו בעולם, כיון שנכנסה אסתר הית נאה יותר מאיקונין של ושתי, איקונין דושתי היתה מעל מטתו, וכשנכנסה אסתר טרד איקונין דושתי והעמיד איקונין דאסתר:

ויעש המלך משתה גדול. עבד משתיא ולא גליא, דלי כרגא ולא גליא, שדר פרדשני ולא גליא:

ובהקבץ בתולות שנית, שקל עצה ממרדכי, א"ל אין אשה מקנאת אלא בירך חברתה אפילו הכי אין אסתר מגדת מולדתה:

ואת מאמר מרדכי אסתר עושה. אמר רבי ירמיה בר אבא שהיתה מראה דם לחכמים. כאשר היתה באמנה אתו, אמר רבא בר דימי שהיתה עומדת מחיקו של אחשורוש וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי:

בימים ההם ומרדכי יושב בשער המלך קצף בגתן ותרש. אמר רבי לוי למה קצף בגתן ותרש, אלא כשנכנסה אסתר למלכות אמרה לאחשורוש אתה למה אין אתה עושה כשם שהיו המלכים הראשונים עושים שהיו מושיבים אדם צדיק יהודי יושב בשער המלך. נבוכדנאצר הושיב דניאל על פתחו שאם יגיע לו דבר היה אומר לו שנאמר דניאל בתרע מלכא, אמר לה מכרת את יהודי כשר, אמרה ליה יש כאן אדם כשר וצדיק ושמו מרדכי, בגתן ותרש היו עומדים בשער, כיון שהעבירם המלך והעמיד מרדכי תחתיהם קצפו ואמרו הואיל והעבירנו המלך נלך ונהרגהו בצינעא ויהו הכל אומרים בגתן ותרש כששמרו את המלך היו משמרים יפה, עכשיו שהעמיד שם יהודי נהרג. אמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן הקציף הקב"ה אדונים על עבדים לעשות רצון צדיק ומנו יוסף דכתיב פרעה קצף על עבדיו, עבדים על אדונים לעשות רצון צדיק ומנו מרדכי שנאמר ויודע הדבר למרדכי, א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן בגתן ותרש שני טרסיים הם והיו מספרים בלשון טרסי ואומרים זה לזה מיום שבאה זו לידינו לא ראינו שינה בעינינו בוא ונטיל לו ארס בספל כדי שימות, והם אינם יודעים שמרדכי מיושבי לשכת הגזית היה והיה יודע בשבעים לשון, אמר לו והלא אין משמרתך ומשמרתי שוים, אמר לו אני אשמור משמרתי ומשמרתך, והיינו דכתיב ויבוקש הדבר וימצא שלא נמצא כל אחד במשמרתו:

ויודע הדבר למרדכי וגו'. רבי יהודה ורבי נחמיה, ר' יהודה אומר מזקנים אתבונן, יעקב ברך את פרעה, יוסף לא גלה לו את חלומו? דניאל לא גלה לנבוכדנאצר? אף אנא אגיד לאסתר המלכה.

דבר אחר למה אמר מרדכי לומר למלך? אין כתיב בתורה לא תכרות ברית, אלא אמר מרדכי מוטב זה שיחיה שנתן לי רשות לבנות בית המקדש.

דבר אחר מוטב זה שהוא מכירני שאם בא דבר לישראל אומר לו והוא עושה.

דבר אחר שלא יאמרו כל ימים שהוא נשוי בנות עובדי אלילים היה שמור ועכשיו שנשא בת ישראל מת.

דבר אחר שלא יאמרו כל אותם הימים שהיו עובדי אלילים משמרים אותו היה שמור ועכשיו ששמרו מרדכי נהרג, לכך נאמר ויגד לאסתר המלכה. ולמה אמרה למלך בשם מרדכי, אמרה יודעת אני שהוא צדיק ואע"פ שלא היה מבקש הדבר מן הקב"ה והוא עושה, לכך נאמר ויבוקש הדבר וימצא. ויש אומרים שמעו בגתן ותרש שנאמר למלך והעבירו הנחש מן הקיתון וברא הקב"ה נחש בתוך הקיתון בשביל מרדכי, לכך נאמר ויבוקש הדבר וימצא, אין אומרים וימצא אלא לדבר האבוד ונמצא כענין שנאמר או מצא אבדה.

דבר אחר קצף בגתן ותרש, אמרו העביר שני קלסנטרין ומושיב הברברי הזה: