ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תקנט
ותניא תניא אמר ר' אלעזר בן פרטא בוא וראה כמה גדול כחו של לשון הרע ממרגלים. ומה מרגלים שהוציאו שםרע על עצים ואבנים כך, מוציא שם רע על חברו עאכ"ו. דכתיב וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה על דבת הארץ שהוציאו, אמר ר' יוחנן משם רבי יוסי בן זמרא מאי דכתיב מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה. אמר הקדוש ברוך הוא ללשון כל אבריו של אדם זקופין ואתה מוטל כל אבריו של אדם מבחוץ ואתה מפנים ולא עוד אלא שהקפתי לך שתי חומות אחד של עצם ואחד של בשר מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה. אמר ר' יוחנן משם רבי יוסי בן זמרא כל המספר לשון הרע נגעים באין עליו שנאמר מלשני בסתר רעהו אותו אצמית וכתיב התם לצמיתות ומתרגמינן לחלוטים ותנן אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט אלא פריעה ופרימה. אמר רב חסדא אמר מר עוקבא כל המספר לשון הרע ראוי לסקלו באבן כתיב הכא אותו אצמית וכתיב התם צמתו בבור חיי וידו אבן בי. אמר רב חסדא אמר מר עוקבא כל המספר לשון הרע אמר הקדוש ברוך הוא אין אני והוא יכולין לדור בעולם שנאמר מלשני בסתר וגו' גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל אל תקרי אותו לא אוכל אלא אתו לא אוכל. אמר ריש לקיש מאי דכתיב אם ישוך הנחש בלא לחש ואין יתרון לבעל הלשון לעתיד לבוא מתקבצות כל החיות ובאות אצל הנחש ואומרות לו ארי דורס ואוכל זאב טורף ואוכל אתה מה הנאה יש לך אמר להן מה יתרון לבעל הלשון. אמר ריש לקיש כל המספר לשון הרע מגדיל עונות עד לשמים שנאמר שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ. רבי אחא בר חנינא אמר ספר לשון הרע אין לו תקנה שכבר כרתו דוד ברוח הקודש שנאמר יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות. אלא מאי תקנתו שלא יבוא לידי לשון הרע אם תלמוד חכם הוא יעסוק בתורה שנאמר מרפא לשון עץ חיים ואין לשון אלא לשון הרע שנאמר חץ שחוט לשונם ואין עץ חיים אלא תורה שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה. ואם עם הארץ הוא ישפיל דעתו שנאמר וסלף בה שבר ברוח. אמר ר' חמא בר חנינא מאי דכתיב מות וחיים ביד לשון וכי יש יד ללשון אלא לומר לך מה יד ממית אף לשון ממית. אי מה יד אין ממית אלא בסמוך לו אף לשון אינו ממית אלא בסמוך לו, תלמוד לומר חץ שחוט לשונם. אימה חץ עד ארבעים וחמשים אמה אף לשון עד ארבעים וחמשים אמה, תלמוד לומר שתו בשמים פיהם. וכי מאחר דכתיב שתו בשמים פיהם חץ שחוט למה לי. הא קא משמע לן דקטיל כחץ. וכי מאחר דכתיב חץ שחוט מות וחיים ביד לשון למה לי, כדרבא דאמר רבא דבעי חיי בלישניה, דבעי מות בלישניה. היכי דמי לישנא בישא, כגון דאמר היכא משתכח נורא אלא בי פלניא דשכיחא בישרא וכוורי וכו' כדתניא התם:
תורת המצורע לבית עולמים, זאת אינה נוהגת בבמה, תהיה בזמן הזה. תורת המצורע תורה אחת לכל המצורעין שיהו מביאין קרבן זה. וכי מאין יצאו לפי שמצינו שחלק הכתוב בטומאותיהם ובשבועותיהם יכול אף כן נחלוק בקרבנן תלמוד לומר תורת המצורע תורה אחת לכל המצורעים שיהיו מביאין קרבן זה. ביום טהרתו מלמד שטומאתו וטהרתו ביום, אין לי אלא טומאתו וטהרתו ביום מנין הזאתו ותגלחתו ושחיטת צפרין ביום, תלמוד לומר ביום טהרתו. יכול אף לקיחת צפרין ושלוח צפרין וכבוס בגדים ורחיצתו ביום, תלמוד לומר זאת תורת המצורע ביום תורת המצורע בכהן מלמד שטומאתו וטהרתו בכהן. אין לי אלא טומאתו וטהרתו בכהן, מנין שחיטה צפרין והזאת צפור ותגלחתו בכהן תלמוד לומר תורת המצורע (ביום) בכהן. יכול אף לקיחת צפרין ושלוח צפרין וכבוס בגדיו ורחיצתו בכהן תלמוד לומר זאת. ביום טהרתו והובא אלהכהן שלא ישהא. שהיה מונבז דין לפני ר' עקיבא ומה משפטירתיו בעמידתו אחזתיו בהליכתו שבעה, משאחזתיו בעמידתו שבעה אינו דין שאוחזנו בהליכתו שבעה. א"ל ר' עקיבא מוספני על דבריך וכי את מה החמירה תורה את ימי הגמר או את ימי הספר, חמורין הם ימי הגמר מימי הספר, שבימי הגמר מטמא משכב ומושב ומטמא בביאה ובימי ספרו אין מטמאין משכב ומושב ואין מטמאין בביאה, ואם לימי הספר הקלין נתת לו שבעה. לימי גמר החמורין אינו דין שתתן לו שבעה א"ל רבי כל שכן שהוספת. א"ל ר' עקיבא וכשנתת לימי גמר שבעה [נעשו] אף הם ימי ספר ונמצאו אלו ואלו ארבעה עשר, ואם לימי ספר הקלים נתת לו ארבעה עשר לימי גמר החמורים אינו דין שתתן לו ארבעה עשר נמצאת מרבה והולך עד לעולם. הא מפני הדין הזה צריך הכתוב לומר ביום טהרתו והובא אל הכהן שלא ישהא. טהרת מצורע ביום דכתיב זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו. המודר הנאה מחברו דם חטאת ודם אשמו של מצורע דכתיב זאת תורת המצורע בין גדול בין קטן וכו':
סד זאת תהיה תורת המצורע תהיה בהיותה תהא. הקדים מתן שמן למתן דם ימלאנו שמן ויחזור ויתן שמן אחר מתן דם. מתן בהונות למתן שמן ימלאנו שמן ויחזור ויתן מתן בהונות אחר מתן שמן. הקדים חטאתו לאשמו לא יהא אחד (מרבה) [ממרס] בדמה אלא תעובר צורתה ותצא לבית השרפה. ארבעה מינין שבמצורע מעכבין זה את זה שנאמר זאת תהיה תורת המצורע. מצורע שנתנגע נגעים הרבה מביא קרבן אחד מנלן דכתיב זאת תהיה תורת המצורע תורה אחת למצורעין הרבה. המקנא לאשתו על ידי אנשים הרבה מביאה קרבן אחד מנלן, זאת תורת הקנאות תורה אחת לקנואין הרבה. תורת לרבות מצורע עני שהביא קרבן עשיר שיצא. יכול אפילו עשיר שהביא קרבן עני שיצא תלמוד לומר זאת. ולילף מינה א"ק ואם דל הוא ואין ידו משגת מצורע הוא דעשיר שהביא קרבן עני דלא יצא אבל מטמא מקדש עשיר שהביא קרבן עני יצא:
ויצא הכהן אל מחוץ למחנה. מה תלמוד לומר וראה הכהן. שיכול אין לי מטהר את המצורע אלא כהן שהיה לפנים מן המחנה. היה בימים ובנהרות ובמדבריות מנין תלמוד לומר וראה הכהן. אם כן למה נאמר ויצא הכהן אל מחוץ למחנה. אלא כהן שאפשר לו ליכנס לפנים מן המחנה מטהר המצורע ואין כהן מצורע מטהר מצורע. והנה נרפא שהלך לו נגעו. נגע שהלך לו שער לבן. הצרעת שהלכה לה המחיה. אין לי אלא כולן מנין אף מקצתן, תלמוד לומר מן נגע ואפילו מקצת שער לבן, מן הצרעת ואפילו מקצת המחיה, מן הצרוע להביא את שפרחה בכלו שיטעון צפרין. והלא דין הוא ומה אם מי שטהר ואין סימני טמאין עמו טעון צפרין מי שטהר וסימנין טמאין עמו אינו דין שיטעון צפרין. הרי שעמדו בו שני שבועות יוכיח שטהר וסימנין טמאין עמו ואין טעון צפרין. אף אתה אל תתמה על זה על שפרחה בכולו שאף על פי שטהר וסימנין טמאין עמו שלא יטעון צפרין, תלמוד לומר מן הצרוע להביא את שפרחה בכולו שיטעון צפרין. אין בין טהור מתוך הסגר לטהור מתוך החלט אלא תגלחת וצפרין דאמר קרא ויצא הכהן אל מחוץ למחנה [והנה נרפא] מי שצרעתו תלויה ברפואות יצא זה שאין צרעתו תלויה ברפאתו אלא בימים:
וצוה הכהן ולקח. צווי בכהן ולקיחה בכל אדם. ולקח למטהר לשם המטהר בין איש בין אשה בין קטן. מכאן אמרו לקח לאיש כשרות לאשה לאשה כשרות לאיש, לבית כשרות למצורע. למצורע כשרות לבית. צפרים מעוט צפרים שתים, אם כן למה נאמר שתי, שיהו שוות. ומנין אף על פי שאינן שוות כשרות, תלמוד לומר צפור צפור ריבה, חיות ולא שחוטות, טהורות ולא טמאות ולא טרפות. עץ יכול בכל עץ תלמוד לומר ארז. אי ארז יכול טרף תלמוד לומר ועץ הא כיצד זו בקעת של ארז. רבי חנינא בן גמליאל אומר ובראשה טרף. אמר ר"י שבתי היתה והלכתי אחר ר' טרפון לביתו אמר לי יהודה בני תן לי סנדלי ונתתי לו פשט ידו לחלון ונתן לי ממנו מקל. אמר לי יהודה בני בזו טהרתי שלשה מצורעים. ולמדתי בה שבע הלכות. שהיא של ברות, וראשה טרוף, וארכה אמה, ועביה כרבוע כרעי המטה, אחד לשנים ושנים לארבעה ומזין שונין ומשלשין ומטהרין בפני הבית ושלא בפני הבית, ומטהרין בגבולין. ושני יכול פיקוס תלמוד לומר תולעת. אי תולעת יכול כל צבועין תלמוד לומר ושני הא כיצד זה זהורית טובה. יוחנן בן דהבאי אומר ושני תולעת השני שבתולעת מנין אם טעמה פסלה תלמוד לומר ושני תולעת. אזוב ולא אזוב יון ולא אזוב כוחלית ולא אזוב רומית ולא אזוב מדברי ולא אזוב שיש לו שם לווי. וצוה הכהן ולקח למטהר שתי צפרים חיות אמר ר"י ברבי סימון אלין צפריא קולנין אמר הקדוש ברוך הוא יבוא הקול ויכפר על הקול. ורבי יהושע בן לוי אמר צפור דרור שאוכלת מפתו ושותה ממימיו, והלא דברים קל וחומר ומה צפרים שאוכל מפתו ושותה ממימיו מכפרים עליו כהן שנהנה מישראל כ"ד מתנות על אחת כמה וכמה. מתלא אמר דאכיל בהדי קורא ילקה בהדי קילא. וצוה הכהן ושחט את הצפור האחת למה שוחט אחת ומניח אחת. לומר כשם שאי אפשר לשחוטה לחזור כך אי אפשר לנגעים לחזור:
ועץ ארז זה שאמר הכתוב וידבר על העצים וכי אפשר לאדם לדבר על העצים מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יוצא בקיר, אמר שלמה מפני מה מצורע זה מטהר בגבוה שבגבוהים ובנמוך שבנמוכים בעץ ארז ואזוב אלא על ידי שאדם מגביה עצמו כארז הוא לוקה בצרעת וכיון שמשפיל את עצמו כאזוב הוא מתרפא באזוב. וכן אתה מוצא בעוזיהו וכחזקתו גבה לבו ועד להשחית וימעול בה' אלקיו וגו' ובזעפו עם הכהנים והצרעת זרחה במצחו. ושחט את הצפור האחת למה שוחט אחת ומשלח אחת אלא אם עשה תשובה אין הצרעת חוזרת עליו. והובא אל הכהן והוא בא, למה, שהכל רחוקים ממנו. שכן איוב אמר אוהבי ורעי מנגד נגעי יעמודו וקרובי מרחוק עמדו, וכן הוא אומר בדד ישב וגו' לכך נאמר והובא:
אמר ר' יהושע בן לוי מפני מה אמרה תורה מצורע יביא שתי צפרין לטהרתו הוא עשה מעשה פטיט אמרה תורה יביא קרבן פטיט. וכן בגדי כהונה מכפרין. מעיל מכפר על לשון הרע אמר הקדוש ברוך הוא יבוא דבר שבקול ויכפר על מעשה הקול. ואי אהני מעשיו נגעים אתו עליה, לא אהנו מעשיו מעיל מכפר. והאמר ר' יהושע בן לוי לשון הרע מתכפר בקטרת שנאמר ויתן את הקטרת ויכפר על העם ותנא דבי ר' ישמעאל יבוא דבר שבחשאי ויכפר על מעשה חשאי. לא קשיא הא בצנעא הא בפרהסיא. צפורי מצורע אסורין בהנאה מנלן, דתנא דבי ר' ישמעאל נאמר מכשיר ומכפר בפנים ונאמר מכשיר ומכפר בחוץ מה בפנים עשה בו מכשיר כמכפר אף בחוץ עשה בו מכשיר כמכפר. איתמר צפורי מצורע מאימתי הן אסורין רבי יוחנן אמר משעת שחיטה. ר"ל אמר משעת לקיחה. ר' יוחנן סבר שחיטה הוא דאמר להו. ר"ל סבר יליף קיחה קיחה מעגלה ערופה מה עגלה מחיים אף הכא נמי מחיים. וצוה הכהן ושחט צווי בכהן ושחיטה בכל אדם דברי רבי, ר' יוסי בר' יהודה אומר אף שחיטה בכהן:
ושחט את הצפור האחת אחת משתים. האחת ברורה שבשתים. האחת שאם מתה אחת מהן או שנעשית טרפה יקח זוג לשניה. האחת אל כלי חרש והלא דין הוא ומה אם במקום שלא כשרו משם לשם כשרו בעיר בין מקום שכשרו משם לשם אינו דין שיכשרו בעירובין, תלמוד לומר האחת אל כלי חרש ואין שתים אל כלי חרס. יכול כל הכלים תלמוד לומר חרש אי חרס יכול מקידה תלמוד לומר כלי הא כיצד זו פיילי של כלי חרס. אל כלי חרש על מים חיים מה מים שלא נעשה בהם מלאכה אף כלי שלא נעשה בו מלאכה. וסוטה גמר כלי כלי ממצורע מה כאן כלי חדש אף להלן כלי חרש. מים חיים ולא מים מלוחין ולא מים פושרין ולא מים מכזבים ולא מים מנטפין. רבי אליעזר אומר מה מים שלא נעשה בהם מלאכה אף כלי שלא נעשה בו מלאכה. ר' שמעון אומר מה מים ברורין שבמינן אף הצפור ברורה שבמינה (ולקח) זו (קבלי) [כיכלי]. ומנין אתה אומר נשפך הדם (תעב) [תמות] המשתלחת מתה המשתלחת ישפך הדם, תלמוד לומר את הצפור החיה. יקח אותה מלמד שמפרישה בעצמה. ואת עץ הארז ואת שני התולעת ואת האזוב וטבל אותם ואת הצפור החיה בדם הצפור, מה תלמוד לומר שיכול הואיל ולא היתה עמהן בכלל אגידה לא תהא עמהן בכלל טבילה, תלמוד לומר וטבל אותם ואת הצפור החיה בדם הצפור השחוטה החזיר את הצפור לכלל טבילה. כיצד הוא עושה נוטל עץ ארז ואזוב ושני תולעת וכורכן בשירי לשון ומקיף להם ראשי אגפים וזנב של שניה טובל ומזה. בדם. יכול בדם ודאי תלמוד לומר במים חיים. אי במים חיים יכול עד שיהו כולו מים חיים, תלמוד לומר בדם, הא כיצד מים חיים שדם הצפור ניכר בהם ושערו חכמים רביעית. שחוטה ולא מלוקה שהיה בדין הואיל והכשרו בפנים בעוף והכשרו בחוץ בעוף מה הכשרו בפנים מלוקה אף הכשרו בחוץ מלוקה תלמוד לומר שחוטה ולא מלוקה. אל כלי חרש על מים חיים רביעית מים למצורע. מים שדם צפור ניכר בהם וכמה הן רביעית. עשר רביעיות הן (כתוב לעיל):