ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתסא
והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי. למה נאמר לפי שנאמר ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם שומע אני לא נתחייבו בתלמוד עד שנתחייבו במעשה, תלמוד לומר והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי מגיד הכתוב שמיד נתחייבו בתלמוד, אין לי אלא מצות שנוהגות עד שלא נכנסו לארץ ישראל כגון בכורות וקרבנות ומעשר בהמה, מצות הנוהגות משנכנסו לארץ כגון העומר והחלה ושתי הלחם ולחם הפנים מנין תלמוד לומר והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי לרבות שאר מצות. אין לי אלא מצות שעד שלא כבשו וישבו, משכבשו וישבו כגון לקט שכחה ופיאה תרומות ומעשרות שמיטין ויובלות מני, תלמוד לומר והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי להוסיף עליהן מצות אחרות, ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם מלמד שהמעשה תלוי בתלמוד ואין תלמוד תלוי במעשה. וכן מצינו שנענש על התלמוד יותר מן המעשה שנאמר שמעו דבר ה' (בית יעקב) [בני ישראל] כי ריב לה' עם יושבי הארץ כי אין אמת ואין חסד ואין דעת אלהים בארץ. אין אמת, אין דברי תורה נאמרים שנאמר אמת קנה. אין חסד, אין דברי חסד נאמרין שנאמר חסדך ה' מלאך הארץ. אין דעת, אין דברי דעת נאמרין שנאמר נדמו עמי מבלי הדעת. ואומר לכן כאכול קש לשון אש, וכי יש לך קש שאוכל אש אלא קש זה עשו שכל זמן שישראל מרפים את ידיהן מן המצות שולט בהם, ואומר מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי ה' אליו ויגידה על מה אבדה הארץ וגו' ויאמר ה' על עזבם את תורתי, ואומר כה אמר ה' על שלשה פשעי יהודה וגו'. וכבר היו רבי טרפון ורבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא מסובין בבית שערים בלוד נשאלה שאלה זו בפניהם מה גדול תלמוד גדול או מעשה גדול, אמר ר' טרפון מעשה גדול, ורבי עקיבא אומר גדול תלמוד שהתלמוד מביא לידי מעשה, ר' יוסי הגלילי אומר גדול תלמוד שהתלמוד קודם לחלה ארבעים שנה ולמעשרות חמשים וארבע וליובלות מאה ושלש, וכשם שענש על התלמוד יותר מן המעשה כך נתן שכר על התלמוד יותר מן המעשה שנאמר ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם מהו אומר למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה, ואומר ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו: