ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תקנח
אמר רבי אחא אם שמש אדם את אשתו בימי נדתה הבנים לוקין בצרעת. כיצד שמש ביום ראשון לנדתה הבן הנולד מהן לוקה לעשר שנים. שמש עמה ביום שני לוקה לעשרים שנה. ביום שלישי לוקה לשלשים שנה. ביום הרביעי לוקה לארבעים שנה. ביום חמישי לוקה לשבעים כנגד שבעת ימי נדתה ואינו יוצא מן העולם עד שרואה פירותיו מקולקלין. אמר הקדוש ברוך הוא כביכול אין המדות הללו משלי כבר העדתי בך ואמרתי לך זאת תהיה תורת המצורע. זה שאמר הכתוב מות וחיים ביד לשון עסק אדם בתורה בלשונו זכה לחיים שהתורה עץ חיים היא למחזיקים בה והיא רפואתו של לשון הרע שנאמר מרפא לשון עץ חיים. ואם עסק אדם בלשון הרע מתחייב בנפשו למות שקשה לשון הרע משפיוכת דמים שכל מי שהורג אינו הורג אלא נפש אחד, ומספר לשון הרע הורג שלשה האומרו והמקבלו והנאמר עליו. דואג אמר לשון הרע על אחימלך בן אחיטוב ונהרג מות תמות אחימלך, נהרג שאול עמד נא עלי ומותתני כי אחזני השבץ קטיגוריא של נוב עיר הכהנים ואין שבץ אלא בגדי כהונה שנאמר ועשית משבצות זהב, ודואג נשתמד מעולם הזה ומעולם הבא שנאמר גם אל יתצך יחתך ויסחך מאהל ושרשך מארץ חיים סלה. מי קשה המכה בחרב או מכה בחוץ, המכה בחרב אינו יכול להסית את חברו אאם כן קרב אצלו ונגע בו, והמכה בחץ אינו כן אלא זורק החץ ומכה אותו בכל שהוא רואה אותו, לכך נמשל מספרי לשון הרע כחץ שנאמר חץ שחוט לשונם מרמה דבר, ואומר בני אדם שניהם חנית וחצים ולשונם חרב חדה. ראה מה קשה לשון הרע שהוא קשה מגלוי עריות ומשפיכות דמים ומעבודה זרה. בגלוי עריות כתיב ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת. בשפיכות דמים כתיב ויאמר קין אל ה' גדול עוני מנשוא. בעולם הזה כתיב אנא חטא העם הזה חטאה גדולה. ובלשון הרע כתיב יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות. לשון הרע אין אדם מוציאו מפיו עד שהוא כופר בעיקר שנאמר אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו. כביכול צווח על מספרי לשון הרע מי יקום לי עם מרעים מי יכול לעמוד בהן. וגיהנם צווחת אף אני איני יכולה לעמוד בו אמר הקדוש ברוך הוא אני מלמעלה ואתה מלמטה אני זורק בהן חצים מלמעלה ואת הופכת עליהם גחלים מלמטה שנאמר חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים. ראה מה כתיב במרים ותדבר מרים ואהרן במשה וכתיב ויפן אהרן אל מרים והנה מצרעת וכתיב זכור אתאשר עשה ה' אלהיך למרים, והלא דברים קל וחומר ומה מרים שלא זכרה אלא באחיה שלא בפניו ולא נתכונה אלא להחזירו לאשתו כך, המספר לשון הרע על חברו על אחת כמה וכמה, מה כתיב למעלה מן הענין המר בנגע הצרעת. ואף אהרן שהיה כהן גדול נגעה בו שנאמר ויחר אף ה' בם אלא שאהרן נתרפא מיד, וכן אתה מוצא בנחש הקדמוני שאמר לשון הרע על בוראו לפיכך נצטרע אמר כי יודע אלהים כי ביום אכלכם ממנו כל אומן שונא את חברו מן האילן הזה אכל וברא את עולמו אף אתם אכלו ממנו ותבראו עולמות. אמר ליה הקדוש ברוך הוא ספרת לשון הרע סופך ללקות שנאמר ויאמר ה'אל הנחש וגו', במה אררו בצרעת הסלעין שהם עליו היא צרעת. ולא עוד אלא כל בעלי מומין מתרפאין לעולם הבא והנחש אינו מתרפא שנאמר ארור אתה מכל הבהמה שהכל מתרפאין והוא אינו מתרפא שנאמר אז ידלג כאיל פסח וגו' אז תפקחנה עיני עורים זאב וטלה ירעו כאחד ונחש עפר לחמו שאינו מתרפא לעולם שהוא הוריד את הבריות לעפר. ומי גרם לו על ידי שאמר לשון הרע. וכן מצינו שלא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע שנאמר וינסו אותי עשר פעמים ולא שמעו בקולי: