ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תסד

<< · ילקוט שמעוני · ויקרא · רמז תסד · >>

כל חלב וכל דם לא תאכלו ר' יהודה אומר מקיש דם לחלב מה חלב בשני לאוין וכו'. וחכמים אומרים אין בו אלא אזהרה אחת. יכול אף דם פסולי המוקדשים יהו חייבין עליו בשני לאוין תלמוד לומר רק הדם לא תאכלו אין בו אלא אזהרה אחת. אין לי אלא דמם חלבם מנין תלמוד לומר חלב ודם הקיש חלב לדם מה דם בלאו אחד אף חלב בלאו אחד. שמתוך שיצא הבכור מכלל פסולי המוקדשים יכוליהו חייבין על דמו שני לאוין תלמוד לומר רק את דמו לא תאכל אין בו אלא אזהרה אחת, אין לי אלא דמו חלבו מנין תלמוד לומר חלב ודם מה דם בלאו אחד אף חלב בלאו אחד:

תנו רבנן אכל חלב נבלה לוקה שתים חלב מוקדשין לוקה שתים. ר' יהודה אומר חלב נבלה לוקה שתים חלב מוקדשין לוקה שלש. א"ל רב שיזבי לרבי אבא בלמא לר' יהודה היינו דכתיבי (תרי) קראי חקת העולם כל הלב וכל דם לא תאכלו כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו וכל זר לא יאכל קדש הא ג' לאוין. אלא רבנן מאי טעמייהו קסבר לאו דחוקת עולם בקדשם לאו דכל חלב שור וכשב בחולין. וצריכי דאי כתב רחמנא בקדשים הוה אמינא קדשים דחמירי אסור חלבן אבל חולין אימא לא ואי כתב רחמנא כל חלב שור וכשב ה"א חלב חולין הוא דאסור משום דלא הותר מכללו אבל חלב מוקדשין דהותר מכללו הוה אמינא מדהותר בשרן הותר נמי חלבן קמשמע לן. ור' יהודה סבר כי כתיב כל חלב שור בענינא דקדשים כתיב. מכלל דרבנן לא ילפי דבר מענינו. דכולי עלמא ילפינן דבר מענינו והכא רבי יהודה סבר ילפינן לאו מלאו ולאו מכרת. ורבנן סברי לאו מלאו ילפינן לאו מכרת לא ילפינן. תנו רבנן כל חלב וכל דם לא תאכלו מה חלב לוקה שתים אף דם לוקה שתים דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים אין בו אלא אזהרה אחת. מאי שנא חלב גלוקה שתים בלא הקישא דכתיב ביה תרי קראי כל חלב וכל דם לא תאכלו כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו. דם נמי בלא הקישא נילקי שתים דכתיב תרי לאוין כל דם לא תאכלו דחוקת עולם וכלדם לא תאכלו בכל מושבותיכם. אלא אימא מה חלב לוקה שלש אף דם לוקה שלש. מאישנא חלב דלוקה שלש דכתיב ביה הלין תרין קראי דאמרינן ולאו דזרות הא תלתא. דם נמילקי שלש דכתיב ביה הני תרי לאוי ולאו דזרות הא תלתא. דם נמי לקי שלש דכתיב ביה הני תרי לאוי ולאו דזרות הא תלתא. אצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל ואיתמעט דם ממילא אימא איתמעט דם נמי מן זרות קמשמע לן הקישא. אלא לרבנן הקישא למה לי מיבעי ליה לכדתניא כל חלב וכל דם לא תאכלו ר' אומר מה חלב מאחר שחלבו חלוק מבשרו אין מצטרפין זה עם זה אף דם שדמו חלוק אין מצטרפין זה עם זה, אוציא דם שרצים הוא ילואין דמו חלוק מבשרו שמצטרפין זה עם זה. הא מן הכא נפקא מן הדין קרא נפקא וזה לכם הטמא לימד על דם השרץ ובשרו שמצטרף זה עם זה. אי לאו היקשא סד"א ה"מ לטומאה אבל לאכילה אימא לא אשמועינן היקשא לאכילה. אמר רבינא הילכך דם נחש ובשרו מצטרפין זה עם זה. מאי קמשמע לן היינו היקשא. סד"א שרץ דאתרבי לטומאה איתרבי לאכילה אבל נחש דלא איתרבי לטומאה אימא לא קמשמע לן דלכל מילי אין דמו חלוק מבשרו:

נפש כי תחטא. עשרה דברים משמשין את הנפש ואלו הן ושט למזון, קנה לקול, כבד לחמה, מרה לקנאה, ריאה לשתן, המסס לטחון, טחול לצחוק, קיבה לשינה, לשון לדבר, לב מבין, כליות יועצות, והנפש למעלה מכולן, אמר לה הקדוש ברוך הוא לנפש אני עשיתיך למעלה מכולן ואת יוצאה וחוטאה שנאמר נפש כי תחטא. תניר' ישמעאל משל למלך שהיה לו פרדס והיו בו בכורות נאות הושיב בו שני שומרין אחד חגר ואחד סומא א"ל הזהרו בבכורות. הניחן המלך א"ל חגר לסומא בכורות נאות אני רואה א"ל סומא הבא ונאכל א"ל וכי יכול אני לילך א"ל סומא וכי רואה אני. מה עשו רכב חגר על גבי סומא ונטלו את הבכורות ואכלו והלכו וישבו זה במקומו וזה במקומו. לימים בא המלך א"ל היכן הבכורות א"ל סומא וכי רואה אני א"ל חגר וכי יכול אני להלוך. המלך שהיה פקח מה עשה הרכיב חגר על גבי סומא ודן אותם כאחד אמר להם כך עשיתם ואכלתם. כך לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא אומר לנפש למה חטאת והיא אומרת לפניו רבונו של עולם אני היא שחטאתי לפניך הגוף חטא והגוף אומר מיום שיצאה ממני הלא מושלך אני לפניך כחרס מה הקדוש ברוך הוא עושה מחזיר הנשמה לגוף ודן שניהם כאחד הדא הוא דכתיב יקרא אל השמים מעל להביא את הנשמה, ואל הארץ להביא את הגוף ואחר כך לדין עמו. תנא ר' חייא משל לכהן שהיו לו שתי נשים אחת בת כהן ואחת בת ישראל ומסר להן עיסה של תרומה וטמאוה והיה מדיין עם בת כהן ומניח בת ישראל אמרה לו אדונינו כהן לשנינו מסרת כאחת למה את מדיין עמי ומניח את זו א"ל את בת כהן למדת מבית אביך זו בת ישראל ואינה למודה מבית אביה לפיכך אני מדיין עמך. כך לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא אומר לנפש למה חטאת לפני אמרה לפניו רבונו של עולם אני והגוף חטאנו כאחד למה את מדיש עמי ומניח את זה א"ל את מן העליונים ממקום שאין חוטאין לפיכך אני מדיין עמך. מלה לשני בני אדם שחטאו על המלך אחד קרתני ואחד בן פלטין ראה ששניהם חטאו חטא אחד פנה לקרתנ ונתן לבן פלטין איפופסין א"ל בני פלטין שלו שניהם חטאו חטא אחד לקרתני פנית לבן פלטין נתת איפוסין א"ל לקרתני פניתי שאינו יודע נימוסי מלכות אבל בן פלטין בכל יום ויום הוא עמי ויודע נימוסי מלכות וחוטא אף כך הגוף קרתני וייצר ה' אלהים את האדם וגו' והנפש בן פלטין מלמעלה ויפח באפיו נשמת חיים ושניהם חוטאים לכך הכתוב מתמיה נפש כי תחטא. מהו בשגגה מכל מצות ללמדך שכל החוטא בשגגה כאלו עבר על מצות ה' וכן הוא אומר וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות ואומר שגיאות מי יבין וגו' גם מזדים חשוך עבדך שגגת תלמוד עולה זדון אמר הקדוש ברוך הוא בעולם הזה על ידי שיצר הרע שולט בכם הייתם חוטאים אבל לעתיד לבוא אני עוקרו מכם שנאמר והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר:

נפש כי תחטא. בני ישראל מביאין חטאת ואין הגוים מביאין חטאת, ואין צריך לומר מצות שלא נצטוו עליהם בני נח אלא אף מצות שנצטוו עליהם בנינח אין מביאין עליהם בני נח חטאת. בני ישראל אין לי אלא בני ישראל מניין לרבות את הגרים והעבדים המשוחררים תלמוד לומר נפש כי תחטא. בשגגה על שגגה הוא מביא ואינו מביא על הזדון. והלא דין הוא ומה אם עבודת אלילים החמורה לא עשה בה זגון כשגגה מצות הקלות אינו דין שלא נעשה בהן זדון כשגגה הן אם הונח זדונה של עבודת אלילים לי"ה שהיא חמורה יונח זדונן של מצות לי"ה שהן קלות אלא יביא חטאת ויכפר מיד תלמוד לומר כי תחטא בשגגה על שגגה הוא מביא ואינו מביא על הזדון קל וחומר לעבודה זרה מעתה ומה אם מצות קלות ה נפש כי תחטא. עשרה דברים משמשין את הנפש ואלו הן ושט למזון, קנה לקול, כבד לחמה, מרה לקנאה, ריאה לשתן, המסס לטחון, טחול לצחוק, קיבה לשינה, לשון לדבר, לב מבין, כליות יועצות, והנפש למעלה מכולן, אמר לה הקדוש ברוך הוא לנפש אני עשיתיך למעלה מכולן ואת יוצאה וחוטאה שנאמר נפש כי תחטא. תניר' ישמעאל משל למלך שהיה לו פרדס והיו בו בכורות נאות הושיב בו שני שומרין אחד חגר ואחד סומא א"ל הזהרו בבכורות. הניחן המלך א"ל חגר לסומא בכורות נאות אני רואה א"ל סומא הבא ונאכל א"ל וכי יכול אני לילך א"ל סומא וכי רואה אני. מה עשו רכב חגר על גבי סומא ונטלו את הבכורות ואכלו והלכו וישבו זה במקומו וזה במקומו. לימים בא המלך א"ל היכן הבכורות א"ל סומא וכי רואה אני א"ל חגר וכי יכול אני להלוך. המלך שהיה פקח מה עשה הרכיב חגר על גבי סומא ודן אותם כאחד אמר להם כך עשיתם ואכלתם. כך לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא אומר לנפש למה חטאת והיא אומרת לפניו רבונו של עולם אני היא שחטאתי לפניך הגוף חטא והגוף אומר מיום שיצאה ממני הלא מושלך אני לפניך כחרס מה הקדוש ברוך הוא עושה מחזיר הנשמה לגוף ודן שניהם כאחד הדא הוא דכתיב יקרא אל השמים מעל להביא את הנשמה, ואל הארץ להביא את הגוף ואחר כך לדין עמו. תנא ר' חייא משל לכהן שהיו לו שתי נשים אחת בת כהן ואחת בת ישראל ומסר להן עיסה של תרומה וטמאוה והיה מדיין עם בת כהן ומניח בת ישראל אמרה לו אדונינו כהן לשנינו מסרת כאחת למה את מדיין עמי ומניח את זו א"ל את בת כהן למדת מבית אביך זו בת ישראל ואינה למודה מבית אביה לפיכך אני מדיין עמך. כך לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא אומר לנפש למה חטאת לפני אמרה לפניו רבונו של עולם אני והגוף חטאנו כאחד למה את מדיש עמי ומניח את זה א"ל את מן העליונים ממקום שאין חוטאין לפיכך אני מדיין עמך. מלה לשני בני אדם שחטאו על המלך אחד קרתני ואחד בן פלטין ראה ששניהם חטאו חטא אחד פנה לקרתנ ונתן לבן פלטין איפופסין א"ל בני פלטין שלו שניהם חטאו חטא אחד לקרתני פנית לבן פלטין נתת איפוסין א"ל לקרתני פניתי שאינו יודע נימוסי מלכות אבל בן פלטין בכל יום ויום הוא עמי ויודע נימוסי מלכות וחוטא אף כך הגוף קרתני וייצר ה' אלהים את האדם וגו' והנפש בן פלטין מלמעלה ויפח באפיו נשמת חיים ושניהם חוטאים לכך הכתוב מתמיה נפש כי תחטא. מהו בשגגה מכל מצות ללמדך שכל החוטא בשגגה כאלו עבר על מצות ה' וכן הוא אומר וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות ואומר שגיאות מי יבין וגו' גם מזדים חשוך עבדך שגגת תלמוד עולה זדון אמר הקדוש ברוך הוא בעולם הזה על ידי שיצר הרע שולט בכם הייתם חוטאים אבל לעתיד לבוא אני עוקרו מכם שנאמר והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר:

נפש כי תחטא. בני ישראל מביאין חטאת ואין הגוים מביאין חטאת, ואין צריך לומר מצות שלא נצטוו עליהם בני נח אלא אף מצות שנצטוו עליהם בנינח אין מביאין עליהם בני נח חטאת. בני ישראל אין לי אלא בני ישראל מניין לרבות את הגרים והעבדים המשוחררים תלמוד לומר נפש כי תחטא. בשגגה על שגגה הוא מביא ואינו מביא על הזדון. והלא דין הוא ומה אם עבודת אלילים החמורה לא עשה בה זגון כשגגה מצות הקלות אינו דין שלא נעשה בהן זדון כשגגה הן אם הונח זדונה של עבודת אלילים לי"ה שהיא חמורה יונח זדונן של מצות לי"ה שהן קלות אלא יביא חטאת ויכפר מיד תלמוד לומר כי תחטא בשגגה על שגגה הוא מביא ואינו מביא על הזדון קל וחומר לעבודה זרה מעתה ומה אם מצות קלות הונח זדונם לי"ה ע"ז חמורה אינו דין שיונח זדונה לי"ה. הן אם הקלת במצות קלות נקיל בעבודה זרה חמורה אלא יביא חטאת מיד ותתלה לה עד י"ה תלמוד לומר בשגגה במצות בשגגה בעבודה זרה. ומה תלמוד לומר שגגה בשעיר ושגגה בשעירה מפני שיש בשעיר מה שאין בשעירה ובשעירה מה שאין בשעיר. שעיר נתרבה בצבור שעירה לא נתרבה בצבור. שעירה נתרבה בעבודה זרה שעיר לא נתרבה בעבודה זרה, הא מפני שיש בשעיר מה שאין בשעירה ובשעירה מה שאין בשעיר. צ"ל שגגה בשעיר [וצ"ל שגגה בשעירה]. מצות ה' ולא מצות המלך ולא מצות בית דין. מכל מצות ה' ולא כל מצות ה' פרט לשמיעת קול ולבטוי שפתים ולטומאת מקדש וקדשיו. מצות ה' שומע אני עשה ולא תעשה תלמוד לומר אשר לא תעשינה. אוציא את מצות עשה הקלה ולא אוציא את מצות (לא תעשה) [עשה] החמורה תלמוד לומר אשר לא תעשינה. אוציא מצות עשה שאין חייבין עליהן כרת ולא אוציא את הפסח ואת המילה שחייבין עליהן כרת תלמוד לומר אשר לא תעשינה. [אוציא את הפסח שאין תדיר ולא אוציא את המילה שהיא תדירה תלמוד לומר אשר לא תעשינה]. יכול שאני מוציא את מצות עשה שבנדה תלמוד לומר מכל מצות ה' ריבה. ומה ראית להוציא את כל המצות ולהביא מצות עשה שבנדה, אחר שריבה הכתוב ומיעט מפנימה אוציא את כל המצות שאין בהן לא תעשה ולא אוציא מצות עשה שבנדה שיש בה לא תעשה. שנאמר ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב. אשר לא תעשינה יכול דברים שזדונן כרת ודברים שאין זדונן כרת תלמוד לומר תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה הרי כל העושה בשגגה כעבודה זרה ומה ע"ז מיוחדת מעשה שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת. או דבר שאתה לומדו לדבר אחד אתה לומדו לכל הדברים שבו מה ע"ז מיוחדת שמיום שנאסרה לא הותרה [ולא הותרה] מכללה וחייבין עליה מיתת בית דין ואיסורה נוהגת בבני נח כשיראל אף אני איני מרבה אלא כיוצא בה. ומה אני מרבה את משכב זכור והבהמה שמשנאסרו לא הותרו [ולא הותרו] מכללן וחייבין עליהן מיתת בית דין ואיסורן נוהג בבני נח כישראל, אלא שיש בזכור מה שאין בבהמה ובבהמה מה שאין בזכור. זכור בין במינו בין שלא במינו אסור. בהמה במינה מותרת שלא במינה אסורה. זכור לא עשה בו קטן כגדול. בהמה עשה בה קטנה כגדולה. כשהוא אומר כל מצות ה' לרבות את האם ואת אשת אב ואת הכלה שהן בסקילה כעבודה זרה. מוסיף עליהן (חמותו ואם חמותו ובת בתו) [בתו ובת בתו ובת בנו], כשהוא אומר כל מצות ה' לרבות בת אשתו ובת בתה ובת בנה שנש נאסרו לא הותרו כעבודה זרה. מוסיף עליהם חמותו ואם חמותו ואם חמיו, כשהוא אומר מכל מצות ה' לרבות נערה המאורסה ואת מחלל שבת. אלא שיש בנערה המאורסה מה שאין בשבת ובשבת מה שאין בנערה המאורסה. שבת אין לה היתר נערה המאורסה יש לה היתר שבת הותר מכללו נערה המאורסה לא הותרה מכללה. כשהוא אומר מכל מצות ה' לרבות אשת איש (כנדה) [והנדה], אלא שיש באשת איש מה שאין בנדה ויש בנדה מה שאין באשת איש. אשת איש מותרת לבעלה נדה אסורה לבעלה ולכל אדם. אשת איש חייבין עליה מיתת בית דין נדה אין חייבין עליה מיתת בית דין. כשהוא אומר מכל מצות ה' לרבות אשת אחיו ואשת אחי אביו. יש באשת אחיו מה שאין באשת אחי אביו ובאשת אחי אביו מה שאין באשת אחיו. אשת אחיו יש לה בנים אסורה אין לה בנים מותרת אשת אחי אביו בין יש לה בנים בין אין לה בנים אסורה. אשת אחיו עשה בה אח מן האם כאח מן האב. אשת אחי אביו לא עשה בה אח מן האם כאח מן האב. כשהוא אומר מכל מצות ה' לרבות (אחותו ואחות אמו ואחות אביו) [אשת אחיו מאמו] שלא היה לו שעת היתר כעבודה זרה. כשהוא אומר מכל מצות ה' לרבות אחות אשתו. אחר שרבינו דברים שהן כעבודה זרה ודברים שאינן כעבודה זרה למה נאמרה ע"ז מעתה. אלא מה ע"ז מיוחדת מעשה שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת. אף כל מעשה שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת. אי מה ע"ז מיוחדת שחייבין עליה מיתת בית דין אף איני מרבה אלא על חייבי מיתות בית דין. את מה אני מרבה מקלל אביו ואמו והמסית והמדיח והמכשף ונביא השקר ועדים זוממין. תלמוד לומר ועשה יצאו אלו שאין בהן מעשה. אוציא את אלו שאין בהן מעשה ולא אוציא את מכה אביו ואמו וגונב נפש מישראל וזקן ממרא על פי בית דין ובן סורר ומורה ורוצח תלמוד לומר תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה הרי כל העושה בשגגה כעובד עבודה זרה, מה עבודה זרה מיוחדת שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאף אף כל העושה מעשה שחייבין על זדונה כרת ועל שגגתה חטאת:

ועשה אחת יכול עד שיכתוב את כל השם עד שיארוג את כל הבגד עד שיעשה כל הנפה תלמוד לומר מאחת. אי מאחת יכול אפילו כתב אות אחת אפילו ארג חוט אחד אפילו עשה בית אחד בנפה ובכברה תלמוד לומר ועשה אחת הא כיצד עד שיכתוב שם קטן משם גדול. שם משמעון ומשמואל נח מנחור דן מדניאל גד מגדיאל. ר' יהודה אומר אפילו כתב שתי אותיות והם שם אחד חייב כגון שש תת גג חח רר. אמר ר' יוסי וכי משום כותב הוא חייב והלא אינו חייב אלא משום רושם שכך רושמין על קרשי המשכן לידע אי זהו בן זוגו לפיכך השורט שריטה אחת על שני נסרים או שני שריטות על נסר אחד חייב. ר"ש אומר ועשה אחת יכול עד שיכתוב את כל השם עד שיארוג את כל הבגד עד שיעשה כל הנפה תלמוד לומר מאחת. אי מאחת יכול אפילו כתב אות אחת אפילו ארג חוט אחד אפילו עשה בית אחד בנפה ובכברה תלמוד לומר אחת הא כיצד עד שיעשה מלאכה שכיוצא בה מתקיימת. ר' יוסי אומר ועשה אחת ועשה הנה פעמים שהוא חייב אחת על כולן פעמים שהוא חייב על כל אחת ואחת. כיצד שכח עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה אף על פי שמענין אבות מלאכות עשה אינו חייב אלא חטאת אחת כל ימיו. היודע עיקר שבת וטעה ואינו יודע אימתי הוא שבת יודע שהוא שבת וטעה ואינו יודע איזו מלאכה אסורה ועשה מלאכות הרבה [בשבתות הרבה], אם מעין אבות מלאכות עשה חייב על כל אב מלאכה ומלאכה ואם מעין מלאכה אחת עשה חייב על כל העלם והעלם:

אמר רבי עקיבא שאלתי את ר"ג ואת ר' יהושע באיטליס של עמעום כשהלכו ליקח בהמה למשתה בנו של ר"ג הבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו בהעלם אחד מהו חייב אחת על כולן או חייב על כל אחת ואחת. א"ל זו לא שמענו אבל שמענו הבא על חמש [נשיו] נרות בהעלם אחד שהוא חייב על כל אחת ואחת, וראינו שהדברים קל וחומר. ועוד שאל ר' עקיבא אבר המדולדל (באדם) [בבהמה] מהו. א"ל לא שמענו אבל שמענו [אבר המדולדל באדם שהוא טהור] וכך היו מוכי שחין שבירושלים עושין הולך לו ערב פסח אצל הרופא חותכו עד שמניח בו כשערה ותוחבו בסירא ונמשך הימנו והלה עושה פסחו והרופא עושה פסחו, וראינו שהדברים קל וחומר. ועוד שאל ר' עקיבא השוחט חמשה זבחים בחוץ בהעלם אחד מהו חייב אחת על כולן או חייב על כל אחת