ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תסה
המוציא כבר לרשות הרבים חייב. הוציאוהו שנים ר' מאיר מחייב רבי יהודה אומר אם לא יכול אחד להוציאו והציאוהו שנים חייבין ואם לאו פטורין. ר"ש אומר אף על פי שלא יכול אחד להוציאו שנים פטורין. ר"ש סבר תלתא מעוטי כתיבי נפש תחטא אחת תחטא בעשותה תחטא, חד למעוטי זה עוקר וזה מניח. וחד למעוטי זה יכול וזה יכול. וחד למעוטי זה אינו יכול וזה אינו יכול. ורבי יהודה חד למעוטי זה עוקר וזה מניח. וחד למעוטי זה יכול וזה יכול. וחד למעוטי יחיד שעשה בהוראת בית דין. ורבי שמעון לטעמיה דאמר יחיד שעשה בהוראת בית דין חייב. ורבי מאי תרי מעוטי כתיבי נפש אחת תחטא דהוא אורחיה דקרא בעשותה למעוטי יחיד שעשה בהוראת בית דין. קנא הורו בית דין שחלב מותר ונתחלף לו חלב בשומן רב אמר חייב ור' יוחנן אמר פטור. מיתיבי מעם הארץ פרט למומר. רבי שמעון בן יהודה אומר משום ר' שמעון הרי הואאומר אשר לא תעשינה בשגגה או הודע אליו השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו וגו' והאי נמי לא שב מידיעתו. אמר רב פפא קסבר ר' יוחנן כיון דאילו הויא ידיעה לבית דין הדרי בהו והוא נמי הדר ביה הילכך שב מידיעתו קרינן ביה. אמר רבא ומורה רבי יוחנן שאין משלים לרוב צבור דאמר קרא כי לכל העם בשגגה עד שיהו כולן בשגגה אחת. ועשה מאחת מהנה (כתוב ברמז שצ"א):