ילקוט שמעוני/שמואל א/רמז קכא
אמר רב הונא כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמריה סייעיה, שאול באחת ועלתה לו, דוד בשתים ולא עלתה לו. שאול באחת ועלתה לו מאי היא מעשה דאגג. והא איכא מעשה דנוב עיר הכהנים, במעשה אגג הוא דכתיב נחמתי כי המלכתי את שאול. ודוד בשתים מאי היא מעשה דאוריה ודהסתה. והא איכא נמי מעשה דבת שבע איפרע איפרעו מיניה שנאמר ואת הכבשה ישלם ארבעתים ילד אמנון אדדוניה ואבשלום, הכא נמי איפרעו מיניה ויתן ה' דבר בישראל. התם לא איפרעו מגופיה הכא איפרעו מגופיה, דא"ר יהודה אמר רב ששה חדשים נצטרע דוד ופירשו ממנו סנהדרין ונסתלקה ממנו שכינה דכתיב ישובו לי יראיך ויודעי שעדותיך. וכתיב השיבה לי ששון ישעך:
ויאמר שאול אל הקיני לכו סורו רדו מתוך העמלקי. פתח רבי יוסי בכבוד אכסניא ודרש קל וחומר ומה יתרו שלא קרב את משה אלא לכבודו כך, המארח תלמיד חכם בביתו ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו עאכ"ו, חכם כאלו עשה חסד עם כל ישראל:
ויחמול שאול והעם על אגג. אמר בר קפרא זה דואג שהיה שקול כנגד כל ישראל. א"ר יהושע בן לוי כל שהוא רחמן על אכזרים לסוף נעשה אכזר על רחמנים להלן כתיב ואת נוב עיר הכהנים הכה לפי חרב:
וישכם שמואל לקראת שאול בבקר (כתוב ברמז י"ג):