ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתס
ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה. וכי אותה בלבד הוא דורש והלא כל הארצות כולן הוא דורש שנאמר להמטיר על ארץ לא איש מדבר לא אדם בו, ואומר להשביע שואה ומשואה וגו', ומה תלמוד לומר ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה, כביכול אין דורש אלא אותה ובשביל דרישה שדורשה דורש כל הארצות עמה. כיוצא בדבר אתה אומר הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל [וכי] ישראל בלבד הוא שומר והלא שומר הוא את הכל שנאמר אשר בידו נפש כל חי, ומה תלמוד לומר שומר ישראל, בשביל ששומרן שומר את הכל עמהם. כיוצא בדבר אתה אומר והיו עיני ולבי שם כל הימים [וכי שם בלבד הם] והלא נאמר עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ, כביכול אין עיני ולבי אלא שם [ובשביל שהם שם הם בכל מקום], כיוצא בו קול ה' יחיל מדבר וגו'. דורה אותה, אותה ניתנה לדרישה להפריש ממנה חלה תרומות ומעשרות. או יכול אף שאר ארצות ניתנו לדרישה, תלמוד לומר אותה, אותה ניתנה לדרישה ולא שאר ארצות ניתנו לדרישה. דבר אחר דורש אותה מגיד שניתנה בשכר דרישה שנאמר ולמדתם וגו' למען ירבו ימיכם וגו' ואומר ויתן להם ארצות גוים וגו' בעבור ישמרו חקיו וגו':
תמיד עיני ה' אלהיך בה, כתוב אחד אומר תמיד עיני ה' אלהיך בה וכתוב אחד אומר המביט לארץ ותרעד, כשישראל עושין רצונו של מקום תמיד עיני ה' אלהיך בה ואינן נזוקין, וכשאין עושין רצונו של מקום המביט לארץ ותרעד. לענין טובה הוא אומר תמיד עיני ה' אלהיך בה, לענין רעה הוא אומר המביט לארץ ותרעד. לענין טובה כיצד, היו רשעים בראש השנה וגזרו עליהם גשמים מועטין וחזרו בהם, להוסיף עליהן אי אפשר [שכבר נגזרה גזרה], אלא תמיד עיני ה' אלהיך בה מורידן בזמן ושולח בהם ברכה ומורידן על הארץ שצריכה להם. לענין רעה כיצד, הרי שהיו צדיקים בראש השנה וגזרו עליהן גשמים מרובין וסרחו להן, לפחות מהם אי אפשר, אלא תמיד עיני ה' אלהיך בה מורידן שלא בזמנן ושולח בהן את המארה ומורידן על הארץ שאינה צריכה להן לימים ולמדברות שנאמר ציה גם חום יגזלו מימי שלג. מעשים שעשיתם עמי בימות החמה שלא הפרשתם תרומה ומעשרות הם מנעו מכם את הגשמים:
אמר רב יהודה שלשה צריכים רחמים, מלך טוב דכתיב פלגי מים לב מלך ביד ה' על כל אשר יחפוץ יטנו, שנה טובה דכתיב תמיד עיני ה' אלהיך בה וגו'. חלום טוב דכתיב ותחלימני והחייני. אמר ר' יוחנן ג' דברים מכריז עליהן הקב"ה בעצמו ואלו הן רעב דכתיב כי קרא ה' לרעב. שובע דכתיב וקראתי אל הדגן והרביתי אותו. פרנס דכתיב ראה קראתי בשם:
באחד בתשרי ראש השנה לשנים, למאי הלכתא, רב נחמן בר יצחק אמר לדין שנאמר מראשית השנה ועד אחרית השנה מראשית השנה נידון מה יהא בסופה, וממאי דתשרי הוא, דכתיב תקעו בחדש שופר וגו', איזהו חג שהחדש מתכסה בו הוי אומר זה ראש השנה וכתיב כי חק לישראל הוא משפט:
מראשית השנה ועד אחרית שנה מגיד הכתוב שמראש השנה נגזר עליהן כמה גשמים כמה טללים ירדו עליה כמה חמה תזרח עליה כמה רוח נושבת עליה, ד"א מראשית השנה ועד אחרית שנה אברך אתכם במשא ומתן בבנין ובנטיעה באירוסין ובנשואין ובכל מה שאתם שולחין בו ידכם אני אברך אתכם. דבר אחר מראשית השנה ועד אחרית שנה וכי יש פירות בשדה מתחלת השנה ועד סוף השנה אלא הן ברשותי ליתן בהן ברכה בבית כשם שאני נותן בהן ברכה בשדה שנאמר יצו ה' אתך את הברכה באסמיך, ואומר העוד הזרע במגורה וגו'. ומנין אף באוצר שנאמר ברוך אתה בעיר. ומנין אף בעיסה, תלמוד לומר ברוך טנאך ומשארתך. ומנין אף בכניסה וביציאה שנאמר [ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך, ומנין אף באכילה שנאמר] ואכלת ושבעת, ומנין אף כשירד לתוך מעים תלמוד לומר והסירותי מחלה מקרבך, הן ברשותי ליתן בהם ברכה בבית כשם שניתן בהם ברכה בשדה ולא כנימה ורקבובית תכנס בפירות ולא יין מחמיץ ולא שמן מבאיש ולא דבש מדביש. או לפי שמדת טובה מרובה ממדת פורענות יכול לא יהיה ברשותי ליתן ליתן בהן מארה בבית כשם שאני נותן בשדה, תלמוד לומר והבאתם הבית (והפכתי) [ונפחתי] בו. ואומר ישלח ה' בך את המארה את המהומה ואת המגערת. ומנין אף באוצר, תלמוד לומר ארור אתה בעיר. ומנין אף בעיסה, תלמוד לומר ארור טנאך וגו'. ומנין אף בכניסה וביציאה, תלמוד לומר ארור אתה בבואך וארור אתה בצאתך. ומנין אף באכילה ושביעה, תלמוד לומר ואכלתם ולא תשבעו. ומנין לכשירדו בתוך מעים, תלמוד לומר (והסירותי מחלה מקרבך) [ישחך בקרבך], הן ברשותי ליתן בהם מארה בבית כשם שאני נותן בהן בשדה כנימה ורקבובית בפירות ויין מחמיץ ושמן מבאיש ודבש מדביש. רבי שמעון בן יוחאי אומר משל למלך שהיו לו בנים ועבדים הרבה והיו נזונין ומתפרנסין מתחת ידו ומפתח של אוצר בידו כשהן עושין רצונו הוא פותח את האוצר והן אוכלין ושבעין וכשא ין עושין רצונו הוא נועל את האוצר והן מתים ברעב, כך ישראל כשעושין רצונו של מקום מהו אומר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים, וכשאין עושין רצונו של מקום מהו אומר וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים. רבי שמעון בן יוחאי אומר ככר ומקל ירדו כרוכין מן השמים, אמר להן הקב"ה אם עשיתם את התורה הרי כבר לאכול ואם לאו הרי מקל ללקות בו. והיכן פירושו של דבר אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו. רבי אלעזר המודעי אומר ספר וסייף ירדו כרוכין מן השמים, אמר להם אם עשיתם את התורה הכתובה בזה הרי אתם נצולין מזה ואם לאו אתם לוקין בו. היכן פירושו ויגש את האדם וגו' ואת להט החרב וגו':
כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה, כתיב וזכרתי את בריתי יעקוב וגו' והארץ אזכור מן הפסוק הזה אתה למד שני דברים שארץ ישראל שקולה כגנד המילה כשם שמילה דוחה את השבת כך כבושה של ארץ ישראל דוחה את השבת, ועוד שהיא שקולה כנגד כל מה שנברא בששת ימי בראשית. ביום ראשון כתיב וירא אלהים את האור כי טוב ובארץ כתיב כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה, בשני כתיב יהי רקיע בתוך מים ובארץ כתיב ארץ נחלי מים. בשלישי כתיב תדשא הארץ דשא וגו' ובארץ כתיב ארץ חטה ושעורה. ברביעי כתיב יהי מארת ובארץ כתיב ארץ וגו' לא תחסר כל בה. בששי נברא אדם וחוה שנאמר ויאמר אלהים נעשה אדם ובארץ כתיב כי האדם עץ השדה. בשביעי כתיב ויברך אלהים את יום השביעי ובארץ כתיב ואכלת ושבעת וברכת. ראה מה חיבה חבב הקב"ה את ארץ ישראל ששקולה כנגד כל הבריות שברא בעולמו, אמר משה לישראל לא חבב הקב"ה לאומה בעולם כשם שחבב אתכם שנאמר ובך בחר ה' אלהיך להיות לו לעם סגלה, ולא חבב מכל הארצות אלא ארץ ישראל שנאמר ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה הרי אתם נכנסין לתוכה על מנת הדרישה שנאמר ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חקיו ותורותיו וגו':