ואחת. אמרו לו לא שמענו. אמר ר' יהושע שמעתי שהאוכל מזבח אחד בחמש תמחויין בהעלם אחד שהוא חייב על כל אחת ואחת משום מעילה. ורואה אני את הדברים קל וחומר. אמר ר' שמעון וכי מה ראיה אוכל לשוחט אלא כך שאל האוכל נותר מחמשה זבחים בהעלם אחד מהו חיב אחת על כולן או חיב על כל אחת ואחת. אמרו לו לא שמענו. אמר ר' יהושע שמעתי שהאוכל מזבח אחד בחמש תמחויין בהעלם אחד שהוא חייב על כל אחת ואחת משום מעילה ורואה אני את הדברים קל וחומר. א"ל ר' עקיבא אם הלכה נקבל אם מן הדין יש תשובה. א"ל השב. לא אם אמרת במעילה שעשה בו את המאכיל כאוכל ואת המהנה כנהנה צירף את המעילה לזמן מרובה. תאמר בזו שיאן אחד מכל אלו. אמר ר' עקיבא שאלתי את רבי אלעזר העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת מהו חייב אחת על כולן או חייב על כל אחת ואחת. קל וחומר מנדה ומה נדה שאין בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה חייב על כל אחת ואחת וכו', ואמרתי לו לא אם אמרת בנדה שיש בה שתי אזהרות שהוא מוזהר על הנדה והיא מוזהרת עליו תאמר בשבת שיאן בה אלא אזהרה אחת. א"ל הבא על הקטנות יוכיח שאין בהן אלא אזהרה אחת וחייב על כל אחת ואחת. אמרתי לו לא אם אמרת בבא על הקטנות אף על פי שאין בהן עכשיו יש בהן לאחר זמן תאמר בשבת שאין בו לא עכשיו ולא לאחר זמן. אמר לי הבא על הבהמה יוכיח אמרתי לו הבהמה כשבת. בני ישראל נפש הרי הצבור כיחיד מה יחיד אינו מבי אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת אף הצבור לא יביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. והלא דין הוא ומה אם היחיד שמביא על שגגת מעשה אינו חייב אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. צבור שיאנו מביא על שגגת מעשה אינו דין שלא יביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. לא אם אמרת ביחיד שאין מביא חטאת על לא הודע תאמר בצבור שמביאין חטאת על לא הודע. משיח יוכיח שמביא חטאת על לא הודע וכו'. ואיך תאמר בצבור שמביא חטאת על לא הודע ואין מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת לא אם אמרת במשיח שאין מביא קרבן על לא הודע על מזבח החיצון תאמר בצבור שמביא קרבן על לא הודע על מזבח החיצון, הואיל ומביא קרבן על לא הודע במזבח החיצון יביא על דבר שזדונו כרת ועל דבר שאין זדונו כרת ושגגתו חטאת. תלמוד לומר בני ישראל נפש הרי הצבור כיחיד מה היחיד אין מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת אף צבור לא יביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. הוא הדין למשיח והלא דין הוא ומה אם היחיד שמביא על שגגת מעשה אינו מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. משיח שאינו מביא על שגגת מעשה אינו דין שלא יביא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. לא אם אמרת ביחיד שאינו מביא חטאת על לא הודע תאמר במשיח שמביא חטאת על לא הודע צבור יוכיח שמביא חטאת על לא הודע ואין מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. לא אם אמרת בצבור שאין מביא אשם ודאי תאמר במשיח שמביא אשם ודאי, נשיא יוכיח שמביא אשם ודאי ואין מביא אלא עלדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. לא אם אמרת בנשיא שאין מביא חטאת על לא הודע [תאמר משיח שמביא חטאת על לא הודע] הואיל ומביא חטאת על לא הודע יביא על דבר שאין זדונו כרת תלמוד לומר נפש: