ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תסו
אם הכהן המשיח הרי משיח כיחיד מה יחיד אינו מביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת אף משיח לא יביא אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. אין חייבין אלא על דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת וכן המשיח ולא בעבודה זרה. ותנן נמי כל מצות שבתורה שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת יחיד מביא כשבה או שעירה נשיא מביא שעיר משיח ובית דין מביאין פר. ובעבודה זרה נשיא ומשיח ויחיד מביאין פר ושעיר פר לעולה ושעיר לחטאת. מנהני מילי דתנו רבנן ונודעה החטאת אשר חטאו עליה רבי אומר נאמר כאן עליה ונאמר להלן עליה מה להלן דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת אף וכו'. אשכחן צבור משיח מנלן דתניא אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם הרי משיח כצבור. יחיד ונשיא אתיא מצוה מצוה מצבור בעבודה זרה אתיא מעיני מעיני, יחיד נשיא ומשיח מאם נפש וילמד תחתון מעליון. ורבנן דמפקי עליה לגמור מינה צבור האיסברא מנא להו נפקא להו מדמקרי רבי יהושע בן לוי לבניה תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה והנפש אשרתעשה ביד רמה הוקשה כל התורה כולה לעבודה זרה. מה ע"ז דבר שחייבין על זדונה כרת וכו'. אשכחן יחיד נשיא ומשיח בין בעבודה זרה בין בשאר מצות צבור בעבודה זרה מנין. אמר קרא ואם נפש וילמד עליון מתחתון. אלא צבור בשאר מצות מנלן יליף מעיני מעיני. ורבי האי תורה אחת מאי עביד ליה. מיבעי ליה לכדתניא לפי שמצינו חלק הכתוב בין יחידים למרובים יחידים בסקילה וממונן פלט. מרובוין בסייף וממונן אבד. יכול נחלוק בקרבנותיהם תלמוד לומר תורה אחת יהיה לכם. משיח יכול מלך תלמוד לומר הכהן. אי כהן יכול כהן הדיוט תלמוד לומר משיח. אי משיח יכול משוח מלחמה תלמוד לומר הכהן המשיח שאין משיח אחר על גביו, מאי משמע כדאמר רבא הירך המיומנת שבירך ה"נ המשיח מיומן שבמשיחים. אמר מר משיח יכול מלך מלך פרהוא דמייתי שעיר הוא דמייתי. איצטיך סד"א על שגגת מעשה יביא שעיר על העלם דבר יביא פר קמ"ל. אם הכהן המשיח פרט לקודמת. והלא דין הוא ומה נשיא שמביא בשגגת מעשה אינו מביא על הקודמת. משיח שאינו מביא אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה אינו דין שלא יביא על הקודמת. לא אם אמרת בנשיא שכן אין מביא חטאת מעבר תאמר במשיח שמביא חטאתו משעבר תלמוד לומר המשיח יחטא, חטא כשהוא משיח מביא כשהוא הדיוט אינו מביא. רבי שמעון אומר אם נודע לו עד שלא נתמנה ואחר כך נתמנה חייב ואם משנתמנה פטור. משיח יכול גזרה עליו תלמוד לומר אם וכו' יחטא לכשיחטא. הורה כהן משיח לעצמו שוגג ועשה מזיד מזיד ועשה שוגג פטור שהוראת כהן משיח לעצמו כהוראת בית דין לצבור. מנהני מילי דתנו רבנן לאשמת העם הרי משיח כצבור מה צבור אין מביאין אלא על העלם דבר בשגגת מעשה אף משיח אינו מביא אלא על העלם דבר בשגגת מעשה. והלא דין הוא צבור מוציא מכלל יחיד ומשיח מוציא מכלל יחיד מה צבור אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה אף משיח לא יהא חייב אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה. או כלך לדרך זו נשיא מכלל יחיד ומשיח מוציא מכלל יחידמה נשיא מביא בשגגת מעשה אף משיח יביא בשגגת מעשה. נראה למי דומה אם דומה לצבור נלמדנה מן הצבור. ואם דומה לנשיא נלמדנה מן הנשיא. צבור בפר ואין מביאין אשם תלוי ומשיח בפר ואין מביא אשם תלוי מה הצבור אין חייבין אלא על העלם דבר בשגגת מעשה אף משיח לא יהא חייב אלא על העלם דבר בשגגת מעשה. או כלך לדרך זו נשיא מביא שעירה בעבודה זרה ומביא אשם ודאי ומשיח מביא שעירה בעבודה זרה ומביא אשם ודאי. מה נשיא מביא בשגגת מעשהאף משיח מביא בשגגת מעשה תלמוד לומר לאשמת העם הרי משיח כצבור. אי מה צבור הורה ועשו אחרים כהוראתו חייבין אף משיח הורה ועשו אחרים כהוראתו יהא חייב תלמוד לומר והקריבעל חטאתו על מה שחטא הוא מביא ואין מביא על מה שחטאו אחירם. אמר מר משיח בפר ואין מביא אשם תלוי דכתיב וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג מי שחטאו ושגגתו שוה דכתיב לאשמת העם הרי משיח כצבור לאשמת העם עדכאן לא קאמר ליה אלא אשם כדי נסכה. הורה משיח בפני עצמו ועשה בפני עצמו מתכפר לו בפני עצמו. הורה הצבור ועשה עם הצבור מתכפר לו עם הצבור שנאמר על חטאתו אשר חטא. ואין בית דין חייבין עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת וכן המשיח ולא בעבודה זרה. מנלן דכתיב ונעלם דבר ולא כל הגוף. וכן המשיח דכתיב לאשמת העם הרי משיח כצבור ולא בעבודה זרה. דתנו רבנן לפי שיצתה ע"ז לידון בעצמה יכול יהו חייבין על עקירת מצוה כולה נאמר כאן מעיני ונאמר להלן מעיני מה להלן דבר ולא כל הגוף אף כאן דבר ולא כל הגוף: