ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתנט
והארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעות. או אינו אלא בגנותה של ארץ ישראל מדבר שמזכיר בה הרים תלמוד לומר ובקעות, מה בקעות לשבח אף הרים לשבח. ועוד שנותן טעם בהר טעם בבקעה שפירות ההר קלין ופירות הבקעה שמנים. ר"ש בן יוסי אומר כשהיא בקעה הרי היא עושה כור, כשהוא הר הרי הוא עושה בית כור מן המזרח בית כור מן המערב בית כור מן הדרום בית כור מן הצפון בית כור מלמעלה נמצא חמשה מכופלת שנאמר כה אמר ה' זאת ירושלים בתוך הגוים שמתיה וסביבותיה שני כתובים הללו ארץ שיש בה מיני ארצות הרבה בית ארצות בית החולות בית העפר. דבר אחר ארץ הרים ובקעות מגיד שלא שוו טעם פירות הר לטעם פירות בקעה, אין לי אלא שלא שוו טעם הר לטעם בקעה, מנין שלא שוו טעם הר והר טעם בקעה ובקעה, תלמוד לומר ארץ הרים ובקעות, הרים הרים הרבה, בקעות בקעות הרבה. ר"ש בן יוחאי אומר שנים עשר ארצות ניתנו כנגד שנים עשר שבטים ולא שוו טעם פירות שבט זה לטעם פירות שבט זה. ואלו הן כי הארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה. והארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה. ארץ הרים ובקעות. ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה. כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה. ארץ נחלי מים. ארץ חטה ושעורה. ארץ זית שמן ודבש. ארץ אשר לא במסכנת תאכל בה לחם. ארץ אשר אבניה ברזל. על הארץ הטובה אשר נתן לך. ארץ זבת חלב ודבש, הרי שנים עשר ארצות כנגד שנים עשר שבטים. ר' יוסי בן משולם אומר מנין אתה אומר שכשם שנתנו מטעמים בארץ כך נתנו מטעמים בים, תלמוד לומר ולמקוה המים קרא ימים, [והרי ים אחד הוא שנאמר יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד], מגיד שלא שוו טעם דג העולה מכעו לטעם דג העולה (מצידון) [מצור], ולא העולה (מצידון) [מצור] לעולה מאספמיא, או לפי שעפרו של הר קל ושבל בקעה שמן יכול יהו מים גורשין את העפר (ממקום) [למקום] בקעה ותהא בקעה מחוסרת מים, תלמוד לומר ארץ הרים (וגבעות) [ובקעות], הרים לפי מה שהן [בקעה לפי מה שהיא]. וכן הוא אומר שאלו מה' מטר בעת מלקוש וגו' לאיש עשב בשדה. או לפי שארץ ישראל מכופלת בהרים יהא גלוי שותה ושאינו גלוי אינו שותה, תלמוד לומר למטר השמים תשתה מים, גלוי ושאין גלוי שותה. וכן הוא אומר אף ברי יטריח עב וגו' והוא מסבות מתהפך וגו' שהעננים מקיפות אותה ומשקות אותה מכל רוח. או לפי ששותה מי גשמים אבל אינה שותה מי נחלים, תלמוד לומר ארץ נחלי מים. או לפי ששותה מי נחלים אבל אינה שותה מי שלגים, תלמוד לומר כאשר ירד הגשם והשלג וגו' ואומר כי לשלג יאמר הוא ארץ. או לפי ששותה מי שלגים אבל אב ינה שותה מי טללים, תלמוד לומר למטר השמים תשתה מים כשהוא אומר מים אף מי טללים שותה. דבר אחר מה מי גשמים לברכה אף מי טללים לברכה וכן הוא אומר ויתן לך האלהים מטל השמים, ואומר יערוף כמטר לקחי וגו' ואומר היה כטל לישראל, ואומר והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים כטל מאת ה' וגו'. למטר השמים תשתה מים (כתוב ברמז כ'):